שרון קנובליך: פיצוצים נשמעים באזורים שבהם הופעלו אזעקות כתוצאה מניסיונות היירוט
האיש שעיצב את איראן: שלושת העשורים של חמינאי
אישיותו הייתה שילוב של מראה חיצוני צנוע, התנהגות ספרותית וחוסר סובלנות פנימי. מגעיו עם מתנגדיו - החל מאנשים מבפנים שכותרתם רפורמיסטים ועד מפגינים ברחוב - היו או בשפת האיום או באמצעות כלי דיכוי
עלי חמינאי צילום: Iran International
המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי, נהרג בתקיפות האוויריות ישראליות ביום שבת, ובכך סימנו את סופם של יותר משלושה עשורים בהנהגת הרפובליקה האסלאמית וסגרו פרק בהיסטוריה המודרנית של איראן.
בעוד שפצע הטבח של ינואר 2026, בו נהרגו למעלה מ-36,000 איש, עדיין טרי בגוף החברה האיראנית, מותו של הדיקטטור של טהרן, עלי חמינאי, דחף את איראן ואת האזור לשלב רגיש וחסר תקדים.
מותו של חמינאי אינו רק סוף חייו של מנהיג אחד, אלא סוף עידן שבו אידיאולוגיה, דיכוי, ביטחון והתנגדות התגלמו בדמות אחת. כעת, הרפובליקה האסלאמית חייבת לנווט את עתידה ללא חמינאי, באווירה של ספק, פחד ויריבות פנים-אליטית.
עלי חוסייני חמינאי נולד באפריל 1939 במשהד, עיר בעלת חשיבות רבה לשיעים. אביו, ג'וואד חמינאי, היה איש דת מסורתי וסגפני שחי בפשטות.
עלי חמינאי נכנס לסמינר דת כילד, ולאחר שלמד במשהד, נסע לקום כדי להמשיך את חינוכו הדתי - שם הכיר דמויות כמו רוחאללה חומייני ואכבר האשמי רפסנג'אני, ובהשפעת השקפתו הפוליטית של חומייני על תורת המשפט האסלאמית, נמשך למאבק נגד המלוכה האיראנית.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20, חמינאי נעצר, נכלא שוב ושוב בשל פעילות נגד שלטון השאה. חוויות אלו - במיוחד לצד נאומיו ותרגומיו האידיאולוגיים של יצירות מאת אסלאמיסטים - מילאו תפקיד חשוב בעיצוב זהותו האינטלקטואלית.
הוא גם הפך לדמות פעילה בהעברת שיעורי דת לדור צעיר יותר של אנשי דת ומהפכנים. בשנת 1981, בעת שנשא נאום במסגד בטהרן, הוא הותקף בפצצה. פיצוץ מכשיר הקלטה שהוצב לפניו שיתק לצמיתות את זרועו הימנית.
התקרית הפכה אותו לסמל של "איש דת שנפגע בדרך המהפכה" ובאופן סמלי, ביססה את מעמדו בקרב מביטחון ומדיניות חוץ ועד לכלכלה ולתרבות. הוא פיקח על נדל"ן, תעשייה, בנקים ותקשורת, למעשה שלט בהכל.
מוסדות כמו הרשות השופטת, מועצת שומרי המשמר, משמרות המהפכה, רשות השידור הממלכתית ואפילו המועצה העליונה לביטחון לאומי היו כפופים למעשה לנקודת המבט הישירה של המנהיג. חמינאי הפך לא רק למפקד העליון, אלא גם לבורר העליון של הרשות השופטת ולקובע את המדיניות העיקרי של הרפובליקה האסלאמית.
הלך הרוח הפוליטי של חמינאי היה קונספירטיבי מאוד. ברוב נאומיו, הוא דיבר על "אויב" תוך שימוש במונחים כמו "יהירות עולמית" ו"רשת הסתננות", וייחס כל אירוע פנימי - החל ממחאות סטודנטים והתנועה הירוקה ועד להתקוממויות של 2017, 2019, 2022 ו-2025 - ללונדון, וושינגטון ותל אביב.
במסגרת זו, דרישות כגון זכויות אזרח, זכויות נשים או מחאות נגד המשבר הכלכלי הוצגו לא כתלונות חברתיות אמיתיות, אלא כחלק מ"פרויקט אויב" - הן כדי לגרום לדיכוי להיראות לגיטימי והן כדי להציג כל ביקורת על המערכת כבגידה ותלות בחו"ל.
