וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
"נחטפתי כי אני יהודי": יוסף חיים אוחנה מדבר על הכל
בראיון ראשון מאז שחרורו, יוסף חיים אוחנה מגולל את סיפור הישרדותו: הקרב תחת אש, החטיפה, החיים במנהרה, האימה, הרעב והתקווה. עדות חיה מהתופת
יוסף חיים אוחנה צילום: Jonathan Shaul/Flash90
יוסף חיים אוחנה, בן 25, נחטף מהנובה ב־7 באוקטובר 2023 והוחזק במשך שנתיים בשבי חמאס. בראיון ראשון לחדשות 12 הוא חשף את סיפורו המטלטל.
בתחילת האירועים היה אוחנה יחד עם חבריו, כולם נחושים להישאר יחד. במקום לברוח, בחרו לטפל בפצועים. "לא היה בראש שלנו ללכת. אני ודניאל רצנו להציל. אני חובש. רצינו לעזור. אפילו שאלתי אם נגן על עצמנו איכשהו, והוא אמר, 'נמצא נשק, יהיה בסדר'."
בשלב מסוים התפצלו דרכיהם. דניאל חזר לאזור האש כדי להביא אלונקה. "אני זוכר ששוטרים אמרו לנו לא להפריע, ואנחנו הזהרנו – יש אויב בצד השני. והם צדקו, היה אויב בשני הצדדים."
כשהופיע רכב שנראה כמו רכב צבאי, השוטרים חשבו שמדובר בכוחותינו. אך אז נפתחה אש והכול התהפך. "איבדתי קשר עין עם כולם. הרכב שלי התפוצץ. ברחתי, אבל פחדתי לרוץ לצד שממנו הגיעו מחבלים. ניסיתי לזהות מישהו ואז רכב נוסף חטף RPG. ההדף זרק אותי קדימה – והמשכתי לברוח."
הוא הסתתר ליד חבר בתוך שיח. מסביב ירי בלתי פוסק. "חשבתי שזה הצבא. לא דמיינתי שזה רק מחבלים. ואז הגיע רעש של טנק – האמנתי שניצלנו. אבל אז הגיעו דיבורים בערבית."
כאן הגיע רגע ההכרה: "זה נגמר. כולנו עצמנו עיניים. נפרדנו. תפסו לי את היד. מסביבי ירי מטווח אפס. עצמתי עיניים ושאלתי את עצמי למה הדקירה לא כואבת? אולי כבר מתתי? פתחתי עיניים – והם עדיין היו שם."
המחבלים משכו אותו. סביבו כולם מתו. "אולי זה שהייתי בלי חולצה נתפס כחולשה. אולי בגלל זה לקחו אותי. לא ידעתי שנחטפתי. חשבתי שהם ישתמשו בי להצגה, ייהנו מהחיסול שלי. רק כשהביאו לי מים ואמרו שאני אסיר – הבנתי."
הוא עבר בין בתים, לפעמים בליווי אזרחים, לפעמים לבד. "ברחוב – הייתי בצד אחד, והם בצד השני. הם פחדו שיזהו אותי. ברחנו מבית לבית. לפעמים הגיע אוכל, ולפעמים לא. אכלנו תולעים. אם מצב הרוח שלהם לא טוב – לא אכלנו."
הוא שהה חודשים במנהרה צרה, ללא מוצא, יחד עם אוהד בן עמי וחטופים נוספים. "זה לא מקום לאנשים. הסתדרנו שם איכשהו. סדרנו דברים, שיחקנו בבד".
הרעב לא היה רק פיזי, אלא גם מנטלי. "לפעמים הייתי שם את האוכל בצד. כי פחדתי שלא יהיה בלילה."
היו תקופות של שגרה עקומה ותקופות של טרור. "נתנו לנו לבחור מי ימות. העמידו אותנו, הורידו חולצה, הרביצו. קיבלנו פקודות בערבית. ברגעים כאלה ניסיתי לדבר אל ההיגיון שלהם. אמרתי להם: אתם רוצים קלפים בעסקה – אז אל תהרגו אותי."
בשלב מסוים כינו אותו 'השיח יוסף'. "הביאו לי קוראן. ניסו לאסלם אותי. קשה לי עם ערבית עכשיו. אבל השתמשתי בזה כדי לשרוד."
אחת התקופות הקשות הייתה בבית שהתפורר בהפצצות. "מלכדו את הדלתות. אמרו שאם צה"ל ייכנס – הם הורגים אותנו. אז מצד אחד אתה מקווה שייכנסו, מצד שני – לא."
כשהחלה פעולת החילוץ של נועה ארגמני, שמעו את המסוקים. "הם נבהלו. דחפו אותנו לשירותים. החזקנו ידיים, אמרנו שאנחנו אוהבים אחד את השני".
לאחר מכן הורידו אותם מתחת לאדמה. אוחנה שהה במנהרה עם חטופים ששוחררו בפעימות קודמות. "כולנו התפללנו שאוהד ישתחרר."
על סרטוני התעמולה אמר: "ברור שזה לוחמה פסיכולוגית. הם נהנו מהשליטה. הם אמרו לנו בדיוק מה להגיד, שישטפו את המוח של מי שיראה את זה. אבל גם רצינו להראות שאנחנו חיים. למשפחה. זה לא היה משחק."
על רגע השחרור: "זה לא קורה ביום אחד. צריך ללמוד להיות חופשי. לשוב לבחור. לשוב להרגיש. שכחתי מה זה שמחה. אבל לא שכחתי לאהוב."
בסיום דבריו אמר: "לא נחטפתי כי אני יוסף. אלא כי אני יהודי. אני חלק מסיפור של 77 שנה. לא מתחרט על כלום. אפילו לא על הרגע שבו בחרתי לרוץ קדימה. השיקום שלי הוא שיקום של מדינה שלמה".
