המרוץ נגד האמבה: הזיהום האלים שעלול להוביל לעיוורון

זה מתחיל לעיתים כמו דלקת עיניים שגרתית לחלוטין: אדמומיות קלה, תחושת אי-נוחות, כאב עמום או רגישות לאור. מטופלים רבים נוטים בשלב זה להשתמש בטיפות עיניים רגילות הנמכרות ללא מרשם, בתקווה שהבעיה תחלוף מעצמה. אך מאחורי התסמינים השגרתיים הללו עלול להסתתר אחד האיומים הקשים ביותר על הראייה בעולם המודרני: זיהום נדיר ואלים של הקרנית המכונה "קרטיטיס אקנתאמבה".

זהו זיהום הנחשב לאתגר טיפולי עצום ברפואת העיניים, לא רק בשל אגרסיביות המחולל, אלא בעיקר בשל הקושי המובנה באבחון מוקדם ובמתן טיפול יעיל בזמן הקריטי. ללא מענה מדויק ומהיר, המחלה מתקדמת ללא רחם, גורמת לפגיעה עמוקה ברקמת הקרנית, ומאלצת את המטופלים לעבור ניתוחים מורכבים להשתלת קרנית, ולעיתים אף מסתיימת באובדן ראייה בלתי הפיך.

המחולל הנסתר: האמבה ששורדת בתנאים קיצוניים

המחלה נגרמת על ידי "אקנתאמבה" (Acanthamoeba) אמבה חד-תאית, מיקרואורגניזם נפוץ ביותר המצוי כמעט בכל מקום בטבע: במקורות מים מתוקים, במי ברז, באדמה, באבק ואפילו במערכות מיזוג אוויר. ברוב המוחלט של המקרים, האמבה אינה גורמת נזק לבני אדם, אך כאשר היא מצליחה לחדור לתוך הקרנית, לעיתים דרך פגיעה מיקרוסקופית מזערית בלחמית או בקרנית שכלל אינה מורגשת - היא מחוללת הרס מהיר וקשה. הקושי הגדול בטיפול נובע מכך שלאמבה יש "שני פרצופים": המצב הפעיל שבו היא תוקפת את העין, ומצב "שינה" שבו היא מתכנסת בתוך מעטפת הגנה קשיחה (ציסטה). במצב הזה היא הופכת לעמידה להפליא בפני חומרי חיטוי ותרופות. זה יוצר מלכוד רפואי: גם כשנראה שהזיהום חלף, האמבה יכולה "להתעורר" פתאום ולתקוף שוב, מה שהופך את השמדתה הסופית למשימה קשה במיוחד.

מי נמצא בסיכון? לא רק משתמשי עדשות מגע

בעוד שמרכיבי עדשות מגע מהווים את קבוצת הסיכון העיקרית (כ-85% מהמקרים מקושרים לשימוש לא נכון בעדשות, כמו שטיפתן במי ברז או שחייה איתן), הם בהחלט לא היחידים. כל מגע של העין עם מים מזוהמים, רחצה בנחלים, עבודה בגינה ללא הגנה או אפילו טראומה קלה לעין מאבק, עלולים לשמש כ"שער כניסה" לאמבה.

הבעיה המרכזית בקרטיטיס אקנתאמבה היא הדימיון המטעה לדלקות ויראליות או חיידקיות שכיחות. רופאים בקהילה, שאינם נתקלים במחלה הנדירה באופן יומיומי, עלולים לרשום טיפול שגוי המבוסס על סטרואידים או אנטיביוטיקה סטנדרטית. טיפולים אלו לא רק שאינם עוצרים את האמבה, אלא לעיתים אף ממסכים את התסמינים ומאפשרים לה להמשיך ולהעמיק את אחיזתה בקרנית באין מפריע.

