דביר ג'ברה: יוזמת חוקי אונר"א, חה"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו על דחיית העתירות נגד החוקים שיזמה: "מי עמד בראש הרכב השופטים שדחו את העתירות? נשיא העליון, יצחק עמית. אז כשבפעם הבאה יגידו לכם שבג"ץ מצפצף על החקיקה ופוסל חקיקה ימנית, תבדקו טוב טוב איך חוקקו את החוקים, האם בכוונות נקיות או בהטרלות מגוחכות"
תחת אש ובחרדת קודש: מאחורי הקלעים של יחידת הסריקה שהביאה את החללים הביתה
רס"ן רועי אדמוני חושף בראיון מטלטל את פעילות לוחמי פינוי החללים תחת אש: מהתופת בעוטף ועד למבצע להשבת רן גואילי מעזה | הוא מתאר את המרוץ נגד השמועות ברשתות, הצורך להפוך ל"מכונה" בשטח והשליחות המוסרית העליונה - להבטיח ששום חייל לא יישאר מאחור | מרגש
רגעי הזיהוי של רס"ר רן גואילי הי"ד צילום: דובר צה"ל
"הכל התחיל בשבת בצהריים" מספר רס"ן רועי אדמוני בראיון ל'בחדרי'. "הוקפצנו ישר לתוך התופת של עוטף עזה. עבדנו בכל מקום - ציר 232, רעים, הקיבוצים, הבסיסים. פינינו את החללים תחת אש ישירה".
התפקיד שלנו הוא לא "פינוי" רגיל. ההגדרה המדויקת היא לוחמים שמבצעים פינוי חללים מעבר לקווי האויב. מהיום הראשון למלחמה אנחנו שם. קודם בעוטף, ואחר כך עמוק בתוך התמרון ברצועה. אנחנו לא מחכים שהשטח יהיה "נקי". אנחנו קופצים לתוך האירוע ב"אפס למאה", הכוחות בשטח מאבטחים אותנו עד כמה שאפשר, אבל אנחנו צוללים למשימה שלנו במהירות המירבית, גם תוך כדי סיכון חיילים. אין מצב שנשאיר מישהו מאחור.
אני שואל את רועי מה האתגרים שעומדים בפניו, והוא נאנח. "האתגר הראשון הוא המהירות. אנחנו במלחמה מול הווטסאפ והרשתות החברתיות. המטרה שלי היא להוציא את החלל ולהביא אותו לזיהוי לפני שהמשפחה תקבל הודעה בטלפון מאדם זר. זה מרוץ נגד השעון. לצערי, אנחנו הרבה פעמים לא מצליחים. אנשים לא מבינים בכלל איזה נשק הם מחוללים בהפצת השמועות הללו.
האתגר השני הוא השלמות. לא להשאיר שום דבר מאחור. אם יש זירה קשה עם פיזור גדול, אנחנו סורקים כל סנטימטר. הלוחמים בשטח צריכים לראות אותנו בעיניים כדי לדעת שהצבא יעשה הכל כדי להחזיר אותם הביתה.
האתגר השלישי הוא אנחנו - החוסן הנפשי. יש לנו ארבעה קב"נים בגדוד שעובדים איתנו באופן שוטף. אחרי כל אירוע אנחנו עושים "שיחות עיבוד". היו לוחמים שהנפש שלהם לא עמדה בזה, ואנחנו מלווים אותם יומיום מול משרד הביטחון."
איך מתפקדים במהלך חיפושים שכאלה? "בתוך האירוע אתה הופך למכונה" הוא מסביר. "אתה מנתק את הרגש, עובד קר. אתה יודע שיש לך משימה קדושה להחזיר אותו בכבוד מקסימלי. אבל כשיוצאים מהשטח וחוזרים ליחידה - הכל צף. שם המכונה נכבית והאדם חוזר. פיניתי גם חייל שלי, אירוע קשה מאוד שלא עוזב אותי. באותו רגע תפקדתי, אבל אחר כך התמיכה של החברים והקב"נים היא מה שמחזיק אותך.
אנחנו עוברים מכאן לשוחח על הסיבה שלשמה התכנסנו, החזרת רן גואילי שחתמה את מבצע החזרות החללים הגדול ביותר שידעה מדינת ישראל מאז ומעולם. "את האירוע של רן גואילי פגשתי חודשיים אחרי השבעה באוקטובר. קיבלנו מידע ממוקד על מיקום בתוך עזה שחייבים לבדוק. נכנסנו לנקודה תחת אש כבדה, בלב הלחימה של התמרון.
"לעבוד" בסיטואציה כזו אומר לסרוק, לחפור ולחפש כל קצה חוט בתוך האדמה. זה היה חיפוש אינטנסיבי שנמשך שעות ארוכות. לא ידענו בוודאות שזה רן, אבל ידענו שיש סיכוי גבוה למצוא שם מישהו. חפרנו שם בחרדת קודש. כשמצאנו את הממצאים, הרגשתי הקלה אדירה. הידיעה שאנחנו מביאים אותו לקבר ישראל ונותנים תשובה למשפחה אחרי כל כך הרבה זמן של חוסר ודאות – זה מה שמניע אותנו, וממש לא היינו בטוחים שבכלל נצליח.
העברנו את הממצאים למעבדות בשורה לזיהוי DNA ושיניים. כשקיבלנו את הטלפון שאמר "זה הוא", השתרר שקט בצוות. מצד אחד זה סופי וקשה, מצד שני – ביצענו את המשימה. אין תחושה טובה מזה."
"פגשתי את אמא של רן" הוא מספר בהתרגשות. "סיפרתי לה כמה הוא היה חשוב לנו למרות שלא הכרנו אותו. תיארתי לה את המאמצים, את העובדה שלא ויתרנו על אף סנטימטר בשטח כדי למצוא אותו. היא הודתה לנו, וזה היה אחד הרגעים הכי חזקים שהיו לי בשירות.
אנחנו בדרך כלל לא בקו הראשון מול המשפחות, בשביל זה יש את מערך הנפגעים. אבל כשמשפחה מבקשת לשמוע ממי שטיפל בבן שלהם ברגעים האחרונים, אנחנו שם. הם רוצים לדעת שלא השארנו אותו לבד. וזה מה שאנחנו עושים: מוכיחים שעם ישראל לא משאיר אף אחד מאחור.
וזו באמת הזדמנות להכיר תודה לחיילים שלי, שלא תמיד נמצאים בקדמת הבמה של הלחימה ולפעמים לא מוכרים מספיק על מה שהם עושים. אני רוצה שעם ישראל יידע שיש מאות חיילים, לוחמים, אריות, שעשו ימים ולילות תוך סיכון חייהם באופן מוחשי, בשביל שכל מי שהלך להילחם ולהגן על עם ישראל בגופו, יחזור הביתה למשפחתו.
מי ייתן וזו תהיה משימתנו האחרונה."
