גבר בן 42 התנגש עם רכבו בעץ באילת ונפצע בינוני. צוות מד"א העניק לו טיפול רפואי ופינה אותו לבית החולים יוספטל
מסמך ההגנה של נתניהו והאזהרה על פלישת החמאס מעל פני הקרקע
בתשובתו המלאה למבקר המדינה על טבח 7 באוקטובר, ראש הממשלה מציג רצף של הערכות מודיעיניות שגויות, בלימת יוזמות מדיניות בידי מערכת הביטחון - והיעדר מוחלט של התרעה. אחריות אישית כמעט ואינה נידונה
מחבלים שפרצו לישראל בשבעה באוקטובר על טנק ישראלי צילום: צלמי פלאש 90
במסמך המפורט שהגיש ראש הממשלה בנימין נתניהו למבקר המדינה, נפרש קו הגנה סדור ביחס לאירועים שקדמו לטבח 7 באוקטובר. עיקרו: כשל מודיעיני עמוק ומתמשך, שהציג לדרג המדיני תמונת מציאות שגויה - עד שעות ספורות לפני מתקפת חמאס ושלא הותיר בידי ראש הממשלה כל בסיס להיערכות שונה.
לפי המסמך, נתניהו לא קיבל כל התרעה על מתקפה רחבת היקף, לא בלילה שלפניה ולא בבוקר ה־7 באוקטובר. גם אז, כך נטען, הוערכה הפעילות החריגה ברצועה כתרגיל או כאירוע נקודתי, וההמלצות שהוצגו בפניו לא כללו גיוס מילואים או העלאת כוננות חריגה. ראש הממשלה מדגיש כי לא קיבל התרעה למלחמה, משום שכזו לא ניתנה על ידי אף אחד מגופי הביטחון.
המסמך מבקש לבסס טענה זו באמצעות ציטוטים מדיונים ביטחוניים שנערכו לאורך השנים, ובפרט בשנת 2023. לפי נתניהו, כלל גופי המודיעין - שב”כ, אמ”ן ופיקוד דרום - החזיקו בהערכה אחידה שלפיה חמאס מורתע, אינו מעוניין במערכה רחבה, ופועל לשימור יציבות אזרחית ושיפור המצב הכלכלי ברצועה. גם שבועיים בלבד לפני הטבח, כך מצוטט, קבעו גורמי מודיעין כי אסטרטגיית חמאס לשימור השקט “יציבה בטווח הנראה לעין”.
אחת הטענות המרכזיות במסמך נוגעת להיעדר הצגת תוכנית “חומת יריחו” - התוכנית האופרטיבית של חמאס לפשיטה רחבת היקף לשטח ישראל. נתניהו טוען כי התוכנית לא הוצגה בפניו מעולם, וכי לא עודכן על אימונים שביצעו כוחות חמאס המדמים פלישה, כיבוש יישובים ופגיעה המונית באזרחים. המידע שהוצג לו, לדבריו, עסק בתרחישים מוגבלים בלבד - חדירות בודדות, פיגועי מנהרות או ירי רקטי.
במסמך בולט היעדרם של ציטוטים מדבריו של נתניהו עצמו בדיונים הסמוכים לטבח. במקום זאת, הוא מצטט בהרחבה את הערכות ראשי מערכת הביטחון, ובהן אמירות שלפיהן הנהגת חמאס אינה חותרת לעימות כולל, וכי הארגון איבד חלק ניכר מיכולותיו הצבאיות. בכך, מבקש המסמך להציג את הדרג המדיני כמי שפעל בהתאם להמלצות המקצועיות שניתנו לו.
נתניהו טוען עוד כי לאורך השנים ביקש לקדם מדיניות תקיפה יותר כלפי חמאס, אך נבלם על ידי ראשי מערכת הביטחון. הוא מזכיר התנגדות עקבית לכיבוש רצועת עזה ולמיטוט שלטון חמאס, וכן הסתייגויות מיוזמות לסיכולים ממוקדים של בכירי הארגון - מחשש להסלמה ולמחיר כבד בחיי אדם. לטענתו, שיקולים אלה עיצבו בפועל את מדיניות ישראל כלפי הרצועה.
בהקשר רחב יותר, מפנה המסמך אצבע מאשימה לנסיגה הישראלית מעזה בשנת 2005. נתניהו מציג את ההתנתקות כשורש האסטרטגי לבעיות הביטחוניות ברצועה, וטוען כי היא שללה מישראל שליטה מודיעינית ומבצעית, ואפשרה את התעצמות חמאס לאורך השנים.
גם סוגיית הכסף הקטארי נכללת במסמך, כתגובה לביקורת הציבורית על מדיניות “ההסדרה”. נתניהו טוען כי הכנסת הכספים נעשתה בהמלצת גורמי הביטחון, במטרה למנוע קריסה הומניטרית והידרדרות להסלמה, וכי הכסף יועד לצרכים אזרחיים ופוקח על ידי השב”כ והמוסד. עוד מצוין כי מדיניות זו נמשכה גם בתקופת ממשלת בנט-לפיד.
בסיכומו של דבר, המסמך מציג נרטיב קוהרנטי של כשל מערכתי: מודיעין שטעה בהערכת כוונות האויב, מערכת ביטחון שהציגה ביטחון יתר ביכולות ההגנה, ודרג מדיני שפעל - לטענתו - על בסיס המידע שהובא בפניו. שאלת האחריות האישית של ראש הממשלה, או חלקו בקיבוע אותן תפיסות, כמעט ואינה נדונה.
