ביקורת פתע במשרדי הרישוי: במסגרת מהלך שיפור השירות שמובילה שרת התחבורה מירי רגב, מנכ"ל משרד התחבורה משה בן-זקן מסייר בסניפי גוש דן במטרה לעמוד מקרוב אחר זמני ההמתנה, מערך קבלת הקהל ואיכות המענה לציבור.
בלי צפירה ובלי הכנה: כך תגלו (בדיעבד) שישראל תקפה באיראן
עבור רוב האזרחים, הרגע הראשון יגיע דרך הטלפון: התראות חדשות, מבזקים באפליקציות, או דיווחים ברשתות החברתיות. ציוץ של כתב זר, הודעה קצרה מסוכנות ידיעות בינלאומית, או סרטון עמום בטלגרם
תרגיל של פיקוד העורף צילום: דוד כהן, פלאש 90
בישראל התרגלו שאירועים ביטחוניים דרמטיים מגיעים עם סימנים מקדימים: כוננות, הנחיות פיקוד העורף, ולעיתים גם צפירת אזהרה שמכריזה שמשהו חריג קורה. תקיפה ישראלית באיראן, אם וכאשר תתרחש, צפויה לשבור את הדפוס הזה. סביר מאוד שלא תהיה צפירת הכנה כמו ביוני 2025– והציבור יגלה בדיעבד, דרך התקשורת.
הסיבה המרכזית היא אופי הזירה. תקיפה באיראן רחוקה, ממוקדת, ובעיקר חשאית עד לרגע הביצוע. אלמנט ההפתעה נחשב קריטי, ולא רק כלפי טהראן אלא גם בזירה הבינלאומית. פרסום מוקדם, אפילו מרומז, אפשר להדליק נורות אזהרה אצל האיראנים, לאפשר פינוי מתקנים רגישים או היערכות בהגנה. לכן, גם בישראל עצמה, הדרג המדיני והצבאי יעדיפו לשמור על שקט כמעט מוחלט.
אז איך זה ייראה בפועל? עבור רוב האזרחים, הרגע הראשון יגיע דרך הטלפון: התראות חדשות, מבזקים באפליקציות, או דיווחים ברשתות החברתיות. ציוץ של כתב זר, הודעה קצרה מסוכנות ידיעות בינלאומית, או סרטון עמום בטלגרם. רק לאחר מכן תגיע תגובה מסודרת יותר: הודעה לקונית מדוברת צה״ל מלשכת ראש הממשלה, לרוב בנוסח מאופק שמאשר "דיווחים זרים" ללא פרטים.
גם אז, סביר שהמידע לציבור יהיה חלקי מאוד. צנזורה, שיקולי מודיעין ורגישות מדינית יגבילו את מה שניתן לפרסם. לא יימסרו יעדים, היקף התקיפה או תוצאותיה המדויקות. במקום זאת, המסר יעבוד בהיערכות: העלאת כוננות, חיזוק מערכי ההגנה האווירית, אולי הנחיות כלליות לציבור, רק אם יהיה חשש ממשי לתגובה לאיראנית או של שלוחותיה, תצא הודעה מסודרת.
חשוב להבין: היעדר צפירה לא אומר היעדר סכנה, אבל גם לא בהכרח סכנה מיידית. תקיפה באיראן אינו דומה לשיגור רקטות לעבר העורף הישראלי. האיום המרכזי הוא דרך חיזבאללה, מיליציות באזור או מתקפות סייבר, ולא תגובות מיידית בשטח ישראל. לכן, ההחלטה אם ומתי לעדכן את הציבור בהנחיות פיקוד העורף תתקבל בזהירות רבה.
אירוע אסטרטגי אדיר כזה שעשוי להשפיע על האזור כולו, והידיעה מגיעה כמעט באגביות – דרך, התראה או שמועה שמוכיחה את האמת. בלי צפירה, בלי ספירה לאחור, ועם הרבה מאוד סימני שאלה. אולי זו בדיוק המהות של המלחמות בעידן הנוכחי: שקטות בהתחלה, רועשות הרבה אחרי.
