תומר אלמגור: רוב בסנאט האמריקני בלם יוזמה להכריח את טראמפ לאשר את המלחמה באיראן בקונגרס
מהקרון ללב הסכנה באיראן: המפעיל שתיכנן את "שאגת הארי" בראיון מרתק
בין השקט בקרון לשמי איראן: מפעיל ה"זיק" שתיכנן את מבצע "שאגת הארי" מספר בראיון בלעדי ל'בחדרי חרדים' על הדיסוננס שבין מרכז הארץ ללב הסכנה, ניהול הסיכונים ללא טייס בתא והרגע שבו האסטרטגיה הופכת לביצוע טקטי במרחק אלפי קילומטרים מהבית
יירוט טילים צילום: שאטרסטוק
בשיאו של מבצע "שאגת הארי", כאשר חיל האוויר פועל בעצימות גבוהה אל מול איומים אסטרטגיים באיראן, ניצבים לוחמי מערך הכטמ"ם בחזית העשייה המבצעית. סגן ד', מפעיל כטמ"ם (כלי טיס מאויש מרחוק) מסוג "זיק" (הרמס 450), העניק היום (רביעי) ראיון מיוחד ובלעדי בו הוא חושף טפח מהמורכבות שבניהול לחימה מרחוק.
בשיחה המיוחדת, מתאר סגן ד', שהיה שותף בתכנון המבצע, את הדיסוננס המנטלי שבין השקט הסטרילי של קרון השליטה לבין רגעי ההכרעה הגורליים בשמי מדינת אויב, ומפרט את תפיסת ניהול הסיכונים הייחודית הנדרשת כדי להבטיח את שרידות הכלי והמשכיות המשימה בתוך זירה מאוימת.
כמי שהיה שותף לתכנון המבצע, איך זה מרגיש ברגע האמת, כשאתה רואה את התכנון האסטרטגי מתורגם לביצוע טקטי מדויק בשמי מדינת אויב?
זו באמת באמת תחושה שקשה לתאר. אתה יושב ולא מאמין שמה שתכננת באמת יוצא לפועל, והרוב באמת בצורה יותר טובה ממה שחשבנו. אנחנו מאוד מאוד שמחים בהישגים כרגע, אבל עדיין ממשיכים לעבוד כי יש עוד הרבה מאוד עבודה. אבל אין ספק שהתחושה היא יוצאת דופן.
כשמנהלים משימה בטווחים כאלו, הרחק מגבולות המדינה, מהם האתגרים התכנוניים הייחודיים שעומדים בפניכם בטייסת?
העיסוק בתכנון הוא מאוד מאוד הדוק יחד עם המטה שיושב בקריה, ובעצם ביחד המטה והשדה, שזה הטייסות, מתכננים איך אנחנו מגיעים. אני לא ארד לרזולוציות של איך וכמה ולמה, אבל בגדול ההשפעה שלך בתור איש שדה היא מאוד מאוד גדולה יחד עם המטה.
אתה פועל במציאות שבה הגוף בבסיס אבל הקשב והרגש נמצאים בלב הסכנה. איך מצליחים לגשר על הדיסוננס הזה?
זו שאלה שנשאלת באמת על ידי הרבה אנשים. איך התחושה הזאת בעצם שאתה בקרון ואתה באיזשהו עולם אחר מעל שמי איראן, ורגע הבא אתה מחוץ לקרון במרכז הארץ ובגדול חי חיים אחרים. זו תחושה מורכבת שקשה לעשות את המעבר בין זה לבין זה. אבל כשאתה בקרון, אתה הכי בתוך האירוע. אתה מרגיש שאתה שם, אתה שומע את השיח בקשר, אתה רואה את הטיל ממש בעוד כמה רגעים משוגר לכיוון הארץ ואתה "פול אין" בתוך המשימה.
כיצד משפיעה העובדה שאתם מפעילים את הכלי מרחוק וללא סיכון חיים על אופן קבלת ההחלטות שלכם בזמן אמת?
אז בגדול נכון, יש פה עניין שאין בן אדם על המטוס והאיום על החיים לא קיים. אבל מצד שני, אנחנו מתייחסים למטוסים באמת באמת כאילו יושב שם מישהו וההתייחסות לאיומים וההתייחסות לכניסה למרחבים היא מאוד מאוד הדוקה. בסוף זה כלי שאנחנו דואגים לו ורוצים שהוא גם ימשיך לתקוף מטרות בעתיד. בגדול אני חושב שכל אחד פה מסתכן, גם אנחנו, גם טייסי הקרב. כמובן שאצלם זה באופן ממשי ואצלנו זה רק באופן של הכלי. אבל זהו, זה בסוף ניהול סיכונים שצריכים לקחת.
שאלה לסיום, כיצד אתם מנהלים את הרצף המבצעי בתוך הקרון כדי להבטיח שהמשימה לא תיפגע לאורך שעות ארוכות?
אתה נכנס חצי שעה קודם וממש מקבל חפיפה מלאה על כל מה שקורה, ובעצם דואג שאתה מכיר את כל האיומים שסביבך, מכיר את המשימה עד הקצה, ובעצם כשהצוותים מוכנים עושים את החילוף.
סגן ד' מסיים את המשמרת בקרון, מוריד את המדים ויוצא אל השמש של מרכז הארץ. עבורו, המלחמה רחוקה קילומטרים רבים, אבל היא נמצאת בכל החלטה שהוא מקבל מול המסך.
