הלכה שבועית: כשרות לפסח על משחות שינים סבונים וכלי חד פעמי

כשרות לפסח על משחות שינים סבונים וכלי חד פעמי

נושאי השיעור:

הנאה מחמץ פגום בפסח • אכילה מחמץ פגום בפסח • אלו מוצרים צריכים כשרות לפסח • בדין איפור לנשים בדין תרופות למבוגרים ולילדים • דין משחת שיניים למבוגרים ולילדים • כשרות סיגריות לפסח • כשרות סיגריות אלקטרונית • כשרות סבונים ושמפו • בדין חומצת לימון המעורבת במשקאות קלים • אימתי אחשביה אוסר את המאכל • דין חותמות שעל הביצים • דין כלים חד פעמי

חותמות לפסח על מוצרים

נראה היום כמה כללים חשובים בעניין של פסח. בימינו קיימים מוצרים רבים בשוק הנושאים חותמת כשרות מיוחדת לפסח. אנשים מחפשים כשרות זו על מגוון רחב של פריטים, החל משמפו וסבון ועד למשחת שיניים משחת נעליים או כלי אוכל חד פעמיים. ישנם אפילו מוצרים כמו אקונומיקה המאושרת על ידי הבד"ץ לפסח, וכן מוצרי קוסמטיקה, יש גם תרופות וסיגריות שנושאים חתימת כשרות. הדבר מגיע לידי כך שישנן הקפדות מיוחדות אפילו על חותמות הדיו שעל ביצים. הדיו שבו משתמשים לסימון גודל הביצה ותאריך התפוגה עלול להכיל חמץ, ולכן יש המעדיפים לקנות לפסח ביצים ללא חותמת כדי למנוע חשש שהדיו יתערבב באוכל. יש גם חד פעמי רק לבן לפסח כי בצבעוני יש צבע ואלי הוא לא כשר לפסח.

אלו כלים צריכים כשרות

צריך לדעת באלו מוצרים יש הכרח לכשרות מיוחדת לפסח ובאלו מוצרים אין טעם כלל בחותמת של פסח. הנפקא מינה היא תהיה באופן שנשאר לי כלים מלפני פסח, האם עלי לקנות במיוחד כלים חד פעמי או שאר מוצרים דוקא לפסח או שאין צורך.

הנאה מחמץ בפסח

כדי להבין מה מותר ומה אסור, עלינו להכיר את הכלל הבסיסי בדיני פסח. הרי ידוע שחמץ בפסח אינו אסור רק באכילה אלא גם בהנאה. המשמעות היא שאסור לאדם להפיק תועלת מחמץ, גם אם הוא שייך לגוי. לדוגמה, אסור לאדם לשבת או להישען על ערימת בצק או לחם של גוי כדי לנוח, משום שהוא נהנה מהחמץ. כמו כן, ישנו איסור ליהנות מריח של חמץ. אדם שעובר ליד מאפייה של גוי בפסח ומריח את ריח האפייה הטוב, אסור לו להתכוון ליהנות מהריח הזה. (אם אין לו ברירה והוא חייב לעבור שם זה דבר אחד, אבל אסור לעבור במטרה להנות מהריח), כיוון שחמץ אסור בהנאה מכל סוג.

פסק הרמב''ם

לגבי מוצרים כמו סבון, שמפו ושאר מוצרים שאינם מיועדים לאכילה, האם מותר לי להנות מהם או לא. הנה הרמב"ם פוסק (פ''ד מהלכות חמץ ומצה הלי''ב) דבר שהתערב בו חמץ בדבר שאינו מאכל אדם כלל, או בדבר שאינו מאכל לכל אדם (כמו תרופה מסוימת שרק חולים צורכים), אע''פ שמותר לקיימו אסור לאוכלו עד אחר הפסח. שחמץ כזה שאינו ראוי למאכל אדם נחשב כפגום. ולכן במקרה כזה, מותר להשהות את המוצר בבית במהלך הפסח ואין חובה למכור אותו לגוי ואע''פ כן למרות שמותר להחזיק בו, עדיין קיים איסור לאכול אותו עד לאחר הפסח.

