מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
אב החטופות בפוסט מטלטל יוצא נגד התקשורת: "מייצרים סכסוכים בשביל פרסום"
יוני אשר, שבנותיו נחטפו לעזה ושוחררו בעסקה הראשונה, משתף על ימי המתח והחרדה שקדמו לשחרורן ועל חוסר הוודאות המתיש. בפוסט שפרסם היום בפייסבוק ביקר את התקשורת והדגיש את השיקום המורכב של החטופים והצורך להעניק להם שקט
כיכר החטופים צילום: שאטרסטוק
יוני אשר, שבנותיו נחטפו לעזה בבוקר ה-7 באוקטובר יחד עם אמם ושוחררו במסגרת העסקה הראשונה 49 ימים לאחר מכן, פרסם היום (שלישי) פוסט אישי בעמוד הפייסבוק שלו, בו חזר אל הרגעים הדרמטיים שקדמו לשחרורן ואל האחריות שהחברה והתקשורת נושאות כיום כלפי משפחות החטופים.
בפוסט שפרסם כתב אשר: "אתמול לפני שנתיים, 24 נובמבר 2023, שוחררו הילדים, הפעוטות, האימהות והנשים המבוגרות משבי חמאס במסגרת העסקה הראשונה. "תמורתם" שוחררו נשים נערות ונערים, מחבלים, מעונש מאסר בישראל.
לצערי בגופי התקשורת לא ציינו את הדבר כלל, והערך באזכור אותם הרגעים בהם המדינה כולה החסירה פעימה, ערך שמזוהה עם אחדות ולא עם פילוג. אבל מסר שלילי מוכר יותר פרסומות, וזהו שם המשחק."
אשר תיאר את 48 השעות המתוחות שקדמו לשחרור וכתב: "ב48 השעות שקדמו לכך, ולאחר שקצינת המודיעין מסרה לי- "הן ברשימה", המתח הופך בלתי נסבל. המחשבות משתוללות.
מישהו ינסה לשבש... מישהו ינסה לחסל את בני הערובה ברגע האחרון... זה תרגיל... אין וודאות. אף אחד לא יודע, זה המצב ואני מודע לקיומו."
עוד הוסיף אשר וכתב: "נזכרתי בשיחה ביני לבין בכיר במע' הביטחון, שאף הגדיל לעשות אחד מהם ואף אמר לי - "עד שלא קיבלת אישור צה"לי רשמי שהן חצו את הגבול וזוהו בידי צה"ל, אל תשמח!"
ידע על מה הוא מדבר..."
"ברגע אחד" ממשיך אשר ומתאר: "נדמה כי הסיוט מתממש - מתקשרת קצינת המודיעין ומודיעה - "יש דחייה בשחרור, של 24 שעות". למוד ניסיון אני כבר לא שואל מדוע, כי התשובה הלא רשמית היא שאסור לי לדעת. כפי שנעניתי לא מעט פעמים לפני כן. ."Back to square 1"
הייאוש מציף את כל המערכות. בן דודי מגיע לביתי ומוסר לי את הנייד שלו- "הרב שלומי רוצה אותך."
עם קול תשוש בקו השני, ועוד לפני שאני מספיק לספר לו על בשורת קצינת המודיעין, הוא אומר לי - "יוני, זה עניין של 48 שעות".
"מאותה השיחה, משהו נרגע מעט." מסביר אשר וכותב: "אני שוב "בצד של האמונה". חייב. כי אין משהו אחר להיאחז בו. עשרות שיחות נכנסות בכל שעה, עיתונאים מחוץ לביתי, כולם רוצים לדעת מי קיבל אישור מצה"ל על רשימת המשוחררים.
והודעה אחת שלא אשכח לעולם, מדנה, אחות של שירי ביבס זכרה לברכה: "יוני, כן או לא?", מה אשיב לה כעת? התשובה הפשוטה היא כן, אך התשובה האמתית היא - "אני לא באמת יודע. אולי אף אחד לא יודע"
עוד הוסיף אשר וכתב: "היה זה יום רביעי, ובשישי בשעה 18 בערב, נמסר לי שהן זוהו, ושהן בידי צה"ל.
משווע כ"כ לסוף, מתעלם לחלוטין מכך שלאחר מכן יתחיל משהו חדש. עבורי אין "חיים שאחרי". מבחינתי משימת חיי מסתיימת ולא מעז לראות מעבר לכך. אף לא ס"מ בודד.
ותודה להשם יתברך וללוחמינו הגיבורים על חזרתם של החטופים, וגם בקרוב חללינו שישובו. כעת מתחילה התמודדות חדשה עבורם ועבור משפחותיהם. יש לנו אחריות כחברה, ולגורמי ממשל ולגופי התקשורת במיוחד, לנקוט בזהירות, במחשבה, לזכור שמדובר בדיני נפשות."
"ואלו הן נפשות שכעת אינן בהכרח במצב להתמודד עם - "מניפולציה כותרתית" מהסוג שלא פעם מביא לשיימינג חברתי. ואותם, או מי ממשפחתם, זה עלול לדרדר ישירות לתהום. גם הערצה חברתית מוקצנת ו-"הייפ" גדול סביבם כפי שראינו לא פעם, גרמו לנזקים נפשיים, מדובר על אנשים בהליך שיקום מורכב, והחברה שלנו צריכה להפנים את העובדה הזאת." כתב אשר והדגיש את האחריות הציבורית והתקשורתית.
"אפשרו להם מעט שקט. תנו להם לעכל, לעבד טראומה מורכבת וארוכה, להתאבל על מי שאיבדו, וגם אם לעיני מצלמות, שימו גבול.
אתם מייצרים סכסוכים חברתיים לאומיים יש מאין, ועבור כסף ופרסום. החברה שלנו שבורה, מוכה ומדממת. יש כ"כ הרבה נפשות שנפגעו. הנפש היא דבר עדין ומורכב, העת הזו היא לסובלנות ולא להתנפלות.
ואל תגידו לעצמכם שהם נראים חזקים ונראים מתפקדים אז כנראה שהכל בסדר ושהם יכולים להתמודד. יש צעקה גדולה בכל אחד ואחד מהם, ובכל נפגעי 7.10. אצל חלקם היא עדיין במעמקים, אצל חלקם היא מבעבעת ופורצת, לא משנה כמה חזקים הם נראים לכם. "
את הפוסט סיים במשפט: "שבעזרת השם יזכו כולם לשוב הביתה, להחלים, להתחזק ולהתמודד."
