שר החוץ האיראני עראקצ'י תוקף את ההחלטה להגדיר את משמרות המהפכה כארגון טרור: "האירופאים אינם מעריכים את מה שנעשה עבורם, משמרות המהפכה הצילו אותם מדעאש"
"הייתי כמו בן בשבילה" סיפורו של המוסלמי ההודי ששומר על המורשת היהודית בקצה העולם
כאשר שרה מהעיר קוצ'י בהודו, קשישה יהודיה בת 96 נפטרה, היא הורישה את חנותה לטהא, גבר מוסלמי. הוא הבטיח לשמור על זכרה ומורשתה בחיים בעיר היהודים - מקום שבו התגוררו 2,500 יהודים במאה ה-18 וכיום נותר בו רק יהודי אחד
בית כנסת בהודו צילום: מרדכי לובעצקי
בעיר קוצ'י בדרום הודו, באמצע רחוב סואן, שבו מוכרים רוכלים הכל, החל מעתיקות ועד שטיחים פרסיים ותבלינים, יש אזור שנקרא "עיר היהודים", לפני כמה עשורים, בכל בית ברחוב הזה הייתה משפחה יהודית, והמקום היה ידוע בשם הרובע היהודי.
ה-BBC מדווח, כי את החנויות באזור, מנהל טהא, גבר מוסלמי הודי, הוא מנהל את חנות רקמה יהודית אחרונה בקוצ'י. כאשר כמה תיירים אמריקאים נכנסו לחנות, טהא, בן 55, עסק בתפירת כיפה. הם התעניינו בכיפה, וטהא הסביר כי "זה היה ביתה וחנות הרקמה של שרה כהן".
שרה כהן הייתה חלק מיהודים שאבותיהם או אבות אבותיהם התיישבו לפני מאות שנים בקוצ'י, שנודעה בעבר כמלכת הים הערבי בשל חשיבותה כנמל וכמרכז סחר תבלינים מרכזי.
טהא מנהל את החנות מאז שנת 2000 - תחילה עם שרה עוד בחייה, וקיבל את השליטה המלאה בשנת 2019, כאשר שרה נפטרה בגיל 96.
"הייתי כמו בן בשבילה. ביליתי יותר זמן בטיפול בה מאשר באמא שלי", הוא אומר ל-BBC. "הייתי קונה לה אוכל כשר ודגים, מבלה בחנות שהייתה גם ביתה ועוזב רק אחרי שסוגרת".
כאשר שרה נפטרה, היא הורישה את חנותה לטהא. הוא הבטיח לשמור על זכרה ומורשתה בחיים בעיר היהודים - מקום שבו התגוררו 2,500 יהודים במאה ה-18 וכיום נותר בו רק יהודי אחד. "במובן מסוים, אני גם מנסה לוודא שהקהילה היהודית כאן לא תישכח", אומר טהא.
טהא פגש את משפחת כהן במקרה בתחילת שנות ה-80. הוא נשר מבית הספר בגיל 13, והתפרנס ממכירת גלויות לתיירים. מבקרים בעיר היהודים היו תמיד הולכים לבית הכנסת שנבנה בשנת 1568 על אדמה שניתנה לקהילה על ידי מלך קוצ'י. "היו הרבה מבקרים והייתי מוכר את הגלויות שלי מהבוקר עד הערב", הוא אומר ל-BBC.
אבל יום אחד, כאשר בעל המחסן שבו אחסן טהא את גלויותיו לא הופיע, יעקב הציע לו מקום אחסון בביתם. שרה לא אהבה את זה, היא בקושי דיברה איתו במשך שלוש שנים.
"לפעמים הייתי עושה סידורים עבור בעלה. לפעמים הוא היה מזמין אותי להיכנס", הוא נזכר. אבל יום אחד היא ביקשה מטהא לעזור לתפור כיסוי כרית לבית הכנסת. להפתעתם, היה לו כישרון טבעי לכך - כנראה ירש משנים בהן סייע לאביו החייט.
טהא, אז בן 19, עזר לשרה לפתח את העסק "רקמת יד שרה" מסלון ביתה. שם היא מכרה כיפות, כיסויי חלה וחנוכיות. "היא לימדה אותי כל מה שאני יודע", אמר טהא.
אוכלוסיית היהודים בעיר הצטמצמה - מ-250 בשנות ה-40 ל-20 בשנות ה-90. כיום נותר רק אחד - קית' האלגואה בן ה-67, שעבד בעבר בסוכנות נסיעות אך כעת פרש לגמלאות. משפחות רבות עלו לישראל בשנת 1948.
לאחר פטירת בעלה, בריאותה של שרה הידרדרה, טהא העביר את משפחתו קרוב יותר, כדי שיוכל לעזור לטפל בה. כשהיא נפטרה, טהא השיג כיסוי עם מגן דוד לארון הקבורה שלה. הוא עדיין מבקר באופן קבוע את קברה בבית הקברות היהודי.
טהאה שומר על החנות כפי שהייתה כששרה ניהלה אותה. הוא סוגר אותה בשבת. "אני מוסלמי מאמין אבל אני מדליק נר ביום שישי כדי לציין את כניסת השבת כי זה היה חשוב לדודה שרה", הוא אומר. "מבחינתי, זה לא עניין של דת אלא של אנושיות".
