וושינגטון: רשות ההגירה והמכס של ארה"ב (ICE) הודיעה על מעצרם של מספר אזרחים אפגנים, שהיגרו לארה"ב על ידי ממשל ביידן במהלך מבצע "ברוכים הבאים לבעלות הברית".
בג"ץ: השופט קולה לא ינהל את חקירת הפצ"רית; לוין יוכל למנות אחר
השופטים קבעו כי מצד שר המשפטים המינוי נעשה בסמכות וכי יש לשר סמכות למנות גורם אחר, אולם קולה לא יכול למלא את התפקיד לנוכח חוק הנציבות שאוסר עליו לעסוק בכל עיסוק נוסף
אשר קולה / פרשת שדה תימן צילום: אתר הרשות השופטת / שאטרסטוק / פלאש 90
הצדדים לא הגיעו להסכמה - ובג"ץ הכריע: שופטי בג"ץ ביטלו הבוקר (ראשון) את החלטת שר המשפטים יריב לוין למנות את השופט בדימוס אשר קולה למפקח על חקירת הפצ"רית.
השופטים קבעו כי מצד שר המשפטים המינוי נעשה בסמכות וכי יש לשר סמכות למנות גורם אחר, אולם קולה לא יכול למלא את התפקיד לנוכח חוק הנציבות שאוסר עליו לעסוק בכל עיסוק נוסף: "שהשר יקבל החלטה חדשה מכוח סמכותו הנדונה, על ההחלטה לעמוד באמות המידה והמגבלות המפורטות בפסק הדין".
השופטת וילנר, שכתבה את חוות הדעת העיקרית, ציינה בפתח דבריה כי מדובר בפרשה חמורה ורגישה מעין כמוה. צוין כי הסתעפויות הפרשה, הובילו לסיטואציה חריגה ביותר, שבה היועצת המשפטית לממשלה מנועה מליווי ופיקוח על חקירת הפרשה האמורה.
"בנסיבות אלו, התעורר הצורך במילוי תפקיד הליווי והפיקוח על החקירה המשטרתית, שנתון ליועמ"שית מכוח החוק". השופטת וילנר ציינה כי החלטת שר המשפטים להעביר את סמכות היועמ"שית לפקח על חקירת הפרשה לידי גורם מחוץ למערך הייעוץ המשפטי לממשלה ולפרקליטות המדינה היא "החלטה דרמטית, אשר מעוררת קושי רב, בהיותה ניצבת במתח עם עיקרון עצמאות מערך התביעה הפלילית, שהוא עיקרון על בשיטתנו המשפטית; ועם הכלל הנובע מעיקרון זה, שלפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות קונקרטיות".
השופטת וילנר קבעה, כי "משעה שגורמים בכירים ביותר בייעוץ המשפטי לממשלה ובפרקליטות המדינה, לרבות היועמ"שית ופרקליט המדינה, היו מעורבים באירועים הנחקרים, ומשכך עשויים להידרש למסור עדות בפרשה דנן; וכן בהינתן יחסי הכפיפות בין יתר בכירי הייעוץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לבין ראשי מערכות אלו – הרי שבנסיבות החריגות והקיצוניות דנן, אין מנוס מן המסקנה כי קמה הצדקה לחרוג באורח מוגבל ומתוחם מהכלל, שלפיו אין מקום להתערבות גורמים פוליטיים בחקירות פליליות, למרות הקשיים כבדי-המשקל הכרוכים בכך".
לעמדתה, מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על כך שהחלטת השר לא מהווה התערבות ישירה בחקירה פלילית קונקרטית, אלא התערבות עקיפה בלבד, שמתמצית בבחירת זהות עובד המדינה שאליו תועברנה סמכויות הפיקוח על החקירה, תוך ניתוק הקשר בין השר לבין אותו עובד מדינה לאחר העברת הסמכויות.
כמו כן, השופטת וילנר ציינה כי מסקנתה מביאה בחשבון את העובדה כי אין בהחלטת השר כדי להטיל דופי במוסד הפרקליטות כרשות התביעה של מערכת אכיפת החוק בישראל; וכי הגורם שאליו מועברת סמכות הפיקוח של היועמ"שית רשאי להסתייע לפי שיקול דעתו, בגורמים מסוימים בפרקליטות על מנת לממש את הסמכות שהועברה אליו כאמור.
השופטת וילנר קבעה עוד, כי מעבר להיבטים אלו, שיש בהם כדי להקהות את הפגיעה בעיקרון עצמאות התביעה הפלילית, הפעלת סמכות השר במקרים כבענייננו כפופה למספר מגבלות, שיש בהן כדי להוסיף ולמתן את הפגיעה בעיקרון האמור, ולהבטיח כי סמכותו הנדונה של השר תופעל באופן ענייני בלבד.
ראשית, הגורם המוסמך לקבוע את מניעות נושא המשרה לפי סעיף 23א(ד) לחוק המינויים אינו השר הרלוונטי, אלא ככלל היועץ המשפטי של משרדו. בהקשר זה, הודגש כי מניעות היועמ"שית בענייננו נקבעה רק ביחס לשלב הליווי והפיקוח על הליך החקירה; וכי תוקפה של החלטת השר הוא עד שתוסר המניעה.
שנית, ככלל, העברת סמכות של היועמ"שית תיעשה לגורם מהייעוץ המשפטי לממשלה או מפרקליטות המדינה, בהיותם הגורמים בעלי המקצועיות, המומחיות והסמכות על פי חוק לעסוק בנושא; אולם, נסיבות ענייננו הקיצוניות והנדירות מצדיקות חריגה מהכלל הזה.
