חדירת כלי טיס עוין בגבול הצפון
אבל בעולם הדיינות: הגאון רבי משה טופיק זצ"ל הלך לעולמו
שריד לדור דעה בירושלים של מעלה: חבר בית הדין הגדול ואב"ד ירושלים נפטר בשנת ה-90 לחייו | מתלמידיו המובהקים של הגר"ע עטיה ב'פורת יוסף' שהוערך על ידי גדולי הדור מכל החוגים | עמד בפרץ על משמר ההלכה וסיים את הש"ס בכל שנה | הלווייתו היום בצהריים מסנהדריה
הגאון רבי משה טופיק זצ"ל צילום: יעקב כהן
אבל כבד בעולם התורה וההלכה עם הוודע דבר פטירתו של הגאון רבי משה טופיק זצ"ל, והוא בשנתו ה-90 לחייו.
הלווייתו תתקיים היום (רביעי), בשעה 13:00 בצהריים מבית הלוויות סנהדריה בירושלים, שם יטמן.
הגר"מ זצ"ל נולד בירושלים בז' באדר תרצ"ז לאביו רבי יצחק זצ"ל, שהיה תלמיד חכם וירא חטא מנקיי הדעת בירושלים של מעלה, ולאמו מרת אסתר מלכה ע"ה, ילידת ירושלים המיוחסת למשפחת עטיה המפוארת.
אביו, שחרד לחינוכם של ילדיו כנגד פגעי אותה תקופה, הכניסו ללמוד בת"ת של ישיבת 'עץ חיים', וכבר בגיל שמונה שלח אותו ללמוד בישיבת 'פורת יוסף' המעטירה שהייתה אז ברובע היהודי, שם למד מפי ראש הישיבה מרן רבי עזרא עטיה זצ"ל וגדולי ראשיה באותה תקופה.
שקידתו בישיבה הייתה לשם דבר, עד שהעיד עליו מרן הגר"ע עטיה זיע"א כי בשבילו ובשביל החברותא שלו, הגאון רבי ציון לוי זצ"ל (רבה של פנמה), היה כבר שווה להקים את ישיבת 'פורת יוסף'.
עד פרוץ מלחמת השחרור בתש"ח, כילד בן אחת עשרה, הוא היה צועד רגלית בכל יום מביתו שב'זיכרון משה' לרובע היהודי כדי ללמוד בישיבה. פעם אחת, כשתקפו אותו ישמעאלים בדרך, ניצל בדרך נס. לאחר מכן המשיך ללמוד בבתי המדרשיות בבוכרים, לשם גלתה הישיבה לאחר חורבנה במלחמת השחרור.
בהמשך למד בבית מדרשו של הראש"ל רבי יצחק נסים, שהעריכו והוקירו מאוד. כבר בגיל שלושים ושלוש נתמנה לדיין בבית הדין הרבני באשדוד, לאחר מכן כיהן בתל אביב וכאב"ד באשקלון.
בעידוד ובהמלצת מרנן זצוק"ל, הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף שהעריכוהו מאוד וכל אחד מהם התבטא עליו בביטויי הערצה גדולה לתורתו וליושר ליבו, התמנה לדיין בבית הדין בירושלים ובהמשך הוכתר כאב"ד בה. בשנת תשמ"ט מונה לחבר בית הדין הרבני הגדול, שם כיהן קרוב לעשרים שנה.
בתפקידו עמד ללא פשרות על שמירת ההלכה הצרופה ולחם כנגד כל הניסיונות לפרוץ בכרם ה'. לצד תקיפותו ההלכתית, ניחן בלב רחב וקשוב לכל מצוקה, ביושר ובצדק. במאור פנים ובסבלנות אין קץ, באמת ובאמונה השכין שלום בין איש לאשתו ופתר סכסוכי ממון סבוכים בפיקחות נדירה.
חבריו לדיינות התבטאו שהם רואים בו "עמוד ההוראה", דמות מופת. כל פסק דין שיצא מתחת ידו היה מנופה בשלוש עשרה נפות של עיון מעמיק ובקיאות בכל רזי התורה.
צניעותו הייתה לשם דבר; על אף רוממותו ותפקידיו הרמים, ברח מן הכבוד כמפני האש והתהלך בצידי דרכים בענווה של תלמיד חכם מהדורות הקודמים. הוא היה שוקד על התורה יומם וליל, ובכל שנה הקפיד לסיים את הש"ס.
בעת שכיהן בדיינות בערים אחרות, היה לוקח עמו כרכי גמרא ולומד לאורך כל הדרך המתישה שאז כללה ארבעה אוטובוסים, ישב ולמד בהתמדה. לאחר פרישתו מהדיינות היה יושב והוגה בתורה ללא הרף כנער צעיר, גם על מיטת חוליו.
עם הסתלקותו איבד עולם הרבנות וההלכה את אחד משרידי דור הדעה, איש אשכולות ששילב בתוכו גדלות בתורה, יראת שמיים טהורה ומידות נאצלות.
הוא הותיר אחריו משפחה מפוארת, בנים, חתנים ובני בנים תלמידי חכמים מפורסמים, ראשי ישיבות, מרביצי תורה ודיינים. בין מחותניו: הגאון רבי אליהו שרים זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה והוראה', ויבלחט"א הגאון רבי בן ציון מוצפי, ראש ישיבת 'בני ציון', והגאון רבי אברהם סלים, ראש ישיבת 'מאור התורה'.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
