כשהלב רעב ולא הגוף: אכילה רגשית בזמן מלחמה

בזמן מלחמה, החיים משתנים במהירות. תחושת הביטחון מתערערת, השגרה נשברת, והגוף והנפש נכנסים למצב של דריכות מתמשכת. בתוך המציאות הזו, רבים חווים שינוי בהרגלי האכילה. חלק מאבדים תיאבון, אך רבים אחרים מרגישים צורך לאכול יותר מהרגיל, במיוחד מזונות מתוקים או עתירי פחמימות. לתופעה הזו קוראים אכילה רגשית.

ד״ר אסנת רזיאל, מומחית בכירורגיה, מנהלת המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנת יתר, אסיא מדיקל, אסותא רמת החייל מסבירה.

אכילה רגשית אינה נובעת מרעב פיזי אמיתי. היא תגובה למתח, פחד, שעמום או בדידות. מחקרים מראים כי בתקופות של סטרס מתמשך, כמו בזמן מלחמה או משבר לאומי, יש עלייה ברורה בצריכת קלוריות ובאכילה לא מבוקרת. חשוב להבין: זו אינה חולשה, אלא תגובה ביולוגית ופסיכולוגית טבעית.

למה בזמן לחץ אנחנו רוצים דווקא מתוק

כאשר הגוף חווה סטרס, מופעלת מערכת ההישרדות. המוח מאותת על סכנה, ובלוטת האדרנל - יותרת הכליה, מפרישה הורמונים כמו קורטיזול ואדרנלין. הורמונים אלו מעלים את רמת הדריכות, אך גם משפיעים ישירות על התיאבון.
קורטיזול גבוה לאורך זמן מגביר את הרצון למזונות עתירי אנרגיה. הסיבה לכך פשוטה: הגוף “חושב” שהוא זקוק לדלק מהיר כדי להתמודד עם מצב חירום. מזונות מתוקים ושומניים מעלים במהירות את רמות הסוכר בדם, ובתגובה המוח משחרר דופמין, חומר שגורם לתחושת הנאה והרגעה.

מחקרים הראו כי אנשים שנמצאים בלחץ כרוני צורכים יותר מזון בערב, במיוחד פחמימות פשוטות. בנוסף, יש עדויות לכך שחשיפה ממושכת לחדשות שליליות מגבירה את הצורך באכילה, גם ללא רעב אמיתי.

הקשר בין רגשות לאוכל

אוכל הוא הרבה מעבר לדלק לגוף. הוא קשור לזיכרונות, לחוויות ילדות ולתחושת ביטחון. עבור רבים, אוכל היה לאורך השנים מקור לנחמה, תגמול או אפילו אהבה.
כאשר אנו חווים רגשות קשים, כמו חרדה או חוסר אונים, המוח מחפש דרך מהירה להרגעה. אכילה מספקת פתרון מיידי. היא אינה דורשת מאמץ, היא זמינה, והיא יוצרת תחושה רגעית של שליטה.

מבחינה מוחית, מזונות עתירי סוכר ושומן מפעילים את מערכת התגמול, בדומה למנגנונים שפועלים בהתנהגויות אחרות שמספקות סיפוק מיידי. לכן, האכילה הרגשית יכולה להפוך להרגל, ולעיתים אף לדפוס קבוע.

כשאין שגרה - קשה יותר לשלוט באכילה

השגרה היא אחד הגורמים המרכזיים שמווסתים את האכילה שלנו. כאשר יש שעות קבועות לארוחות, שינה מסודרת ופעילות יומיומית, הגוף פועל בצורה מאוזנת יותר.
בזמן מלחמה, השגרה נפגעת. אנשים ישנים פחות, נחשפים יותר למסכים ולחדשות, ולעיתים גם מפחיתים פעילות גופנית. כל אלו משפיעים על מנגנוני הרעב והשובע.

