שר הביטחון ישראל כ"ץ: רה"מ בנימין נתניהו ואני מובילים מדיניות ברורה שקובעת שצה"ל יישאר באזורי הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה - ללא הגבלת זמן - כדי להגן משם על הגבול והיישובים הישראלים מול גורמים ג’יהאדיסטים. השטח יהיה פנוי מתושבים מקומיים וכל תשתיות הטרור, מתחת ומעל לפני הקרקע - כולל הבתים בכפרי המגע ששימשו כמוצבי טרור - ייהרסו. זהו הלקח העיקרי מאירועי ה-7 באוקטובר. תפיסת השטח ואזורי הביטחון הם אחד ההישגים הגדולים של צה"ל במלחמת התקומה תחת החלטות והכוונת הדרג המדיני. לכן אנחנו מתנגדים לנסיגת צה"ל מלבנון - למרות כל הלחצים הקיימים ושעוד יהיו. רה"מ נתניהו הבהיר את הדברים לנשיא ארה"ב טראמפ ולבכירים אמריקאים נוספים, וגם אני הבהרתי את זה אתמול לשר המלחמה האמריקאי פיט הגסת'. צה"ל מתקף את העמדה הזאת ברמה המקצועית הביטחונית. אם יש גורמים באופוזיציה שמאתגרים את תפיסת הביטחון הזאת ותומכים בנסיגת צה"ל - שיקומו ויגידו את הדברים כדי שהציבור יוכל לשפוט בין העמדות. אנחנו לא נתפשר על האינטרס הביטחוני העליון של ישראל וההגנה על אזרחינו ולא ניסוג מאזורי הביטחון. אם איראן תתקוף את ישראל בשל אירועי לבנון - נתקוף אותה בכל העוצמה ונמחיש לה היטב את פערי הכוחות. אנחנו מחויבים רק לאזרחינו ולביטחון מדינת ישראל.
הלשכה המשפטית מזהירה: "חוק בן גביר" עלול להיפסל בבג"ץ
היועצת המשפטית לכנסת קובעת כי שלילת ביקורת שיפוטית על מינוי והדחת שרים חורגת מאמות המידה שקבע העליון, עלולה להתפרש כחקיקה פרסונלית ולהיחשב שימוש לרעה בסמכות המכוננת כפי שנקבע בפסיקות האחרונות
השר בן גביר בכנסת צילום: Chaim Goldberg/Flash90
הלשכה המשפטית של הכנסת מציבה היום (חמישי) תמרור אזהרה חריף בפני הוועדה המיוחדת לתיקונים בחוק יסוד: הממשלה: הצעת החוק המבקשת לחסן את מינויי השרים והעברתם מכהונה מפני ביקורת שיפוטית עלולה להיחשב מרחיקת לכת, לעורר חשד לחקיקה פרסונלית ואף להיפסל בבג״ץ.
במסמך הכנה לדיון שנשלח לחברי הוועדה, מציינת היועצת המשפטית לכנסת כי לפי הנוסח המונח, בית המשפט לא יהיה רשאי להפעיל ביקורת שיפוטית על מינוי שרים והעברתם מכהונתם, למעט בחינה טכנית של עמידה בתנאי הכשירות הפורמליים שבחוק. המשמעות: שלילת האפשרות לבקר את שיקול הדעת של ראש הממשלה והוצאתה של הלכת דרעי־פנחסי, שהניחה את התשתית להתערבות שיפוטית במינויים שנחשבו בלתי סבירים באופן קיצוני, מגדר סמכותו של בית המשפט.
אלא שלפי המסמך, שלילה גורפת של הביקורת השיפוטית אינה מתיישבת עם האזהרות שנשמעו בפסיקות האחרונות של בית המשפט העליון, ובראשן פסק הדין בעניין ביטול עילת הסבירות (ינואר 2024), שבו קבע הרוב כי קיימת לבית המשפט סמכות להתערב במקרים חריגים של שימוש לרעה בסמכות המכוננת. בתוך כך מוזכר כי גם שופטים מרכזיים בעליון ציינו שאפשר היה לשקול תיקון מצומצם יותר, למשל כזה שמגביל את עילת הסבירות באופן נקודתי בנושא מינוי שרים, אך לא בהכרח מהלך רחב השולל ביקורת מכל סוג.
