וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
מחקר חדש: המטופלים מסיימים שיקום אבל לא חוזרים לחיים
מחקר בינלאומי חושף פער מערכתי בין הטיפול הרפואי לצרכים האנושיים של נפגעי טראומה. המחקר האיכותני התבסס על ראיונות עומק וניתוח תוכן, עם עשרות אנשי שיקום, בהם רופאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק
רופא ומטופל צילום: אוליביה פיטוסי, פלאש 90
מה קורה למטופלים אחרי שהשיקום הרפואי מסתיים? מחקר חדש מצביע על כך שבמקרים רבים — הם נשארים לבד. המחקר האיכותני, שהתפרסם בסוף אוקטובר בכתב העת המדעי היוקרתי Journal of Rehabilitation and Disability Studies, בחן את נקודת המבט של אנשי מקצוע בתחום השיקום על התהליכים שעוברים נפגעי טראומה, מרגע סיום האשפוז ועד לחזרה לחיים.
המחקר ביקש להבין מהם הפערים בשיקום שאינם נראים לעין אך משפיעים מהותית על החלמת המטופל. החוקרים ערכו 27 ראיונות עומק חצי-מובנים עם אנשי שיקום בכירים ממדינות שונות, ביניהן קנדה, ניו זילנד ובריטניה, שהתמודדו עם ליווי נפגעי תאונות, פציעות מלחמה ונפילות קשות.
המחקר האיכותני התבסס על ראיונות עומק וניתוח תוכן, עם עשרות אנשי שיקום, בהם רופאים, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ומרפאים בעיסוק, ממספר מדינות מערביות. כולם ליוו מטופלים שעברו פגיעות טראומטיות: מתאונות דרכים ועד פציעות מורכבות בשדה הקרב. החוקרים ביקשו להבין מה לדעתם חסר בתהליך השיקום, ואילו צרכים של המטופלים נותרים מחוץ למערכת. משך הבדיקה בין דצמבר 2024 לספטמבר 2025.
החוקרת דר' לואיז מקנזי: "המערכת מזהה את סיום האשפוז כסיום הטיפול, אך עבור המטופלים, זו רק תחילתה של תקופה מאתגרת ומבלבלת. הפער בין מה שניתן למה שנחוץ הפך למבני".
המסקנות היו כמעט אחידות: המטופלים אולי חוזרים הביתה כשהם הולכים, אבל הם רחוקים מלהרגיש שהחיים חזרו למסלולם. לא מדובר רק בשיקום פיזי, אלא רגשי, בקושי להשתלב מחדש בחברה, ובתחושת אובדן זהות. אנשי מקצוע דיווחו על חוסר במערך תמיכה בקהילה, העדר רציפות טיפול, וקושי במעבר מהמערכת הרפואית למערכת האזרחית. רבים מהמטפלים תיארו תסכול מקצועי מחוסר היכולת שלהם לתת מענה כוללני במיוחד בהיעדר שירותים לשיקום רגשי, תעסוקתי ומשפחתי.
גם בישראל, התובנות האלו מקבלות משנה תוקף במיוחד אחרי השנתיים האחרונות, עם מספר גבוה של נפגעי טראומה אבל גם כאלה שעברו טראומה כתוצאה מתאונות או מחלות כרוניות.
"הצורך בהגדרה רחבה של שיקום הוא ממשי, אומר שאולי הרציק פז מנכל המרכז השיקומי אינטגרטיבי מדיקל קר "הפציעה אולי מסתיימת עם תפרים ותחבושת, אבל התחושה של 'אני חוזר להיות מי שהייתי' לוקחת זמן, וזה הרבה מעבר לפיזיותרפיה. מטופלים מסיימים אצלנו תהליך שיקומי, ולפעמים הם שואלים: 'עכשיו מה? איך חוזרים באמת לחיים?'.
לכן שיקום איכותי מבחינתי כולל צוות רב-תחומי שעובד יחד, רפואה, פיזיותרפיה, פסיכולוגיה, ריפוי בעיסוק, טיפול קוגניטיבי וליווי משפחתי. כל אחד מחזיק חלק מהתמונה, אבל רק החיבור ביניהם יוצר שלם. אנחנו רואים שינוי אמיתי כשמתייחסים למטופל לא כאל פציעה או מחלה, אלא כאל אדם עם סיפור, הקשרים ועתיד".
המחקר אינו מציע פתרון פשוט, אך הוא מצביע על כיוון ברור: שיקום איכותי נמדד לא רק באחוזי הצלחה רפואיים, אלא ביכולת של האדם לשוב ולהרגיש שהוא חלק מהחיים, לא רק כשורד, אלא כאדם מתפקד, משתתף ומשמעותי. כלומר, לא רק לשקם את מה שנפגע, אלא לאפשר לבנות מחדש את מה שנשבר.
