שני הולכי רגל כבני 35 נפצעו בינוני כשנפגעו מטרקטורון בקריית מלאכי. צוות מד"א העניק להם טיפול רפואי ופינה אותם לבית החולים אסותא
הנס בלב התופת: התינוקות שנולדו באושוויץ כנגד כל הסיכויים - ושרדו
3 נשים יהודיות ילדו תינוקות תחת העין הפקוחה של הנאצים. 80 שנה מאוחר יותר, ילדיהן זוכרים את גבורת אמותיהם. אווה קלארק, חנה ברגר-מורן ומארק אולסקי, ששרדו את השואה כתינוקות נפגשו יחד
מחנה ההשמדה אושוויץ צילום: ישי ירושלמי
שלוש נשים יהודיות צעירות נשלחו למחנה הריכוז הנאצי הידוע לשמצה באושוויץ בשנת 1944, אל מול סביבה של אומללות ומוות. במקור הן נועדו להוצאה להורג, אך שלוש הנשים לא רק הצליחו להינצל, אלא גם ילדו בהצלחה את תינוקותיהן ושרדו לאחר שכוחות בעלות הברית שחררו את אירופה מידי הנאצים.
כעת, ילדיהן של שלוש הנשים הללו – אווה קלארק, חנה ברגר-מורן ומארק אולסקי – כולן בני 80 ומהצעירות ביותר מבין ניצולי השואה, שיתפו לאחרונה סיפורים על חוויותיהן של אמותיהן במהלך השואה ועל הישרדותן המופלאה. שלושת התינוקות לא ידעו זה על זה עד שנפגשו לראשונה כמבוגרים בשנת 2010. "מצאנו אחד את השני", אמר אולסקי לתוכנית "60 דקות" ברשת CBS האמריקאית. קלארק וברגר-מורן הוסיפו: "היינו צריכות להיות ביחד מהיום הראשון".
אמהותיהן של קלארק וברגר-מורן, אנקה ופרישקה בהתאמה, היו מצ'כוסלובקיה, בעוד שאמו של אולסקי, רחל, הייתה מפולין. שלוש הנשים הנשואות, שלא הכירו זו את זו אז, נשלחו בקרונות משא לאושוויץ בשנת 1944. למרבה המזל, אמהותיהן של קלארק, ברגר-מורן ואולסקי נבחרו כעובדות כפייה במחנה, בעוד שאחרות נשלחו אל מותן בתאי הגזים. ברגר-מורן נזכרה שאמה, פרישקה, ראתה את אביה בפעם האחרונה מעבר לגדר התיל. "אבא שלי אמר לה: 'תיזהרי ותחשבי רק מחשבות טובות'. הוא פשוט המשיך לחזור על המשפט".
לדברי הסופרת ונדי הולדן, שכתבה את הספר "שורדות נולדות" על שלוש האמהות ותינוקותיהן, השלישייה הצליחה להסתיר את הריונותיהן משום שקיבלו בגדים רחבים באושוויץ, שלבשו בעבר אלו שהומתו בגז. השלוש נלקחו למחנה עבודה בפרייברג, גרמניה. "במהלך ששת החודשים שהייתה שם", סיפרה קלארק על אמה אנקה, "היא הלכה ורעבה יותר ויותר, והיה ברור שהיא צריכה ללדת. למרבה המזל, אף אחד מהגרמנים לא הבין את זה, כי אילו היו מבינים, ייתכן שהיו שולחים אותה בחזרה לאושוויץ כדי להיהרג".
עד 1945, כאשר בעלות הברית התקדמו ואושוויץ שוחררה, הנאצים החליטו להרוג את כל עובדי הכפייה בגז בניסיון להיפטר מהראיות. אך באורח פלא ובאופן לא מוסבר, השומרים הנאצים לא הרגו את הנשים, אלא הימרו האם הילד יהיה בן או בת. עובדות הכפייה, כולל ברגר-מורן שזה עתה נולדה, הועלו לאחר מכן על רכבת בדרכה למחנה ריכוז באוסטריה – מסע בן 16 יום, ללא אוכל או מים. בינתיים, אמו של אולסקי, רחל, ילדה את בנה כשהיא מוקפת באנשים גוססים. היא וכל השאר נשלחו למאוטהאוזן, אחד ממחנות הריכוז האחרונים שנותרו. אמה של קלארק ילדה את תינוקה שם.
שלוש האמהות והתינוקות הגיעו למחנה מאוטהאוזן יום לאחר שהמחנה סיים להשתמש במלאי הגזים. באותו יום לנאצים אזל הגז. "אילו הרכבת הייתה מגיעה כמה ימים קודם, אף אחד מאיתנו לא היה שורד", אמרה קלארק. מספר ימים לאחר מכן, קבוצת חיילים מהדיוויזיה ה-11 של הארמיה השלישית בפיקודו של הגנרל ג'ורג' פטון האמריקאי הגיעה ושחררה את המחנה.
לאחר מכן, ברגר-מורן ואמה חזרו לצ'כוסלובקיה; קלארק גדלה בבריטניה; ומשפחתו של אולסקי בילתה זמן מה בגרמניה ובישראל לפני שעברה לשיקגו. למרבה הצער, בעליהן של שלוש האמהות לא שרדו את המלחמה. עשרות שנים לאחר מכן, קלארק, אולסקי וברגר-מורן למדו על סיפוריהם האישיים באינטרנט. הם נפגשו לראשונה במאוטהאוזן, כיום אתר זיכרון, במאי 2010, זמן קצר לאחר יום הולדתם ה-65. "דיברנו, צחקנו ובכינו, והשווינו את הסיפורים של האמהות שלנו", סיפרה קלארק. למרות שהם בני 80 כיום, השלישייה – שלהם יחד 11 נכדים – עדיין מכונים לעתים קרובות "תינוקות", והם גאים בזה.
