מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
מתן צנגאוקר מספר לראשונה על השבי: הסתובב ברחובות, במסגדים כשהוא מחופש
הוא סיפר כי חשש מחילוץ: "הם אמרו לנו שאם צה"ל ינסה לחלץ אותנו, הם פשוט ירו בנו ונמות כולנו ביחד". מתן חושף כי במשך תקופה ארוכה, הסתובב יחד איתם ברחובות, במסגדים ובשווקים כשהוא מחופש, כשבכל רגע הלוחמים שלנו היו לצידו, במרחק נגיעה
מתן צנגאוקר שב הביתה צילום: לע"מ
שורד השבי מתן צנגאוקר, דיבר היום (שני) לראשונה מאז ששוחרר מהשבי לאחר 738 ימים בריאיון למהדורה המרכזית של חדשות 12. "יש רגעים שאני באמת לא קולט את זה שאני פה. אם זה בנסיעה ברכב, או אם זה אפילו לפני השינה במיטה. יש רגעים כאלה שאני לא באמת מעכל שאני כאן בבית. אני צובט את עצמי ומתעורר. חוזר למציאות".
הוא סיפר על הרגעים שהבין שהוא מוקף מחבלים: "נכנסו המחבלים לבית, הם פרצו את הבית, הם הפכו את כל הבית, הם שברו את הכול. הם נלחמו איתי על הדלת של הממ"ד, והצליחו לפתוח אותה. אני ראיתי שחור בעיניים, התחלתי להשתולל ולצעוק, ולזרוק עליהם דברים, הם התרחקו".
"אני מסתכל מסביב, ימינה, שמאלה. אני רואה שהקיבוץ מתפקד. אני רואה אנשים בבית, אני רואה אנשים על האופנוע . ממש כאילו יום רגיל. ואז אחרי עשר שניות נפל לי האסימון, שזה לא אנשים שלנו. אני קופץ לשיח, והם מזהים אותי בקפיצה לשיח. תפסו אותי ישר, הם התחילו לחנוק אותי. אני כמעט מגיע למצב שאני רואה שחור בעיניים, ממש לפני עילפון. זרקתי להם כמה מילים בערבית, כי ידעתי לדבר קצת ערבית".
המחבלים העלו את מתן על אופנוע לכיוןן עזה. "אני מגיע לרחובות של עזה, אני רואה ילדים, נשים, מבוגרים, זקנים, עומדים ממש בשיירה ארוכה, עם מקלות, עם אבנים, עם צינורות. הם מתחילים להרביץ. ממש מתחילים להכות אותך" סיפר.
מתן המשיך לתאר לחדשות 12 את החטיפה: "הם מוליכים אותנו (עוד חטופים) במנהרות, אנחנו מקבלים תוך כדי גידופים, בעיטות, אגרופים, ואז אנחנו באיזשהו שלב מגיעים לחדר יותר גדול. ושם אני רואה עוד אסירים, עוד חטופים. אני פשוט התנתקתי ונרדמתי. ממש שכבתי על הרצפה ונרדמתי. היו צעקות, היו דיבורים, זה לא הפריע לי. פשוט התנתקתי".
מתן נחשב בעיני מחבלי חמאס לחייל. "הם התייחסו אליי בתור חייל", הוא מספר. "למרות שחטפו אותי מניר עוז, ולמרות שהייתי אזרחי, הם הגדירו אותי בתור חייל. זאת נקודת המבט שלהם. כל מי שנמצא מגיל מסוים עד גיל מסוים, הוא חייל מבחינתם".
הוא סיפר על הרעב: "היו מביאים לנו חצי פיתה לכל אחד, ואחרי חצי שעה הם היו מכינים לעצמם אוכל. ריחות של חציל, של עגבנייה, הם היו ממש מפנקים את עצמם. הם היו מכינים לעצמם אורז, היה להם בשר בהתחלה. לא היינו מקבלים שום דבר מזה. היינו בכלוב קטן, שני מזרונים. שמיכה אחת קטנה, פיצית. הרטיבות, ריחות ממש מגעילים. אסור לקום. אם אתה קם אתה מקבל צעקות וזה יכול גם להגיע לידיים".
הוא סיפר על הפחד: "הפחד הוא מאוד גדול. אתה לא יודע מה יעשו לך, אם יוציאו אותך להורג או אם ישאירו אותך במצב הזה. היה אחד ספציפי שהיה מגיע כל ערב, הוא היה אומר לנו: 'הורדנו לכם היום 20 טנקים, והרגנו חיילים'. הייתי אומר לו 'זה לא יכול להיות, אין לכם את הכלים, אין לכם את האמצעים'".
"צילמו אותי עשרות פעמים, עשרות פעמים. לפעמים גם ימים שלמים", מספר מתן על צילומי הסרטונים מהשבי. "עשרות טייקים, תעשה ככה ותשב ככה ותגיד את זה, וזה נכון וזה לא נכון. אנחנו רוצים שתדבר על זה, רוצים שתדבר על זה, חשוב לנו שתיגע בזה".
הוא סיפר כי חשש מחילוץ: "הם אמרו לנו שאם צה"ל ינסה לחלץ אותנו, הם פשוט ירו בנו ונמות כולנו ביחד". מתן חושף כי במשך תקופה ארוכה, הסתובב יחד איתם ברחובות, במסגדים ובשווקים כשהוא מחופש, כשבכל רגע הלוחמים שלנו היו לצידו, במרחק נגיעה. "עברנו בין בתי ספר, הלכנו לבית חולים. ממש ניסו לארגן לנו מקום לישון, לא היה איפה לישון. הם החליטו שנלך לרפיח, ששם יותר בטוח, ואולי אפשר למצוא מקום".
הוא סיפר כי "אחד השומרים התעצבן עליי מאוד, הוא דחף אותי על הבטון במנהרה ונכנס לי מסמר בבטן. זאת הפעם הראשונה שהגנתי על עצמי, ותוך כדי גם החזרתי מכות לאותו חמאסניק, הייתי חייב לעמוד על שלי. הייתי מחזיר להם בדרך שלי, אבל הייתי מחזיר להם. זה גם מה שהחזיק אותי. שאני מחזיר להם, שאני נותן להם בקטנות כאלה".
הוא ספר כי הגיע אליו באחת המנהרות השייח' של המנהרה. "הוא אומר לי: 'אתה צנגאוקר נכון?'. אני אמר לו: 'כן, למה?'. הוא אמר לי 'אימא שלך עושה הפגנות, היא הפכה את כל המדינה'. זה מאוד שימח אותי, זה מאוד חיזק אותי בפן האישי. אמרתי 'אימא שלי בסדר, אם היא יוצאת מהבית ואם היא הולכת ועושה דברים זה יותר טוב מלשבת בבית ולהיות בדיכאון'. אז אני שמחתי מאוד לשמוע את זה, זה מאוד עזר לי".
