מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
יצחק עמית דחה את הבקשה לפסול את עצמו: "אין שום הצדקה"
לטענת המבקשים, ענייניו של השופט עם היועמ"שית, הנציב ועמותת לביא מצדיקים את פסילתו. עמית דחה: "לא מתקיימים התנאים לעילת הפסלות, אף לא בקירוב"
השופט יצחק עמית צילום: Yonatan Sindel/Flash90
נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, דחה את הבקשה שהוגשה לפסול אותו מלדון בעתירות לדיון נוסף בפסק הדין שניתן בבג"ץ, בעניין הפיקוח על חקירת הפרקליטה הצבאית הראשית (הפצ"רית) בפרשת שדה תימן.
הבקשה הוגשה מטעם ח"כ אביחי בוארון וארגון לביא שביקשו להצטרף להליך וטענו כי לשופט עמית קיים "עניין אישי ממשי" בשל ענייניו עם שלושה גורמים שלדבריהם נוגעים ישירות לפרשה: היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה, נציב תלונות הציבור על שופטים, ועמותת "לביא", שהגישה בעבר תלונות בעניינו של עמית לשני הגורמים שלעיל. לטענתם, קשרים אלו מקימים ניגוד עניינים המצדיק את פסילתו מהמשך הדיון.
השופט עמית דחה את הבקשה מכל וכל. ראשית, ציין כי המבקשים, לעת עתה, כלל אינם צד להליך בעתירות שבמחלוקת, וכי אין לראותם ככאלה גם במשמעות המהותית שנקבעה בפסיקה. אמנם בעבר הופיעו כבעלי דין בעתירה אחרת שאוחדה, אך זו נדחתה מבלי שהועלו טענות לגופה, והם אינם כלולים בדיון הנוסף. למרות זאת, בחר לדון בבקשה לגופה "על רקע הנסיבות החריגות".
עמית דחה את הטענה שלפיה היועמ"שית או הנציב הם צדדים להליך או שמתקיים לגביהם עניין אישי. לדבריו, אין בהשתתפותם בעבר או באזכורים שונים בפסק הדין המקורי כדי להפוך אותם לצד בהליך, ובוודאי שאין לראות בעמותת "לביא" גורם נגזר מהם לצורכי פסלות.
הוא גם התייחס ישירות לתלונות שהוגשו בעניינו, וציין כי אין כל בסיס לקבוע שהתלונות, בין אם לנציב ובין אם למשטרה, מקימות עילת פסלות. לדבריו, אם תתקבל טענה כזו, "יוכל כל בעל דין לפסול שופט באמצעות הפרחת תלונות כנגדם". הוא ציין כי אפילו אם תתקבל הטענה כאילו ליועמ"שית יש עניין אישי בהחלטה אם לאשר חקירה נגדו – אין בכך כדי לפסול אותו מלדון בעתירות שאין להן כל נגיעה ישירה לכך.
עמית הבהיר כי מעולם לא דן בעתירות שבהן ביקשו המבקשים סעד נגד הנציב, וכי פסק הדין המקורי עסק בעיקר בביטול מינויו של הנציב ולא במעשיו של עמית או בתלונות שהוגשו נגדו.
בסיום החלטתו חזר על עקרונות יסוד בדיני פסלות: "הזכות לשבת בדין היא גם החובה לעשות כן", והתריע מפני שימוש לרעה בטענות לפסלות שופט כאמצעי לעקוף הליך תקין ולפגוע באמון הציבור. "לא מתקיימים התנאים לעילת הפסלות, אף לא בקירוב", קבע, ודחה את הבקשה.