פסק השו''ע

וכן פסק בשו''ע (סימן תמ"ב סעיף א) וכן הקילור והרטיה והאספלנית והתריאק"ה שנתן לתוכו חמץ - מותר לקיימן בפסח שהרי נפסד צורת חמץ. הנה הדוגמאות המובאות בהלכה הן "קילור", שהוא סוג של תרופה לעיניים, "רטייה" ו"אספלנית" שהן סוגי משחות ותחבושות המונחות על פצעים, וכן ה"תריאקה" שהיא מאכל המיועד לחולים.

יש מקום לחשוש

שואל הכף החיים (שם אות כג) מדוע מותר להשהות מוצרים אלו בבית אם יש בהם חמץ. הרי לכאורה יש מקום לחשוש שמא האדם יבוא להשתמש בהם בדרך הרגילה שלהם ובכך ייהנה מהחמץ בפסח. והרי כל הטעם שחכמים אסרו להשאיר חמץ בבית גם אם האדם ביטל אותו, זה מחשש שמא יבוא לאכלו בטעות. ולפי זה מדוע את התרופות האלו התירו לקיימן בפסח ולא חששו שמא יבוא להשתמש בהם בדרכם הרגילה, כמו הנחת משחה על העין או על פצע.

נפסל מאכילת אדם

מביא ה"כף החיים" בשם האחרונים כלל ,שכל דבר שנפסל מאכילת אדם עוד לפני שהגיע הפסח, הדין שלו משתנה. חמץ כזה אינו אסור בהנאה מדאורייתא, ולכן מותר להשתמש בו לצורך רפואי או לצורך אחר שאינו אכילה.

חמץ המותר בהנאה

הכלל היסודי הוא שחמץ רגיל האסור מהתורה, אסור גם באכילה וגם בהנאה במהלך ימי הפסח. ואף לאחר הפסח הוא אסור מדרבנן. אולם, כאשר החמץ פגום כבר קודם הפסח ואינו ראוי למאכל אדם, איסור ההנאה פוקע ממנו וניתן ליהנות ממנו. לכן, מי שמשתמש במשחה המכילה חמץ פגום אינו עובר על איסור, כיוון ששימוש חיצוני כזה נחשב הנאה ולא אכילה, והנאה מחמץ פגום מותרת לכתחילה. וחשש שמא יאכל אותו לא קיים שהרי התרופות האלו אינם ראויים למאכל וממילא מותר בהנאה בפסח לפיכך לא חששו לקיימם בפסח. וכן כתב בשו''ע הרב כל חמץ שנפסד מאכילת אדם קודם הפסח מותר בהנאה בפסח. ולכן אותם קילורים שהם פגומים קודם הפסח, מותרים בהנאה בפסח.

פגום קודם זמנו

ולכן כל דבר שהוא פגום קודם הפסח כמו תרופות ומאכלים שהם מיוחדים לחולים כמו ה"תריאקה". כיוון שטעמם פגום ואין אדם בריא אוכל אותם להנאתו, הם נחשבים כדבר שאינו ראוי למאכל אדם. במקרה כזה, גם אם אדם חולה צורך אותם, הדבר אינו נחשב לדרך אכילה רגילה אלא להנאה ממוצר פגום, ולכן הדבר מותר בפסח ואין צורך לבער מוצרים אלו מהבית.

שמפו וסבונים

לפי כלל זה ניתן להבין גם את הדין לגבי מוצרים כמו סבון ושמפו. מוצרים אלו יוצרו עוד לפני הפסח, ובשלב הייצור שלהם החמץ שבהם כבר נפסל לחלוטין מאכילת אדם ואינו ראוי לשימוש כלל. ולכן כיוון שהם פגומים לגמרי למאכל, מותר להשתמש בהם בפסח ואין בהם שום חשש של איסור חמץ. דכלל בידינו חרכו קודם זמנו מותר בהנאה בזמנו.

