שר הביטחון ישראל כ"ץ: רה"מ בנימין נתניהו ואני מובילים מדיניות ברורה שקובעת שצה"ל יישאר באזורי הביטחון בלבנון, בסוריה ובעזה - ללא הגבלת זמן - כדי להגן משם על הגבול והיישובים הישראלים מול גורמים ג’יהאדיסטים. השטח יהיה פנוי מתושבים מקומיים וכל תשתיות הטרור, מתחת ומעל לפני הקרקע - כולל הבתים בכפרי המגע ששימשו כמוצבי טרור - ייהרסו. זהו הלקח העיקרי מאירועי ה-7 באוקטובר. תפיסת השטח ואזורי הביטחון הם אחד ההישגים הגדולים של צה"ל במלחמת התקומה תחת החלטות והכוונת הדרג המדיני. לכן אנחנו מתנגדים לנסיגת צה"ל מלבנון - למרות כל הלחצים הקיימים ושעוד יהיו. רה"מ נתניהו הבהיר את הדברים לנשיא ארה"ב טראמפ ולבכירים אמריקאים נוספים, וגם אני הבהרתי את זה אתמול לשר המלחמה האמריקאי פיט הגסת'. צה"ל מתקף את העמדה הזאת ברמה המקצועית הביטחונית. אם יש גורמים באופוזיציה שמאתגרים את תפיסת הביטחון הזאת ותומכים בנסיגת צה"ל - שיקומו ויגידו את הדברים כדי שהציבור יוכל לשפוט בין העמדות. אנחנו לא נתפשר על האינטרס הביטחוני העליון של ישראל וההגנה על אזרחינו ולא ניסוג מאזורי הביטחון. אם איראן תתקוף את ישראל בשל אירועי לבנון - נתקוף אותה בכל העוצמה ונמחיש לה היטב את פערי הכוחות. אנחנו מחויבים רק לאזרחינו ולביטחון מדינת ישראל.
"רבש"ע אמור לצרותינו די": הילולת בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ
בסעודת ההילולא בבני ברק עורר בנו האדמו"ר מויז'ניץ על המצב הביטחוני והאסון הקשה בבית שמש. המונים עלו לציון הקדוש והתגייסו למען הקמת "המרכז העולמי". הצלם יהושע פרוכטר מגיש גלריה
הילולא בויז'ניץ צילום: יהושע פרוכטר
המוני חסידים ואוהדים ציינו את יומא דהילולא של בעל ה'ישועות משה' מויז'ניץ זצ"ל. במהלכו ערך בנו האדמו"ר טיש הילולא בהשתתפות קהל אלפים, רבנים ואדמו"רים, ועליה המונית לציון הקדוש, כאשר ציבור החסידים מתגייס ביום הגדול הזה למען הקמת המרכז העולמי.
בדברות קודש שנשא בטיש עורר את הציבור: "זהו יום של זיכרון והתעוררות רגשי הלב והמוח אל אותו צדיק יסוד עולם, שבצילו חמדנו וישבנו, ולאורו מקווים אנו לפלס את נתיבותינו". הוא הוסיף בהתרגשות: "יומא דהילולא הוא יום חשבון הנפש כפי שדרש תמיד".
כן עורר זכות אבות עבור אחינו בני ישראל בארץ הקודש, הנתונים בצר ובמצוק תחת איום הטילים כאשר ילדים רכים מסתובבים עם פחדים, והזכיר את האסון הקשה שפקד את כלל ישראל בבית שמש. "רבש"ע אמור לצרותינו די", קרא האדמו"ר ופנה בבכיות אל אביו בעל ה'ישועות משה' שיעמוד תחת כיסא הכבוד להרעיש עולמות עבור הכלל והפרט כפי שעשה בחיים חיותו.
בהמשך משא הקודש עמד על שגב היום ועל דרכו ומשנתו של בעל ההילולא בשבתות ובחגים ובתהלוכות חייו. כן התבטא האדמו"ר כי תקוות חייו ושאיפתו המרכזית הייתה להקים דור של חסידים שמתנהלים כמו הדורות הקדומים - חסידים הפועלים מתוך התבוננות אמת בתכלית חייהם, מתוך התבטלות והתקשרות אל צדיקי אמת, ומתוך הכרה ברורה ברצון ה', ובוז ומיאוס לכל התאוות הנפסדות.
"מה מאוד יהמו רגשי ליבנו ויתעורר מצפוננו באהבה עזה ואהבת עולם", הוסיף האדמו"ר בהתרגשות. הוא הדגיש כי בעל ההילולא ביקש אך ורק את טובתם של החסידים - להעניק להם חיים בעלי טעם ומשמעות, להחדיר בהם מסירות נפש, וליצור קשר אמיתי של דבקות בצדיק.
לאורך כל יום ההילולא, ידעו מבואות בית החיים, בו ספונה חלקת המחוקק, תנועה ערה של המונים שעלו להשתטח ולשאת תפילה ותחנונים לישועת הכלל והפרט.
במקביל, רבים מהעולים ניצלו את היום המסוגל כדי להרים את תרומתם לבניין "המרכז העולמי" המוקם לשמו ולזכרו. ההתגייסות המרשימה מגיעה לאור ההבטחה הנדירה שהותיר הרבי הקדוש בצוואתו: "וכל אשר יעמדו לימין בני, אעתיר בעדם תחת כסא הכבוד, לרחמים ולרצון לפני אדון כל".
