טראמפ: המו״מ יתקיים השבוע. הם רוצים לעשות משהו, הייתה להם הזדמנות לעשות משהו בעבר, ואז עשינו את מבצע ״פטיש חצות״. אנחנו מקיימים משא ומתן כעת, אני לא יכול לומר איפה הוא יהיה
הכו זה בזה וביועמ"שית - על גבי פסק הדין: המסמך שמסעיר את העליון
בפסק הדין בעניין נציב שירות המדינה - תקפו השופטים בחריפות את היועמ"שית וגם לא חסכו ביקורת אחד כנגד השני | "צל כבד על הייעוץ המשפטי, טעמים מאולצים" | עמית: "נשלם את המחיר על עצימת העיניים" | מינץ השיב לו: "עלינו לפעול לפי הכללים הקיימים"
אולם בבית המשפט העליון צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
בפסק הדין שפרסם הערב (שלישי) בית המשפט העליון, שמסמן למעשה את המציאות החדשה של בית משפט עם רוב שמרני-מתון, טמונות פנינים רבות שקשה היה לנו לחסוך מקוראי האתר.
השופט דוד מינץ, שכתב את חוות הדעת העיקרית קרא לחבריו לזכור שתפקידו של שופט הוא לפסוק לפי הדין הקיים ולא לפי הדין הראוי: "אל לבית המשפט לבחון אם המדיניות שקבעה הממשלה רצויה היא, ואל לו להחליף את שיקול דעתו בשלה".
מינץ דחה את טענת היועמ"שית והנשיא עמית כי הממשלה לא הציגה תשתית משפטית למינוי נציב שירות מדינה שלא בהליך תחרותי וכתב כי התשתית המשפטית היא בפסק דין של בג"ץ מ-2011 שבו קבע השופט עמית בעצמו שאין צורך בהליך תחרותי.
"מהי תשתית משפטית מספקת יותר מאשר פסק דין של בית משפט זה – המורה באופן מפורש ושאינו משתמע לשני פנים כי 'אין כל חובה משפטית למנות את נציב שירות המדינה דווקא באמצעות ועדת איתור'?"
סולברג לגלי בהרב מיארה: תפיקי את הלקחים
השופט סולברג קרא ליועמ"שית להסיק את המסקנות משורת המקרים שבהם בית המשפט דחה את עמדתה, כאשר היא התייצבה נגד הממשלה שלה היא אמורה לספק הגנה משפטית: "מצטיירת תמונה ברורה לפיה גבולות הדין רחבים במידה ניכרת מאלה שהוצגו לממשלה על-ידי הייעוץ המשפטי לממשלה, ושלהם טען הייעוץ המשפטי גם בהליכים לפנינו (בהקשר זה יצוין, כי אף שני חברַי, שראו לנכון לחייב את הממשלה בקיום הליך תחרותי – הבהירו כי אין מדובר בחובה להקים ועדת איתור; ודאי לא בהרכב שבו דגלו גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה).
בעבר הצבעתי, על "המשוב הרלבנטי, לטעמי, להחלטה בדבר סירוב לייצג, בשלב שלאחר מתן פסק דין: אם הוחלט כי הליך פלוני נמנה על המקרים 'החריגים למדי' שבהם לא ייצג היועץ המשפטי את עמדת הרשות המינהלית [...] – מצופה כי יהיה זה מקרה שבו הכרעת בית המשפט תהא זהה לעמדת הייעוץ המשפטי באופן מלא או כמעט מלא, ותתקבל פה אחד, או קרוב מאוד לכך. אם אין זה המצב – ראוי הייעוץ המשפטי ליתן אל ליבו, לשוב ולבחון אם נכון היה, מלכתחילה, להימנע מייצוג עמדתה של הרשות המינהלית; ולהפיק לקח במבט צופה פני עתיד"
בהינתן האמור לעיל, סבורני כי תוצאת המשוב בענייננו – ברורה, חד-משמעית. נדרשת אפוא אותה הפקת לקחים, וזאת "בהתאם לחובה לייצג את המדינה גם במצבים קשים ולא תמיד בעניינים שהזדהינו עם ההחלטות. הפרקליטים אינם קובעי מדיניות ולכן אם היה קצה חוט משפטי בידינו מילאנו את החובה לטעון כל שניתן וראוי" (סולברג ציטט את דורית בייניש - י.ו)
בהמשך, במסר נוסף ליועמ"שית ואף לחבריו האקטיביסטים בבית המשפט, כתב סולברג: ״האופן שבו הגיע ההליך אל סיומו, ממחיש את הצורך לנהוג זהירות בכל הנוגע להנעתם של שינויים חדים: מאמץ רב הושקע, משלל כיוונים; מחירים – שביניהם הותרתה של נציבות שירות המדינה זמן רב ללא מינוי קבע – שולמו, אך בסופו של דבר נותרנו עם חזרה אל נקודת המוצא – שיטת המינוי אשר נהוגה עִמנו מזה למעלה מ-30 שנה. טוב יהיה אפוא, במבט צופה פני עתיד, אם 'תמונת סיום' זו, על הדרך הארוכה שנדרשה עד אליה, תישקל על-ידי כלל העוסקים במלאכה – כמובן לא כשיקול בלעדי – טרם שינסו לשנות מן הנהוג והמושרש במחוזותינו. שינויים, גם דרמטיים, עשויים להיות נדרשים ומבורכים; אך התנהלות במתינות ובזהירות – חשובה ביותר אף היא.״
יצחק עמית: "את המחיר על עצימת עיניים זאת – נשלם גם נשלם"
גם הנשיא עמית לא טמן ידו בצלחת והגיב בביקורת חריפה על עמדות חבריו: "מינוי נציב שירות המדינה באמצעות ועדת מינויים משמעה כי מתאפשר לראש הממשלה לבחור, באופן ישיר, את נציב שירות המדינה, מי שמשמש כלשון מאזניים בוועדות איתור למשרות ולתפקידי מפתח בשירות הציבורי, ומי שמשקלו רב במינויים ובהדחה של עובדי ציבור.