מאושר לפסח

ולכן היום הבד''ץ לא כותב כשר לפסח אלא מאושר לפסח. שהרי בעבר היו הבדצי''ם כותבים על מוצרים שונים כשר לפסח, והיו ששאלו מה הצורך בכשרות לפסח על מוצר שאין בו שום חשש חמץ מצד מרכיביו. ולכן שינו את הנוסח לביטוי מאושר לפסח. המשמעות היא שגוף הכשרות בדק את המוצר ומאשר להשתמש בו במהלך החג, למרות שמעיקר הדין הוא אינו זקוק לכשרות בכלל. לדוגמא, ניתן לראות במוצרי ניקוי כמו אקונומיקה או במוצרים שאינם מיועדים למאכל כמו משחת נעליים. על מוצרים אלו נכתב שהם מאושרים לשימוש מטעם הבד"צ לפסח. הסיבה לכך היא שמדובר בחומרים שאינם ראויים למאכל כלל, ולכן אין בהם איסור חמץ רגיל, אלא אישור על כך שהם מותרים בשימוש ובהנאה.

הכלל

למסקנא הכלל הוא שחמץ שהתקלקל עד כדי כך שאינו ראוי למאכל אדם עוד לפני זמן איסור חמץ, מותר להשתמש בו ולהנות ממנו בפסח. ולכן כל כך מוצרי שמפו או חומרי ניקוי שנרכשו לפני החג. אפילו אם מעורב בהם חמץ, כיוון שהם אינם ראויים לאכילה, הדבר נחשב להנאה מחמץ שאינו ראוי למאכל, ומותר.

סיגריות בפסח

בעניין הסיגריות. בסיגריות קיימת סוגיה מורכבת של חומרי טעם וריח המוספים לטבק. כיוון שכל סוג סיגריה מתאפיין בטעם ייחודי, היצרנים מערבים בטבק תמציות שונות כדי ליצור טעם שונה מחבירו. לפני מספר שנים יצא הכשר מטעם בד"צ מסוים לסוג ספציפי של סיגריות, מה שעורר רעש ותהייה האם אכן יש צורך בכשרות כזו. התקשרתי לראש הבד''ץ שם ושאלתי אותו לגבי אכילת חומרי הטעם הללו, האם ישנה אפשרות לאכול הטעמים הללו בפני עצמם, הוא אמר לי שיתכן שאפשר לאכול את הטעם הזה. שאלתי אותו האם לאחר שערבו את הטעמים הללו עם הטבק, האם גם ישנה אפשרות שהטעם עדיין יהיה ראוי למאכל אדם, הוא אמר לי ודאי שלא. אמרתי לו א''כ יש לנו כלל כל שחרכו קודם זמנו מותר בהנאה בזמנו. ולכן אף שיתכן שהתמציות עצמן ראויות למאכל אדם כשהן בפני עצמן. עם זאת, כיון שברגע שהן מתערבבות בתוך הטבק, התערובת כולה הופכת להיות דבר שאינו ראוי למאכל אדם בשום אופן. וברור שכל הסגריות הנמכרות בפסח כבר יצרו אותם לפני פסח, כלומר כשנכנס הפסח כבר היה פגום עד שאינו ראוי לאכילה ולכן מותר בהנאה.

שאיפת העשן

וכיון שהשימוש בסיגריה נעשה דרך שריפה ושאיפה בלבד ודאי אין כאן אלא הנאה ומותר בלא חשש ולכן לא צריך כשרות על סיגיריות. שהרי העישון נחשב לפעולה של הנאה ולא של אכילה. שהרי כאשר אדם מעשן, הוא אינו אוכל את החומר אלא נהנה ממנו בצורה של שאיפת העשן, ולכן הדבר מוגדר כהנאה בלבד. וכיוון שמדובר בהנאה מחומר שנשרף ואינו ראוי למאכל, הדבר מותר מצד הדין ואין צורך בהכשר מיוחד לסיגריות רגילות. ולכן החומרות האלו נחשבות כחומרה שאין לה טעם בהלכה, שכן מדובר בהלכה פסוקה שאין עליה חולק. דכל שחרכו קודם זמנו מותר בהנאה בזמנו. ואלו שעושים הכשר לכאלו דברים, יוצרים רק בלבול בעולם.

