"לאבא שלי במיון הגיע מפגין, בשערי צדק, וצעק עליו. איך אתם לא מתביישים, שלוש שנים חוסמים פה כבישים, שורפים פה?": המונולוג הסוער של השר וסרלאוף בתגובה לח"כ נעמה לזימי: "בואו נפסיק את כל החסימות האלה, בואו נחליט שמפסיקים עם זה - אני מוכן. מי חותם על הדבר הזה?"
"חשבנו שהשני מת": האחים קוניו חושפים את סיוט השבי בעזה
דוד ואריאל קוניו המתארים תנאי שבי קשים במיוחד. דוד סיפר כי "היו תקופות של צלחת אורז אחת לחמישה אנשים, פעם ביום. שינה היא לא באמת שינה. אתה חי במתח תמידי. אריאל סיפר: "היו מכות, איומים עם סכינים ונשק"
אחרי שנתיים בשבי חמאס, האחים דוד קוניו ואריאל קוניו, אזרחי ארגנטינה שנחטפו ב-7 באוקטובר, סיפרו יחד על התקופה שבה הוחזקו בנפרד, על הרעב, הפחד וההתעללות, ועל הרגע שבו הבינו שמשפחתם שרדה. בריאיון לרשת TN הארגנטינאית, הם תיארו מציאות של סיוט מתמשך וכזה שלדבריהם עדיין לא הסתיים.
דוד סיפר: ״זו היה פשוט סיוט. כשאתה שם, אתה לא יודע מה קורה בחוץ. רק אחרי השחרור אתה מתחיל להבין את גודל האסון. במהלך השבי לא היתה בינינו כל תקשורת. חשבנו שהשני מת״.
דוד שהוחזק במנהרות סיפר: ״לא ראיתי את השמש 689 ימים. זו עיר תת-קרקעית. יש שם הכול - חדרים, אוכל, נשק״. על פי דבריו שהובאו ב-Ynet, הם נאלצו ללכת שעות ארוכות במנהרות צרות, לעיתים 13 שעות ברציפות, בלי אוכל ובלי מים.
השניים מתארים תנאי שבי קשים במיוחד. דוד סיפר כי ״היו תקופות של צלחת אורז אחת לחמישה אנשים, פעם ביום. שינה היא לא באמת שינה. אתה חי במתח תמידי. אריאל סיפר: "היו מכות, איומים עם סכינים ונשק״.
דוד מתאר טרור פסיכולוגי ממושך: ״אמרו לי שאשתי עזבה אותי, שהמשפחה שלי מתה. לכל החטופים אמרו משהו על המשפחות שלהם – רק לי לא. זה שובר אותך״.
אריאל מוסיף: ״לא שמעתי עברית שנתיים. רק ערבית. אפילו המחשבות מתחילות להיות בערבית. וחשבתי שדוד מת״.
מאז השחרור, השניים מתמודדים עם המידע שנחשף בפניהם בדיעבד, ועם תהליך שיקום נפשי. ״אנחנו עוברים טיפולים, מנסים להבין איך לחיות עם זה״. אומר דוד. אריאל מוסיף: ״אני מנסה לא לחיות בעבר, אלא לחשוב על העתיד. להתחתן, להקים משפחה, לחיות״.