חוסר שינה, למשל, מעלה את רמות הורמון הרעב גרלין, הורמון שמגביר רעב, ומוריד את רמות הלפטין, שמשרה שובע. התוצאה היא תחושת רעב מוגברת גם כאשר הגוף אינו זקוק לאנרגיה נוספת.

בנוסף, אכילה מול מסכים מפחיתה את המודעות. כאשר אנו אוכלים תוך כדי צפייה בחדשות או בטלפון, אנו פחות קשובים לגוף ואוכלים יותר ממה שהתכוונו.

איך יודעים אם זו אכילה רגשית

היכולת להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי היא כלי חשוב מאוד. רעב פיזי מתפתח בהדרגה. הוא פתוח למגוון מזונות, והוא נרגע לאחר אכילה מספקת. לעומת זאת, אכילה רגשית מופיעה בפתאומיות, עם חשק למזון מסוים, לרוב מתוק או מלוח.
לעיתים היא מגיעה בעקבות טריגר רגשי ברור: אזעקה, שיחה קשה, או אפילו תחושת שעמום. היא מלווה בתחושת דחיפות, ולעיתים גם באכילה מהירה ולא מודעת.

לאחר האכילה, במקום תחושת סיפוק, עלולה להופיע אשמה או אכזבה. זהו סימן נוסף לכך שמדובר באכילה רגשית ולא בצורך פיזי.

מה אפשר לעשות בפועל

הצעד הראשון הוא לעצור לרגע ולשאול: מה אני באמת צריך עכשיו? שמירה על ארוחות מסודרות במהלך היום חשובה מאוד. כאשר הגוף מקבל הזנה קבועה, רמות הסוכר יציבות יותר והצורך באכילה בלתי נשלטת פוחת. כדאי לשלב חלבון בכל ארוחה, כמו ביצים, יוגורט, קטניות או דגים. חלבון תורם לתחושת שובע ממושכת ומפחית תנודות חדות ברמות הסוכר.

פעילות גופנית היא כלי יעיל להפחתת סטרס. גם תנועה קצרה בבית, תרגילי נשימה או מתיחות יכולים להשפיע לטובה על מצב הרוח.

בנוסף, חשוב למצוא דרכים חלופיות להרגעה. שיחה עם אדם קרוב, האזנה למוזיקה, כתיבה או מדיטציה קצרה יכולים לתת מענה לצורך הרגשי.

לא צריך להיות מושלמים

אחד הדברים החשובים ביותר הוא לא להחמיר עם עצמנו. ניסיון לשלוט באופן נוקשה באכילה עלול דווקא להגביר את המתח ולהוביל לאכילה חוזרת. מחקרים מראים כי גישה גמישה, שמאפשרת גם אכילה של מזונות “מנחמים” במידה, מפחיתה אכילה כפייתית לאורך זמן. הבעיה אינה עצם האכילה, אלא האוטומטיות וחוסר המודעות. כאשר האכילה נעשית מתוך בחירה, היא פחות מזיקה ויותר מאוזנת.

הסתכלות רחבה: גוף ונפש יחד

אכילה רגשית היא סימן לכך שהנפש זקוקה להתייחסות. במקום להילחם בה, כדאי לראות בה הזדמנות להקשבה פנימית. במיוחד בתקופות של מלחמה, חשוב לדאוג למכלול רחב של גורמים: שינה מספקת, תנועה, קשרים חברתיים ותמיכה רגשית.
הגישה ההוליסטית רואה את האדם כשלם. הגוף והנפש פועלים יחד, וכל שינוי באחד מהם משפיע על השני.

בסופו של דבר, המטרה אינה להימנע לחלוטין מאכילה רגשית, אלא להבין אותה, לנהל אותה ולמצוא דרכים בריאות יותר להתמודד עם לחץ. דווקא בתקופה מאתגרת, זו הזדמנות לפתח מודעות, חמלה עצמית וכלים שישרתו אותנו גם בעתיד.