העישון מזיק לבריאות

למרות ההיתר ההלכתי לגבי חמץ, העישון עצמו אינו מומלץ לאורך כל השנה. מבחינה בריאותית הוכח שהעישון מזיק, ולכן על פי ההלכה יש לאסור אותו מצד השמירה על הבריאות. אדם שבוחר לעשן למרות הסיכונים נסמך על כך שאנשים רבים מעשנים ולא קורה להם דבר, וסומך על הפסוק "שומר פתאים ה'". עם זאת, אדם לא רוצה להיות פתי ולכן כדאי ועדיף להיות חכם ולהישמר מהסכנה.

נרגילה

בנוגע לנרגילה, המצב שונה ומורכב יותר. בנרגילה עולים אדים לתוך הפה, ויש חשש שמדובר בטעם של ממש ובסוג של אכילה. וכיוון שלא ידוע בוודאות אם החומרים בנרגילה כשרים לפסח או מהו מקור הטעם, יש להחמיר ולהתרחק מכך מחמת הספק.

סיגריה אלקטרונית

וכן לגבי סיגריות אלקטרוניות. במכשיר זה ישנו גוף חימום המאדה את הנוזל בטעמים שונים. השואף את האדים הללו טועם את החומר, ולכן הוא מוגדר בגדר של אכילה ולא הנאה בלבד. ולכן אם אין כשרות לא יעשן מוצרים אלו בפסח.

אכילה מחמץ חרוך

ישנה מחלוקת ראשונים לגבי אכילה של חמץ שנחרך לפני הפסח ואינו ראוי לכלב האם מותר לאכול ממנו בפסח. לדעת הר''ן, מכיוון שהחומר הפך לאפר ואינו ראוי למאכל, הוא מותר באכילה. לעומת זאת, הרא"ש ורבי יהודה אלברצלוני חולקים וסוברים שברגע שאדם בוחר לאכול את החומר הזה, הוא מחשיב אותו כאוכל, ולכן הוא נאסר עליו.

דעת השו''ע

השולחן ערוך (סימן תמב ס''ט) פוסק כדעת הרא"ש. חמץ שהתעפש או שנשרף באש לפני זמן איסורו עד שאינו ראוי למאכל כלב, מותר להשהות אותו בבית בפסח, אך אסור לאכול אותו ממש. דכל שאחשביה אסור לאוכלו.

דיו

התרומת הדשן (סימן קכט) שואל האם מותר לכתוב בדיו שיש בו תערובת חמץ. שהרי לכאורה יש חשש שמא ישים הסופר את הקולמוס בתוך פיו בתוך כדי הכתיבה בלי לשים לב ונמצא שנכנס לו חמץ לפיו בפסח. וא''כ אולי נאסור דיו זה בפסח. ופוסק התרומת הדשן להתיר דיו זה בפסח. ומבאר שכל דין אחשביה ההופך דבר שאינו ראוי לאכילה לאיסור אכילה, חל רק כאשר האדם מתכוון לאכול את הדבר במפורש. אבל כאשר אדם מכניס קולמוס לפיו בטעות או תוך כדי מחשבה ללא כוונת אכילה הדבר אינו נחשב כהפיכת החומר לאוכל. ולכן אין חשש שמא יכניס לפיו דגם אם יכניס זה טעם פגום ומותר. אלא אם כן היה לסופר רצון מפורש לבלוע ולאכול את החומר הפגום שבכך הוא מחשיב את הדיו לאכילה ובודאי אסור.

חומצת לימון מעורבת

לפי''ז נראה מה הדין לגבי משקאות קלים המכילים חומצת לימון. בעבר חומצת לימון הורכבה מתערובת של חיטה שהיא חמץ גמור. השאלה היא כיצד ניתן לשתות משקה כזה בפסח שהרי השותה מעוניין במשקה ונהנה ממנו. יש שאמרו להתיר זאת מצד הדין של זה וזה גורם, שכן החומצה פועלת יחד עם מרכיבים אחרים ומתבטלת בתערובת.

