אסף רוזנצוייג: אסון בקליפורניה: שמונה מתוך תשעת הגולשים שהיו נעדרים במפולת באתר סקי ברכס סיירה נוואדה נמצאו מתים, אדם נוסף עדיין נעדר. זה מוגדר כעת כאסון השלגים החמור ביותר בהיסטוריה של קליפורניה
הנשיא חשף את משכורתו, אבל הקרב האמיתי מתנהל מעליו
חשיפת משכורתו של נשיא איראן איננה שקיפות כלכלית אלא מהלך תודעתי. בזמן מחאות וקריסת המטבע, מתנהל מאבק על האשמה בין הדרג הנבחר המבקש לשרוד פוליטית לבין חמינאי ומשמרות המהפכה שמחזיקים בכוח האמיתי
נשיא איראן מסעוד פזשכיאן צילום: שאטרסטוק
במהלך פגישה רשמית לסקירת שירותי הבריאות באיראן חשף נשיא איראן מסעוד פזכשיאן את שכרו החודשי ואמר כי משכורתו עומדת על כאלף דולר בחודש. הוא הוסיף כי בשל ירידת ערך המטבע האיראני הסכום נשחק משמעותית וכיום שווה כ 162 מיליון טומאן בלבד. הדברים נאמרו על רקע מחאות נרחבות במדינה נגד יוקר המחיה והמצב הכלכלי.
לכאורה מדובר בהצהרה אישית. בפועל מדובר באיתות פוליטי ברור בתוך מאבק פנימי חריף על שאלת האחריות למשבר. כאשר נשיא מציג עצמו כמי שגם הוא נפגע מקריסת הריאל, הוא מבקש לשדר לציבור כי איננו חלק מהאליטה הכלכלית המנותקת אלא קורבן של אותה מציאות.
אלא שבאיראן מוקד הכוח האמיתי איננו בלשכת הנשיא. בראש המערכת עומד עלי חמינאי, המנהיג העליון, המחזיק בסמכות העליונה בתחומי הביטחון, הגרעין, מדיניות החוץ ומינויים בכירים במערכת המשפט והביטחון. חמינאי מפקח על משמרות המהפכה ושולט באמצעות מועצת שומרי החוקה במערכת הפוליטית עצמה. הנשיא והממשלה מנהלים את הכלכלה האזרחית, אך אינם קובעים את הקווים האסטרטגיים שמעצבים אותה.
מדיניות ההתרסה כלפי המערב, ההתעקשות על פרויקט הגרעין וההשקעה המסיבית בזירות אזוריות אינן נקבעות על ידי הדרג הנבחר אלא על ידי המנהיג העליון ומעגל הכוח שסביבו. אותן החלטות הן שהובילו לסנקציות קשות ולהעמקת הבידוד הכלכלי. הנשיא יכול לדבר על משכורתו, אך איננו קובע את סדרי העדיפויות הלאומיים.
משמרות המהפכה, הפועלים תחת חסותו הישירה של חמינאי, מחזיקים באימפריה כלכלית רחבה הכוללת חברות תשתית, אנרגיה, בנייה ותחומים נוספים. חלקים משמעותיים מהמשק אינם כפופים לשקיפות תקציבית מלאה. הציבור האיראני רואה היטב מי נפגע משחיקת המטבע ומי שומר על כוחו הכלכלי.
לכן אמירתו של פזכשיאן איננה רק נתון שכר. היא ניסיון להגדיר מחדש את מוקד האשמה. המסר הסמוי הוא שהממשלה איננה זו שמובילה את איראן למשבר, אלא מבנה הכוח שמעליה. אלא שבמערכת שבה הסמכות העליונה מרוכזת בידי חמינאי, האחריות הסופית למדיניות הכלכלית והביטחונית איננה יכולה להיות מוסרת מן הדרג העליון.
המאבק באיראן כיום איננו רק על שער החליפין. הוא על הנרטיב. מי אחראי לקריסה, מי קובע את המדיניות, ומי יישא במחיר כאשר הציבור ידרוש שינוי אמיתי.