השלכות המחלה חורגות הרבה מעבר להיבט הרפואי הצר. מדובר במחלה המתאפיינת בכאב עז במיוחד, שמתואר לעיתים קרובות ככאב שאינו פרופורציונלי לממצאים הקליניים הנראים בעין. חולים מתארים חודשים של סבל בלתי פוסק, חוסר יכולת לתפקד באור יום ופגיעה נפשית קשה כתוצאה מהחרדה לאובדן הראייה. חשוב לציין כי העומס על מערכת הבריאות והרווחה כתוצאה מטיפול בחולים שהתעוורו או נזקקו להשתלות קרנית חוזרות, גבוה לאין שיעור מעלות המניעה והטיפול המוקדם.

המציאות בישראל: תרופות בהכנה ידנית ועיכובים קריטיים

נכון להיום, מדינת ישראל מפגרת אחרי הסטנדרט הטיפול המקובל בעולם המערבי. אין כיום בישראל טיפול תרופתי ייעודי למחלה המאושר לשימוש כ"תרופת מדף" ונכלל בסל הבריאות הציבורי. במציאות הנוכחית, רופאי העיניים בבתי החולים נאלצים להסתמך על תכשירים שאינם ייעודיים, או גרוע מכך – על הכנות רוקחיות מיוחדות

הכנות אלו דורשות זמן, דיוק רב וזמינות של רוקחים קליניים המתמחים בכך, ואינן זמינות בכל מרכז רפואי ובכל שעות היממה. כל עיכוב באספקת התרופה, אפילו של ימים בודדים, מאפשר לאמבה להשתכפל ולגרום לנזק בלתי הפיך לקרנית. המטופלים מוצאים את עצמם במרוץ נגד השעון, בזמן שהמערכת נאבקת לספק להם את הכלים הבסיסיים ביותר להצלת ראייתם.

פרופ’ דוד צדוק, מנהל מחלקת העיניים במרכז הרפואי שערי צדק ומומחה לקרנית העין מדגיש את חומרת המצב: "אנחנו מדברים על זיהום אלים ואגרסיבי ביותר. ברפואה, ובמיוחד בזיהומי קרנית, הזמן הוא פקטור קריטי. כיום, בשל הצורך בהכנות רוקחיות מורכבות והיעדר תרופות מדף נגישות, תחילת הטיפול מתעכבת באופן משמעותי. כשהטיפול מתחיל מאוחר, הנזק בקרנית מעמיק והדרך להחלמה נעשית ארוכה, כואבת ומורכבת הרבה יותר. זמינות של מענה טיפולי מוסדר היא לא מותרות – היא המפתח לשמירה על הראייה ולמניעת עיוורון בקרב המטופלים שלנו".

הבשורה מאירופה והתקווה לסל 2026

בעוד שבישראל המאבק נמשך, באירופה כבר נרשמה פריצת דרך. במהלך שנת 2025 אושר באיחוד האירופי טיפול ייעודי חדש, שפותח במיוחד כדי להתמודד עם האקנתאמבה. אישור זה התבסס על תוצאותיו של מחקר רב-לאומי רחב היקף, שהוכיח כי הטיפול החדש משיג שיעורי ריפוי גבוהים משמעותית בפרק זמן קצר יותר מהטיפולים המקובלים כיום.

מעבר לריפוי הזיהום, המחקר הראה יתרון ברור בשיקום הראייה ובירידה דרסטית בצורך בהתערבויות כירורגיות פולשניות. הצלחת הטיפול בעולם הובילה להגשתו לוועדת סל התרופות הישראלית לשנת 2026. חברי הוועדה, הדנים בימים אלו על הרכב הסל, ניצבים בפני החלטה גורלית: האם ליישר קו עם הרפואה המודרנית בעולם ולספק למטופלים הישראלים את הסיכוי המרבי להציל את ראייתם, או להותיר אותם תלויים במערך טיפולי חלקי ומיושן. עבור המטופלים שממתינים בחדרי המיון, אישור הטיפול הוא לא רק עניין של בירוקרטיה, אלא קו ההפרדה בין חיים של ראייה ותפקוד לבין נכות קשה שתלווה אותם לכל חייהם.