שר החוץ האמריקני רוביו: "מאמינים שאיראן השתמשה ביצוא של זהב וכסף מוונצואלה אל טורקיה כמסווה להלבנת כספים"
על קצה המזלג: סיכמנו לכם את הדיון הסוער בבג"ץ גלי צה"ל
בג״ץ קיים דיון ארוך בעתירות נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה״ל. העותרים טענו לפגמים מנהליים, לפגיעה בחופש הביטוי ולהיעדר סמכות ללא חקיקה. השופטים הביעו ספקות בנוגע להליך קבלת ההחלטה, להרכב הוועדה ולעיתוי
גלי צה"ל צילום: יונתן סינדל, פלאש 90
בית המשפט העליון בשבתו כבג״ץ קיים היום (רביעי) דיון ממושך בעתירות שהוגשו נגד החלטת הממשלה לסגור את גלי צה"ל. הדיון התקיים בפני השופטים דפנה ברק־ארז, אלכס שטיין ויחיאל כשר.
עו״ד אורי הס, נציג התנועה לאיכות השלטון, טען כי אף שאין מחלוקת שתחנת רדיו צבאית היא “אנומליה”, השאלה המרכזית היא האם הממשלה מוסמכת לסגור אותה בדרך שבה פעלה. לדבריו, גל״צ הפכה לאורך השנים לעמוד תווך בתקשורת הישראלית ואף אוזכרה בדברי חקיקה, ולכן סגירתה מחייבת חקיקה ולא החלטת ממשלה. הוא הוסיף כי במקביל להחלטה מתקיימים מהלכים נוספים שפוגעים, לשיטתו, בתקשורת החופשית.
השופטים הקשו על טענות אלה. השופטת ברק־ארז הזכירה שגם משרדי ממשלה לא כולם הוקמו כך. השופט שטיין תהה מדוע, לפי קו הטיעון הזה, אי אפשר יהיה לעתור גם נגד סגירת יחידה צבאית אחרת, והעיר כי לא הוצגה אסמכתא ברורה לכך שנדרשת חקיקה דווקא במקרה של גל״צ.
עו״ד אמיר בשה, נציג ארגון העיתונאים, טען כי הקמת הוועדה שבחנה את סגירת התחנה נעשתה בניגוד למקובל, והדגיש שתדר רדיו הוא משאב ציבורי. השופט כשר הקשה כיצד מכאן נגזרת חובה לחקיקה, ובשה השיב כי אין בידיו תשובה “שחור לבן”. כאשר בשה טען כי מדובר בחלק ממהלך רחב נגד התקשורת, השופטת ברק־ארז ביקשה להתמקד בטיעונים המשפטיים.
עו״ד יעל גרוסמן, מטעם מועצת העיתונות, טענה כי לפי החוק ההחלטה אמורה להתקבל על ידי הרמטכ״ל באישור שר הביטחון – דבר שלא קרה. היא הוסיפה כי הוועדה לא כללה אנשי צבא, וכי נציג הצבא שהופיע בפניה תמך בהמשך קיום התחנה. השופט שטיין תהה האם לפי גישה זו לעולם לא ניתן יהיה לסגור את גל״צ, ושאל מדוע עצם קיומה של התחנה מהווה זכות חוקתית. גרוסמן השיבה כי בשל מעמדה וקהל המאזינים הרחב שלה, סגירתה פוגעת בחופש הביטוי, אך השופט שטיין הדגיש שחופש הביטוי אינו כולל זכות לדרך מסוימת שבה הציבור מקבל מידע.
עו״ד בעז בן צור, נציג ועד עובדי גל״צ, התמקד בפגמים מנהליים בהחלטת הממשלה. הוא טען שהוועדה הוקמה לאחר שכבר פעלה ועדה קודמת, שחבריה של הוועדה הנוכחית הביעו עמדות נחרצות מראש, ושעמדת הצבא כמעט לא באה לידי ביטוי בדו״ח. השופט שטיין שאל מתי, לשיטתו, ניתן יהיה לסגור את התחנה, ובן צור השיב: רק באמצעות חקיקה שעומדת באמות המידה החוקתיות.
נציג היועצת המשפטית לממשלה, עו״ד ענר הלמן, טען כי החלטת הממשלה התקבלה בניגוד לחוות דעת מחייבת של היועצת ומבלי שהתקיים דיון בחוות דעתה, דבר שלשיטתו די בו כדי להוציא צו על תנאי. הוא הדגיש את ניגודי העניינים בוועדה, את התפטרות יו״ר הוועדה בשל כך, ואת ההקשר הרחב של צעדים נוספים בשוק התקשורת. לדבריו, סגירת כלי תקשורת מרכזי יוצרת “אפקט מצנן” כלפי עיתונאים, במיוחד בעיתוי שלפני בחירות.
מנגד, נציג הממשלה, עו״ד דוד פטר, טען כי לגל״צ יש מונופול על תדר ארצי וכי עצם הפופולריות שלה אינה יכולה להצדיק חסינות מסגירה. לדבריו, הדין לא השתנה אלא זהות הממשלה, ואין בסיס משפטי לטענה שנסיבות פוליטיות יוצרות פגיעה בזכות. הוא הוסיף כי התחנה פוגעת מבנית בשוק התקשורת, בין היתר בשל כוח אדם שאינו מתחרה בתנאי שוק.
השופט שטיין סיכם כי הוא סבור שלממשלה יש סמכות לסגור את גל״צ, אך הדגיש שגם אם כך – הדבר חייב להיעשות בהליך מנהלי סדור, ולא כזה שמסקנותיו נראות כקבועות מראש. השופטת ברק־ארז הצטרפה לביקורת והדגישה את הרלוונטיות של עמדת שר התקשורת להליך. השופט כשר העלה סימני שאלה לגבי הרכב הוועדה המייעצת והיעדר גיוון עמדות בקרבה.
הדיון ננעל ללא הכרעה, אך השופטים הבהירו כי השאלות סביב סמכות, הליך תקין, הרכב הוועדה והשלכות על חופש הביטוי יעמדו בלב ההחלטה שתתקבל בהמשך.