בערבי ה-8 וה-9 בינואר 2026, מיליונים זרמו לרחובות בכל 31 המחוזות, ורחובות טהראן, משהד, אספהאן, שיראז, תבריז, אהוואז ועשרות ערים אחרות יצאו משליטת הממשלה למשך שעות.
חמינאי הורה לדכא את המחאות "בכל האמצעים הדרושים", וכוחות הביטחון והצבא נכנסו למקום תחת הוראה מפורשת "לירות כדי להרוג". הפקודה הגיעה לצד ניתוק מוחלט של האינטרנט והתקשורת, וסללה את הדרך לדיכוי הרחובות העקוב מדם ביותר בהיסטוריה של הרפובליקה האסלאמית.
אישיותו הייתה שילוב של מראה חיצוני צנוע, התנהגות ספרותית וחוסר סובלנות פנימי. מגעיו עם מתנגדיו - החל מאנשים מבפנים שכותרתם רפורמיסטים ועד מפגינים ברחוב - היו או בשפת האיום או באמצעות כלי דיכוי.
הוא היה מוקף לא באליטות ביקורתיות, אלא במעגל צר של דמויות ביטחון נאמנות, אנשי דת מזדהים ואנשי משמרות המהפכה, כך דיווח ערוץ איראן אינטרנשיונל.
כעת, בלעדיו, הרפובליקה האסלאמית ניצבת בפני מבחן הישרדותה הגדול ביותר, מבפנים ומבחוץ. מנגנון שבנה כוח סביב אדם אחד חייב להסתדר בלעדיו.
מותו של חמינאי יכול להיות תחילתה של קריסה, ואקום שלטוני, אי-סדר וסדקים בשיא הרפובליקה האסלאמית - או אולי הזדמנות היסטורית לשיקום ולבחינה מחודשת.
הוול סטריט ג'ורנל דיווח, כי חמינאי היה כה קריטי לביטחון איראן, עד שבריאותו נחשבה לסוד מדינה, אף על פי שתקשורת ממלכתית דיווחה כי עבר ניתוח ערמונית בשנת 2014. כעת מנהיגי איראן יצטרכו להתמודד עם מעבר שלטון, תוך התמודדות עם חוסר שביעות רצון פנימי, קשיים כלכליים ולחץ חיצוני לשינוי מצד ארה"ב ומדינות אחרות.
בלעדיו, האיראנים נותרים בחוסר ודאות. שלטונו של חמינאי היה תלוי בחלקו בהיותו ערב לביטחון הלאומי. לפני המערכה הצבאית של ישראל להשמדת מתקניה הגרעיניים ולהריגת בכירים צבאיים ומדענים, הרפובליקה האסלאמית תחתיו סיפקה ביטחון יחסי לאזרחיה מפני המלחמות והפיגועים שפגעו במדינות השכנות.
איראן הרחיקה כוחות עוינים מאדמתה במשך עשרות שנים לאחר מלחמת עיראק בשנים 1980-1988 - שבה נהרגו מאות אלפי איראנים, כולל מנשק כימי ששיגר סדאם חוסיין. מאמצע שנות ה-2010, דאעש הרג עשרות אלפים בעיראק ובאפגניסטן השכנות, הארגון הקיצוני ביצע גם ארבע פיגועים גדולים באיראן, בהם נהרגו כ-150 בני אדם - פחות ממה שביצע באותה תקופה בצרפת.
מורשתו תוכתם גם בתמיכתו הנחרצת בנשיא סוריה בשאר אל-אסד במהלך מלחמת האזרחים במדינה שפרצה בשנת 2011, בה נהרגו מאות אלפים ונעקרו מיליונים. במשך למעלה מעשור, איראן שלחה כוחות של משמרות המהפכה לסוריה וגייסה עשרות אלפי לוחמי מיליציה עניים ממדינות שכנות כדי לחזק את מאמצי המלחמה של אסד, שהתמקדו ברעב והפצצת ערים עד לכניעה.
האנטי-אמריקניזם האלים של חמינאי התבלט במהלך הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003, כאשר הורה למשמרות המהפכה האיראניים לממן ולאמן מיליציות מקומיות. הקבוצות החמושות, חלק מהנוכחות המורחבת של איראן באזור, הרגו מאות חיילים אמריקאים, בנוסף לאלפי עיראקים.
"נוכחותם של כוחות זרים מזיקה לעיראקים", אמר חמינאי בשנת 2005. "ארה"ב ובריטניה יצטרכו בסופו של דבר לעזוב את עיראק עם ניסיון מר".
חמינאי חי את חייו בטענה שאי אפשר לסמוך על ארה"ב. הוא מת, כשהוא מחזיק באמונה זו.
