אברהם פריינד: בסביבת ראש הממשלה זעמו על ח"כ פרוש שהתנגד הערב בהצבעה על תקציב המדינה במליאת הכנסת. "אתה יכול עוד לתקן", אמר לו יועץ רה"מ, נבו כץ. פרוש השיב בזלזול: "אני לא שומע!"
גנבו רכוש מנרצחי הנובה ונשלחו ל־38 חודשי מאסר, הסנגור: "אני בהלם"
בית משפט השלום בבאר שבע גזר 38 חודשי מאסר על שני נאשמים שגנבו רכוש מנרצחי מסיבת הנובה, לצד קנסות ופיצויים כבדים
שטח המסיבה לאחר הטבח צילום: אריה לייב אברמס, פלאש 90
בית משפט השלום בבאר שבע גזר היום (ראשון) 38 חודשי מאסר בפועל על תושב באר שבע ותושב רמת גן, לאחר שהורשעו בגניבה בנסיבות מחמירות של רכוש מנרצחי מסיבת הנובה, יממה בלבד לאחר מתקפת ה־7 באוקטובר. בנוסף הוטלו על השניים מאסרים מותנים, קנס בסך 45 אלף שקלים כל אחד ופיצוי של 25 אלף שקלים לנפגעי העבירה.
על פי גזר הדין של השופט אמיר דורון, ביום 8 באוקטובר 2023 נסעו הנאשמים עם אדם נוסף לאזור עוטף עזה, חרף אזהרת שוטר במחסום כי אין כניסה לאזור. השלושה הגיעו לשטח מסיבת הנובה, שם סייר השותף ואסף רכוש השייך לאזרחים שנרצחו יום קודם לכן. הנאשמים המתינו ברכב, ולאחר איסוף הציוד עזבו את המקום כשהרכוש ברשותם.
הרכוש שנגנב כלל אוסף תכשיטים בשווי של כ־20 אלף שקלים, כלי עבודה וציוד מקצועי בשווי אלפי שקלים נוספים. כעבור כ־15 ימים נמצא הרכוש בביתו של הנאשם הראשון והושב לבעליו רק לאחר מעצרם של השניים.
השופט דורון עמד בגזר הדין על חומרת המעשים וקבע כי מדובר בפגיעה קשה במיוחד בערכים החברתיים והמוסריים. לדבריו, גניבה מזירת טבח, סמוך למועד הרצח, מהווה פגיעה בכבוד הקורבנות ובצלם האנוש, ואף כינה את המעשים "מעשה שאין הדעת סובלתו". בפסק הדין הודגש הפער החריף בין ההתגייסות האזרחית הרחבה לסיוע לאחר האסון – לבין מעשי הנאשמים, שניצלו את הבלבול והכאוס לשם בצע כסף.
בית המשפט דחה את טענות הנאשמים שלפיהן הגיעו למקום כדי לסייע בפינוי גופות, וקבע כי טענה זו לא הוכחה ואף נסתרת נוכח המעשים שבוצעו בפועל. עוד צוין כי העבירות בוצעו לאחר תכנון מוקדם, תוך התעלמות מאזהרות, וכי לנאשמים היו הזדמנויות להפסיק את מעשיהם – אך הם בחרו שלא לעשות כן.
לעניין הענישה, קבע בית המשפט מתחם של 34 עד 54 חודשי מאסר בפועל, והחליט למקם את עונשם של הנאשמים מעל הרף התחתון. ביחס לנאשם הראשון נשקלה העובדה שהרכוש הגנוב נמצא בביתו תקופה ממושכת, ואילו ביחס לנאשם השני נלקח בחשבון עברו הפלילי.
בגזר הדין התייחס בית המשפט גם לנסיבותיהם האישיות של הנאשמים. בעניינו של הנאשם הראשון צוין כי הוא נעדר עבר פלילי, שולב בהליך טיפולי ואף הביע חרטה - אך נקבע כי אין בכך כדי להצדיק הקלה, נוכח חומרת המעשים.
לאחר מתן גזר הדין אמר בא־כוחו של הנאשם: "אני בהלם. אני שוקל להגיש ערעור", וביקש עיכוב ביצוע. בית המשפט נעתר לעיכוב זמני, אך הדגיש כי ההליך השיקומי אינו גובר במקרה זה על שיקולי גמול והרתעה.
לאחר מתן גזר הדין ביקשו סנגורי הנאשמים עיכוב ביצוע והודיעו על כוונתם לערער. בית המשפט הורה על עיכוב ביצוע של 45 ימים, בכפוף להפקדה כספית וערבויות, ואסר על יציאתם של הנאשמים מן הארץ. בקשה להותיר את גזר הדין תחת איסור פרסום נדחתה, והשופט קבע כי יש חשיבות בהעברת מסר ציבורי ברור וחד.
