מצ"ח: לא תיפתח חקירה פלילית נגד עומר מיארה בנה של היועמ"שית בהרב-מיארה. מיארה נחשד בגניבת אפוד קרמי מחייל במהלך שירות מילואים ב-2023. המכתב שוגר אמש בתשובה לפניית עו"ד זהבה גור מלפני חצי שנה. "האירוע טופל בתוך היחידה באמצעות הליך משמעתי, כולל הדחת הקצין מהמילואים, ובהיעדר תלונה מהנפגע - לא נמצא צורך בחקירה פלילית". (עידן יוסף)
אלימות המתנחלים? הכירו את הצד שהתקשורת לא רוצה שתראו
בעוד התקשורת מציגה את הגבעות כזירת אלימות, המציאות בשטח חושפת חיים של מסירות, ערכים, עבודה קהילתית וביטחון
צומת המשטרה הבריטית בבנימין צילום: ללא קרדיט
סיורים, עדרי צאן, בתי כנסת קטנים וביקורים במשקי משפחות צעירות - זהו המבט שמתקבל על חיי היום־יום בגבעות בנימין, שלא תואם את הסטריאוטיפים על ״אלימות המתנחלים״. על רקע קמפיינים תקשורתיים שמנסים להציג את המרחב כזירת יידוי אבנים מתמדת - קמפיין שרובו מבוסס על אירועים שוליים ומנופחים, יצאנו לסיור בשטח, כדי לראות את המציאות מקרוב.
תחנה ראשונה: רמת מגרון
את הסיור הוביל אלישע ירד, תושב ותיק של הגבעות, שהראה לנו את רמת מגרון. המקום, שפעם היה יישוב נטוש, מתחדש כיום עם משפחות צעירות, גן שעשועים מאולתר, עדר עיזים ובית כנסת קטן. "כשהגענו לכאן, ההר שמולנו היה בשליטה ערבית", סיפר ירד. "היום הם לא מתקרבים – הכל בשליטתנו, ואנחנו שומרים על המקום". הגבעה משתרעת על פני שטח של 4,000 דונם ומונעת מעבר של שטחים לערבים סמוכים, תוך שהיא יוצרת מציאות חדשה בשטח.
תחנה שנייה: שדה יונתן
הגבעה ממוקמת מצידו השני של כביש 60 הגבעה צעירה, אך עם השפעה רבה על הרצף היהודי במזרח בנימין. איתן רבינוביץ, תושב המקום, סיפר כיצד החיים בגבעה מתנהלים במסירות וצמצום ״לא תמיד יש לנו חשמל אנחנו למדנו להסתדר ומקווים להתקדם למערכת סולארית ברגע שיתאפשר לנו כלכלית״ כיום שולטת הגבעה על כ-2,800 דונם. ״פעם היו בקבוקי תבערה ואבנים כמעט כל שבוע”, סיפר, ״מאז שאנחנו כאן, השטח בטוח יותר. אנחנו העיניים בשטח ודואגים לדווח לצבא על כל אירוע כל לילה אנחנו עושים שמירות”. ״שבתות מתארחים אצלנו עשרות בחורים בגבעה שצריך לדאוג להם ולסדר כך שאנחנו תמיד עסוקים״,
תחנה שלישית: אעירה שחר
הסיפור חוזר גם בגבעת אעירה שחר, שמכונה ״הבלאדים״. המקום, שבעבר סבל מהרס והטרדות, הפך למרכז קהילתי עם כ־30 משפחות, בית כנסת, יקב ומרכז מבקרים עם קפה, גבינות ושמן ביתי. ידידיה אמסלי, מראשוני המתיישבים במקום, ובעלים של היקב, מתאר את המאמץ של פריצת הדרך אל נחל ייט״ב - פרויקט שנמשך למעלה משלוש שנים, שחיזק את הביטחון והחזיר את התיירות היהודית למרחב.
תחנה רביעית: כפר טרפון
הגבעה הייתה אחת הגבעות המאתגרות שביקרנו, גבעה שבה מתגוררות כמה משפחות הלוקחות על עצמן חיים של מסירות, בדידות ושמירה יומיומית על האדמה.
בגבעה מתגוררים טל ינון ומשפחתו, לצד עודד שפירא ומשפחתו. שניים שמגדלים ילדים בתנאים שהעיר לא מכירה ומתארים חיים של שליחות.
טל סיפר: ״כל בוקר אנחנו יורדים עם הילדים דרך שבילי עפר. אין כביש מסודר, אין קו אוטובוס הכול תלוי בך. אבל כשאתה עומד על הגבעה ורואה את כל המרחב מסביב, אתה מבין למה אתה כאן״.
עודד שפירא תיאר את תחושת הייעוד: ״אתה חי על קצה הדרך תרתי משמע. הילדים שלנו גדלים עם אהבת הארץ מהקרקע עצמה. זו זכות גדולה, גם כשהיא קשה״.
תחנה חמישית: חוות בורג׳
הסיור כלל גם ביקור בחוות בורג׳ של משפחת מגורי, בואדי חרמייה. יהויריב מגורי ובניו בחרו להקים את החווה בנקודה אסטרטגית, מוקפת כפרים עוינים. ״בחרנו באזור הקשה ביותר כדי ליצור רצף יהודי אסטרטגי״, סיפר מגורי. ״הנוכחות שלנו במקום עוזרת למנוע השתלטות ולאפשר חיים שקטים יותר למשפחות״.
למרות הקמפיין התקשורתי על ״אלימות המתנחלים״, מסתבר כי לרוב מדובר באירועים שוליים. רוב תושבי הגבעות חיים חיים שקטים, עובדים את השטח, רועים את הצאן ודואגים לביטחון במקום - תוך שיתוף פעולה עם הצבא והרשויות. ״אנשים לא מבינים כמה שטחים יש ביהודה ושומרון וכמה קל לשנות את המציאות כשפשוט עומדים במקום”, מסכם ירד.
הסיור הזה מראה בפועל את העולם שמאחורי הכותרות, קהילה פעילה, משפחות, עדרי צאן, חקלאות וביטחון, יישוב יהודי בארץ ישראל, חיים שנבנים יום־יום על ידי מי שבחרו להישאר וליצור מציאות אמיתית במקום שבו אחרים רואים רק קמפיין תקשורתי.
