שר הביטחון ישראל כ"ץ: רה"מ בנימין נתניהו ואני מובילים מדיניות ברורה שקובעת שצה"ל יישאר באזורי הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה - ללא הגבלת זמן - כדי להגן משם על הגבול והיישובים הישראלים מול גורמים ג’יהאדיסטים. השטח יהיה פנוי מתושבים מקומיים וכל תשתיות הטרור, מתחת ומעל לפני הקרקע - כולל הבתים בכפרי המגע ששימשו כמוצבי טרור - ייהרסו. זהו הלקח העיקרי מאירועי ה-7 באוקטובר. תפיסת השטח ואזורי הביטחון הם אחד ההישגים הגדולים של צה"ל במלחמת התקומה תחת החלטות והכוונת הדרג המדיני. לכן אנחנו מתנגדים לנסיגת צה"ל מלבנון - למרות כל הלחצים הקיימים ושעוד יהיו. רה"מ נתניהו הבהיר את הדברים לנשיא ארה"ב טראמפ ולבכירים אמריקאים נוספים, וגם אני הבהרתי את זה אתמול לשר המלחמה האמריקאי פיט הגסת'. צה"ל מתקף את העמדה הזאת ברמה המקצועית הביטחונית. אם יש גורמים באופוזיציה שמאתגרים את תפיסת הביטחון הזאת ותומכים בנסיגת צה"ל - שיקומו ויגידו את הדברים כדי שהציבור יוכל לשפוט בין העמדות. אנחנו לא נתפשר על האינטרס הביטחוני העליון של ישראל וההגנה על אזרחינו ולא ניסוג מאזורי הביטחון. אם איראן תתקוף את ישראל בשל אירועי לבנון - נתקוף אותה בכל העוצמה ונמחיש לה היטב את פערי הכוחות. אנחנו מחויבים רק לאזרחינו ולביטחון מדינת ישראל.
פוטין חשב שהעולם שוב משחק לפי הכללים שלו. ואז הגיע טראמפ
העלייה במחירי האנרגיה והלחץ על ארה"ב מסייעים למוסקבה, אך מדיניות החוץ האגרסיבית של טראמפ מערערת את מאזן ההרתעה שבנה פוטין במשך שנים
פוטין מניח פרחים על קבר אחים בפיסקריובסקויה, סנט פטרבורג צילום: Kremlin.ru
המלחמה באיראן מטלטלת את המזרח התיכון, אך השלכותיה מורגשות גם בקרמלין. במובנים מסוימים, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אפילו נהנה מהמצב. העלייה במחירי הנפט והגז, שנרשמה עם פרוץ הלחימה, מעניקה דחיפה חשובה לכלכלה הרוסית, שסובלת כבר שנים מסנקציות מערביות בעקבות הפלישה לאוקראינה.
מחירי האנרגיה הגבוהים מעניקים למוסקבה יתרון כלכלי ברור. רוסיה, אחת מיצואניות האנרגיה הגדולות בעולם, עשויה לנצל את חוסר היציבות במזרח התיכון כדי למצב את עצמה שוב כספקית אנרגיה מרכזית לשווקים הזקוקים לנפט ולגז. עבור הקרמלין, כל זינוק במחיר החבית פירושו הכנסות נוספות למימון המלחמה באוקראינה.
בנוסף, עימות רחב במזרח התיכון עשוי להשפיע גם על הזירה האירופית. אם ארצות הברית תידרש להשקיע משאבים צבאיים גדולים יותר באזור, ייתכן שהדבר יכביד על היכולת שלה לספק לאוקראינה מערכות הגנה אווירית מתקדמות. מבחינת מוסקבה, כל עיכוב כזה עשוי להיות משמעותי בשדה הקרב.
אלא שלצד ההזדמנויות הללו, הקרמלין מתמודד עם מציאות אסטרטגית חדשה. לפי ניתוח שפורסם בניו יורק טיימס, המלחמה באיראן חושפת עד כמה השתנה מאזן הכוחות בעולם מאז חזר דונלד טראמפ לבית הלבן.
במשך שנים בנה פוטין רשת קשרים עם משטרים אנטי אמריקאיים, בהם איראן, ונצואלה וקובה. הקרמלין הניח כי וושינגטון תימנע מצעדים דרמטיים נגד הנהגות המדינות הללו, בוודאי צעדים צבאיים ישירים. אלא שבחודשים האחרונים טראמפ הפגין נכונות להשתמש בעוצמה האמריקאית באופן גלוי, ולעיתים גם תוך התעלמות מנורמות בינלאומיות.
הרצף האחרון של האירועים היה דרמטי במיוחד. ההתנקשות במנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, התקיפה האמריקאית ישראלית באיראן, לכידתו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו והלחץ הכלכלי הכבד על קובה. בכל המקרים הללו, כמעט שלא נראה סיוע ממשי מצד מוסקבה.
המצב הזה מעלה גם שאלה קשה עבור בעלי הברית של הקרמלין. אנג'לה סטנט, מומחית לרוסיה מאוניברסיטת ג'ורג'טאון, אמרה כי המלחמה באיראן מעמידה למבחן את המשמעות האמיתית של שותפות עם רוסיה. איראן, שסיפקה למוסקבה כטב"מים חיוניים בתחילת המלחמה באוקראינה, מוצאת את עצמה כעת כמעט לבדה מול מתקפה אמריקאית ישראלית.
בינתיים הקרמלין מסתפק בעיקר בגינויים דיפלומטיים. דובר הקרמלין דמיטרי פסקוב אף הבהיר בפומבי כי "המלחמה הזו איננה המלחמה שלנו", אמירה שממחישה את מגבלות הכוח של מוסקבה כאשר היא שקועה עמוק בלחימה באוקראינה.
יש מי שסבורים שהמציאות החדשה גם פוגעת בתדמית ההרתעה שפוטין טיפח במשך שנים. פרשן לענייני רוסיה אמר לניו יורק טיימס כי אם בעבר נתפס פוטין כאדם המסוכן והבלתי צפוי ביותר בזירה הבינלאומית, הרי שכיום התואר הזה עבר לטראמפ. במילים חריפות יותר הוא הוסיף כי במצב הנוכחי פוטין נראה אפילו "קצת פתטי".
עם זאת, במוסקבה עדיין מסתכלים על התמונה הרחבה. טראמפ אמנם מפגין עוצמה צבאית, אך במקרים רבים הוא גם נמנע מניסיונות להפיל משטרים או לבנות מחדש מדינות. מבחינת הקרמלין, הגישה הזו עשויה לאפשר לרוסיה לשמר את קשריה עם חלק מבעלות בריתה גם בעתיד.
בינתיים פוטין נמנע כמעט לחלוטין מביקורת פומבית על טראמפ מאז פרוץ המלחמה באיראן. בקרמלין יודעים כי היעד החשוב ביותר עבור מוסקבה נמצא בכלל בחזית אחרת, באוקראינה. אם העימות במזרח התיכון יסיט את תשומת הלב והמשאבים של וושינגטון, מבחינת רוסיה זו עשויה להיות הזדמנות אסטרטגית שלא נקרתה בדרכה זמן רב.