שלישית, העברת סמכות כבענייננו צריכה להיעשות לעובד מדינה בכיר, משפטן מובהק, שתחום עיסוקו, בעבר או בהווה, כרוך בהפעלת שיקול דעת בתחום התביעה או החקירה הפלילית.
רביעית, לא ניתן להעביר סמכות הנוגעת לחקירה קונקרטית, כבענייננו, לעובד מדינה בעל שיוך פוליטי, בעבר או בהווה. כמו כן, לא תופעל סמכותו הנדונה של השר, כאשר מושא החקירה הוא גורם פוליטי.
השופטת וילנר קבעה כי למרות שמתקיימות בענייננו אותן נסיבות נדירות, שעשויות להצדיק את החלטת השר להעביר את סמכות היועמ"שית לפקח על חקירה כאמור; ואף על פי שאין ספק כי נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, עומד בתבחינים הרלוונטיים – הרי שדין החלטת השר להתבטל, משסעיף 11(א)(1) לחוק נציב התלונות על שופטים, התשס"ב-2002, קובע הוראה גורפת ביחס לנציב, שלפיה חל לגביו איסור עיסוק בכל משרה או עיסוק אחר; ולפיכך הנציב לא יכול לקבל על עצמו את תפקיד הפיקוח על החקירה הנדונה. השופטת וילנר הדגישה, כי ככל שהשר יקבל החלטה חדשה מכוח סמכותו לפי סעיף 23א(ד) לחוק המינויים, על ההחלטה לעמוד באמות המידה והמגבלות המפורטות בפסק הדין.
השופטת וילנר שבה והדגישה בסוף דבריה, את החשיבות הרבה שבפתרון הסוגיה המורכבת והקשה שבבסיס העתירות בדרך של הסכמה, והביעה צער על כך שהצדדים לא הגיעו להסכמות, כך שבית המשפט נאלץ להכריע בעצמו בסוגיה (והוסיפה כי לא מאוחר לשוב ולהזכיר את ההצעה שניתנה במהלך הדיון כי ימונה שופט מחוזי מכהן או שופט עליון בדימוס). השופטת וילנר הדגישה כי תם ולא נשלם – "אין בפסק הדין כדי להביא להכרעה בשאלת זהות האדם שיבוא בנעליה של היועמש"ית. לפיכך, לא ננעל השער להגעה לפתרון מוסכם, אשר ייהנה מהכשר ציבורי רחב וינמיך את גובה הלהבות בשיח הציבורי; ויפה שעה אחת קודם".
השופט אלכס שטיין קבע כי חוק המינויים, שמסמיך את שר המשפטים למנות עובד מדינה לפי בחירתו במקום היועצת המשפטית לממשלה לליווי החקירה נושא העתירה, מפנה ל״עניין״ ול״תפקיד״ המוסדרים בחוק סדר הדין הפלילי, אשר מפקיד את ביצוע התפקיד בידי פרקליט בכיר מפרקליטות המדינה. במצב המיוחד שנוצר, שיקולים של נראות ציבורית ומראית פני-הצדק יוצרים, לדעת השופט שטיין, מניעות מוסדית שאינה מאפשרת העברת התפקיד לפרקליט/ה מפרקליטות המדינה. כפועל יוצא מכך, וכפי שמתחייב מהאמור בחוק סדר הדין הפלילי, השר חייב למנות לתפקיד, לפי בחירתו, משפטן בכיר בעל מומחיות בתחום המשפט הפלילי, נקי מאינטרסים אישיים ומהשפעות פוליטיות – דהיינו: אדם שמכלול נתוניו מקרבים אותו, ככל שניתן, לפרקליט בכיר מפרקליטות המדינה. מטעמים אלה, השופט שטיין הסכים לתוצאה אליה הגיעה השופטת וילנר בפסק דינה, תוך שהוא מזהיר מפני פוליטיזציה של המשפט הפלילי.
השופטת גילה כנפי שטייניץ: בחוות דעתה, עמדה השופטת ג' כנפי שטייניץ על המתח בין הערך של עצמאות רשויות האכיפה, ערך יסודי בהגנה על שלטון החוק והמשטר הדמוקרטי, לבין החשיבות שבניהול חקירה עצמאית ואמינה שתנוהל על-ידי גורם שאינו נגוע בחשש לניגוד עניינים, באופן שישמור על אמון הציבור בטוהר ההליך. לגישתה, כלל היסוד הוא יצירת חיץ ברור בין הדרג המיניסטריאלי לבין חקירה פרטנית מתנהלת. עם זאת, בנסיבות החריגות שבענייננו – בהן מתקיימת מניעות רחבה של הגורמים הבכירים ביותר במערכת האכיפה, משלא נערכה בחינה יסודית של ניגודי העניינים באופן המאפשר ליווי החקירה על ידי מי מבכירי הפרקליטות, ולנוכח החשיבות בקיומה של חקירה עצמאית שתזכה לאמון הציבור – יש לאפשר לשר להפעיל את סמכותו בהתאם לסעיף 23א(ד) לחוק, ולהטיל על עובד מדינה אחר את תפקיד ליווי החקירה עד שהמניעות תוסר.
כזכור, שר המשפטים יריב לוין והיועמ"שית לא הצליחו להגיע להסכמות למרות תחנוני השופטים. לוין התעקש שהנציב אשר קולה ינהל את חקירת הפצ"רית ולכל היותר הסכים שאליו יתלווה מפקח נוסף שבית המשפט ימנה.
ואילו היועמ"שית הציעה כי את החקירה ילווה שופט עליון בדימוס ובנוסף פרקליט המדינה או מנהל מחלקת הסייבר יוכלו לטפל אם יתבקשו על ידי המשטרה, מלבד בשאלות הנוגעות לעובדי משרד המשפטים.