המסמך מתריע כי הנוסח הנוכחי עשוי לפגוע בעקרונות יסוד של הפרדת הרשויות ושלטון החוק, משום שהוא “מותיר תחומים שלמים ללא ביקורת שיפוטית אפקטיבית” ומקשה על הגנה על אינטרסים ציבוריים חשובים ובהם אמון הציבור וטוהר המידות בשלטון.
לצד הביקורת המהותית, בלשכה המשפטית מסמנים גם את הממד הפוליטי־חוקתי: עיתוי חידוש הדיון וקידום ההצעה עלול להציב אותה במתח ישיר מול דוקטרינת “השימוש לרעה בסמכות המכוננת”, כפי שנקבעה בפסק הדין בעניין הנבצרות. במסמך מצוין כי על רקע פסיקת שיינפלד בעניינו של אריה דרעי, וכן קיומו של צו על תנאי בעתירה שבה התבקש בית המשפט להורות לראש הממשלה להעביר את השר איתמר בן גביר מתפקידו, מתחדד החשש כי מדובר בתיקון שמכוון הלכה למעשה להשלכות מיידיות על שחקנים פוליטיים ספציפיים. במצב כזה, כך לפי הגישה שנקבעה בעליון, עלולה להתעורר טענה שהכנסת אינה פועלת כ“מחוקקת מכוננת” כללית, אלא כמחוקקת שמעצבת חוק יסוד לפי צורך רגעי.
בין החלופות שמציעה הלשכה המשפטית: לשקול מודל מצומצם יותר, שיגביל את הביקורת השיפוטית בעילת הסבירות בלבד ובמיוחד כאשר מדובר במינויים שאושרו גם על ידי הכנסת תוך השארת אפשרות לביקורת מכוח עילות אחרות. בנוסף נבחנת אפשרות של “תחולה צופה פני עתיד” - החלת התיקון רק מהכנסת הבאה - מהלך שאמור להפחית את הטענה לפרסונליות ולמנוע רושם של שינוי כללי משחק תוך כדי משחק.
עוד מציעה היועצת לבחון חיזוק של מנגנוני הפיקוח הפרלמנטריים, כדי שלא יווצר מצב של “רשות נתונה” ללא ביקורת אפקטיבית: הרחבת יכולת הכנסת לקיים הצבעה פרטנית על מינוי חלק מהשרים בעת השבעת הממשלה; חובה להצגת נסיבות מינויו של שר חדש בפני המליאה לפי דרישת 40 חברי כנסת; ואפילו יצירת מנגנון שיאפשר לכנסת להעביר שר מכהונתו בהחלטת רוב, לאחר הליך מובנה ומתן זכות טיעון.
הדיון המחודש בהצעה התחדש לאחר שוועדת הכנסת החליטה לבחור מחדש את הוועדה המיוחדת, בהתאם לסעיף 89 לתקנון הכנסת, על מנת לאפשר לה לשוב ולעסוק בנוסח שכבר הוכן בעבר לקריאות השנייה והשלישית אך לא הובא להצבעה. כעת, בלשכה המשפטית מדגישים כי מאז עברו כמעט שלוש שנים, ובמקביל ניתנו פסקי דין חוקתיים מרכזיים המחייבים - לטענתם - בחינה מחודשת של הנוסח ושל עמידתו באמות המידה שהתוותה הפסיקה.
במוקד ההתלבטות עומדת השאלה האם הכנסת תתעקש על נוסח רחב שמסיר כמעט לחלוטין את מעורבות בג״ץ בסוגיית מינויים והדחות של שרים, או שתאמץ תיקון מדוד יותר שינסה לצמצם חיכוך חוקתי ולחזק את הסיכוי שהמהלך ישרוד ביקורת שיפוטית - אם וכאשר יגיע לשם.