כאשר ראש הממשלה, שהוא אדם פוליטי, בוחר בעצמו את נציב שירות המדינה, על מנת לקדם "מדיניות" עלומה שעל טיבה וקנקנה איננו יודעים דבר, התוצאה היא אחת: מינוי פוליטי של נציב שירות המדינה. מי שישלמו את המחיר על כך, הם כולנו, אזרחי המדינה.
גם המציאות היא חברה במועדון, ובוודאי שהיא אינה נתון "לבר-משפטי". מתן משקל לשינויי הנורמות השלטוניות והמינהליות בשנים האחרונות, בפרט בכל הנוגע למינויים, אינו רק עניין של היגיון ושכל ישר, אלא הוא חלק יסודי מן העשייה השיפוטית. היה זה השופט ש' אגרנט שאמר, כבר לפני 75 שנה, כי "לעתים נעוץ תהליך התפתחותה החיונית [של ההלכה – י' ע'] בתנאי החיים המשתנים" – והדברים הם בבחינת מושכלות יסוד בכל תחומי המשפט.
עצימת עיניים מפני שינויי המציאות חוטאת לשורש תפקידו של בית המשפט – אשר עליו המשימה, כחלק ממערך האיזונים והבלמים, לשמור ולהישמר מפני שרטון או קרחון שעלולים להוריד את הספינה למצולות. את המחיר על עצימת עיניים זאת – נשלם גם נשלם"
מינץ מגיב לעמית: יש לפסוק לפי הכללים, ולא כדי להגיע לתוצאה הרצויה
מינץ לא נשאר חייב והשיב: "יטען מי שיטען כי יש בדבריי האמורים משום עצימת עיניים כלפי המציאות המתרחשת. לכך אשיב כי בית המשפט בתוך עמו יושב, ולעתים אף בעל כורחו הוא נדרש להיכנס לזירה ולהכריע בסוגיות הבאות בשעריו. אך גם במסגרת הזו על בית המשפט לפעול לפי הכללים הקיימים שהותוו בפסיקתנו ולהקפיד שלא להפוך אותם לכאלה שניתן לשנות ולעצב בהתאם לנסיבות המובאות לפניו. הוודאות המשפטית והאמון בבית המשפט מושתתים על כך שהכללים ייושמו באופן דומה בכל מקרה שלא יבוא לפתחו, ויש לנקוט משנה זהירות מפני סטייה מכך לשם הגעה לתוצאה הנתפשת כרצויה במקרה הפרטני.
למותר לציין כי בארגז הכלים קיים מגוון רחב של כלים שמאפשר לבית המשפט להבטיח עמידה בכללי המשפט המינהלי בכלל, ולהתמודד עם מינויים בלתי כשרים בפרט. בכל מקרה, גם טענה להיעדר אמצעים בארגז הכלים הקיים אינה יכולה להצדיק סטייה מהדרכים המקובלות לבחינת החלטה מינהלית. היא אף אינה יכולה להצדיק שימוש בהנמקות לבר משפטיות השייכות למחוזות השכנים למשכננו (ככה"נ הפוליטקאים - י.ו). אי-נקיטת זהירות בהיבטים אלה מובילה למדרון חלקלק של פגיעה באמון המוסד ויש להישמר מכך מכל משמר".
מינץ: "צל כבד על הייעוץ המשפטי, טעמים מאולצים"
מינץ גם הצטרף לסולברג ותקף את עמדת הייעוץ המשפטי לממשלה: "במסגרת זו, לא יהיה זה מיותר לציין כי הדברים האמורים מטילים צל כבד על עמדת גורמי הייעוץ המשפטי בהליך מושא דיוננו. אכן, אין חולק כי הייעוץ המשפטי רשאי, ואף חייב לעתים, לשנות את עמדתו. ברם בענייננו, שינוי עמדה המבוסס במידה רבה על ה"עדיף", ה"ראוי" וה"רצוי", תוך מתן פרשנות להחלטות הממשלה שאינה מסתברת מלשונן, ותוך העלאת טעמים מאולצים להצדקה לסטות מהעמדה הנחרצת והבלתי מסתייגת שאומצה על ידי בית משפט זה אך לפני מספר שנים, מעורר קושי משמעותי".
