עמית סגל: זמיר החליט אתמול לקדם את גיטלמן, מראשי תנועת אחים לנשק, שהיה חלק ממהלך הסרבנות והודיע ש״לא ישרת בדיקטטורה״. גיטלמן אמור להיות תת אלוף במפקדת זרוע היבשה.
אליזבת צורקוב חושפת: "היכו עד שהתעלפתי"
בריאיון ראשון מאז שחרורה, סיפרה החוקרת הישראלית אליזבת צורקוב ל"ניו יורק טיימס" על העינויים הקשים שעברה בשבי בעיראק בידי קטאיב חיזבאללה ועל הישרדותה במשך יותר משנתיים בבידוד מוחלט
כוחות ביטחון בעיראק צילום: שאטרסטוק
אליזבת צורקוב, החוקרת הישראלית שנחטפה בעיראק על ידי ארגון הטרור השיעי קטאיב חיזבאללה, חושפת לראשונה את סיפור הישרדותה המזעזע בשבי. בריאיון שפורסם ב"ניו יורק טיימס" היא תיארה עינויים אכזריים, בידוד ממושך, ופחד מתמיד שסיומו של כל יום יביא למותה.
צורקוב נחטפה לפני כשנתיים וחצי בבגדד, בזמן ששהתה בעיר לצורך מחקר על התנועה השיעית בהובלת מוקתדה א־סאדר. לדבריה, כבר במפגש הראשון שהוזמן דרך וואטסאפ נפלה למלכודת. "כשעזבתי את בית הקפה, רכב עצר לידי. כמה גברים חטפו אותי והחלו להכות אותי. הם סובבו לי את הזרת עד שכמעט נשברה. אז הבנתי שאין טעם להתנגד".
היא הוכנסה לתא מטען, הוסעה לבית גדול, ונכלאה בחדר ללא חלונות במשך ארבעה וחצי חודשים. שוביה קשרו אותה, תלו אותה מהתקרה והכו אותה שוב ושוב. "הם השתמשו בי כשק אגרוף," סיפרה. "כשאיבדתי את ההכרה הם שפכו עליי מים כדי שאחזור לעצמי והעינויים יוכלו להימשך".
בתחילה, לדבריה, החוטפים לא ידעו שהיא ישראלית וחשבו שמדובר בחטיפת כופר. רק לאחר שמצאו ראיות בטלפון שלה הבינו את זהותה, והחלו להאשימה בריגול. "הם שאלו על השירות שלי בצבא," אמרה. "שיקרתי להם שאעבוד בבית חולים, פחדתי שיגלו את האמת. כשגילו, הם שברו לי שן".
היא סיפרה כי אחת מנקודות השפל הייתה ביולי 2023, כשעונתה שעות ארוכות בשל החשד ששירתה במודיעין. לדבריה, היא נאלצה להמציא סיפורים כדי לעצור את ההכאות.
צורקוב הוחזקה בתת־תנאים קשים, עם תת־תזונה וללא אור יום. רק כעבור חודשים הועברה למקום חדש, שבו התנאים היו מעט טובים יותר: "הביאו לי ספרים ומחברות, אפילו טלוויזיה. אבל לא ראיתי שמש במשך יותר משנתיים".
במהלך ההפצצות הישראליות ביוני האחרון על מטרות איראניות בעיראק, היא הרגישה את הבניין רועד. לדבריה, בשלב זה הגיעה אזהרה מארצות הברית לארגון החוטף כי אם לא תשוחרר – תבוצע מתקפה אמריקנית ישירה. זמן קצר לאחר מכן, שוחררה.
צורקוב סיכמה את סיפורה במילים מצמררות: "לא חשבתי שאשרוד. כל יום שם היה מלחמה בפני עצמה. הגוף שלי נשבר, אבל הרצון לחיות היה חזק יותר".