תירוץ התפילה למשה

אלא שעדיין קשה מה עם דין אחשביה שהרי האדם מעוניין לשתות את החומצת לימון וא''כ כיצד נתיר לערב חומצת לימון בתוך המשקאות בפסח. ראיתי לאחי זצוק''ל בשו''ת תפילה למשה (ח''ג ס''ד)  שמבאר להתיר. אחשביה זה דוקא כשאני בא לאכול את המאכל עצמו אבל אם שמתי אותו רק לייצב את המאכל ולא בגלל שאני חפץ בטעם של אותו דבר אין כאן אחשביה. שהרי כל מה שמערבים חומצת לימון בתוך המשק זה רק כדי שיתייצב המשקה עם שאר החומרים שמעורבים שם, ולכן כיון שאיני בא לאכול את הדבר שנמצא שם, אין כאן אחשביה. ולכן אין בעיה בחומצת לימון המעורבת במשקאות בפסח.

חותמות על ביצים בפסח

יש שאלה בנוגע לביצים עליהן מוטבעת חותמת עוד מלפני הפסח, שמא הדיו של החותמת מכיל תערובת חמץ. כאשר מבשלים את הביצה במים חמים, לכאורה הטעם של הדיו יכול לעבור לתוך הביצה. האם החמין יאסר מכיון שמעורב בו טעם של חמץ. התשובה לכך היא שהדיו אינו ראוי למאכל כלל, ואף אחד אינו מעוניין לאכול אותו או ליהנות מטעמו. כיוון שהדיו נחשב כדבר פגום שאינו ראוי למאכל כלב עוד מלפני הפסח, אין בו שום איסור. לכן, ניתן להשתמש בביצים עם חותמות ללא כל חשש, ואין צורך בחותמת מיוחדת המאשרת שהיא "כשרה לפסח".

כוסות חד-פעמיות לשתייה חמה

בנוגע לכוסות חד-פעמיות המשמשות לשתייה חמה, עולה החשש שמא נעשה שימוש בעמילן המופק מחיטה כדי לייצב את הכוס ולהעניק לה קשיחות. החשש הוא שבמגע עם מים חמים, העמילן עלול להשתחרר לתוך המשקה. אלא שמכיון שהעמילן הנמצא בתוך הכוס אינו ראוי למאכל אדם בשום צורה, ואיש אינו מתכוון לאכול אותו או להפיק ממנו טעם. לכן, כוסות חד-פעמיות שנמצאות בבית עוד מלפני הפסח כשרות לשימוש ואין צורך לרכוש כוסות עם הכשר מיוחד. דין זה תקף גם לגבי ניירות טישו, מפיות וצלחות חד-פעמיות.

הגדרת "ראוי למאכל כלב"

המדד ההלכתי של "ראוי למאכל כלב" נועד לבחון האם החומר נחשב עדיין לאוכל. ההסבר לכך הוא שהכלב משמש כמדד לצריכה של אדם בשעת הדחק. אם אדם שנמצא במצב של צמא קיצוני או דוחק גדול לא היה מסכים לשתות את הנוזל המדובר, סימן שהנוזל אינו ראוי לשתייה כלל. כיוון שהעמילן בכוסות או הדיו בחותמות הם חומרים שאדם לא ישתה או יאכל בשום מצב, הם נחשבים כדבר שאינו ראוי למאכל ואינם נאסרים בשימוש.

משחת שיניים בפסח

במשחות שיניים למבוגרים ישנם טעמים חזקים כמו מנטה, אך המשחה עצמה אינה ראויה למאכל. למרות שבתהליך הצחצוח נבלעים לעיתים מעט מים עם משחה, אין בכך איסור כיוון שהמשחה נחשבת כדבר פגום שאינו ראוי לאכילה. הטעם נועד רק לתחושת רעננות בפה ולא למטרת אכילה או הנאה מהטעם כחלק ממזון. ומה שבכל זאת נבלע אין בו משום אחשביה למאכל.  

משחת שיניים לילדים

לגבי משחות שיניים לילדים, המצב שונה כיוון שהן מיוצרות בטעמים מתוקים וטעימים כמו תות, וילדים לעיתים בולעים אותן בכוונה. במקרה כזה, כיוון שהמשחה ראויה למאכל עבור הילד ואינה חריפה או פגומה, יש מקום להחמיר ולדאוג למשחת שיניים עם הכשר מיוחד לפסח.

איפור לנשים

בעניין מוצרי איפור לנשים, כגון סומק או משחות ומוצרי טיפוח שונים, אין בעיה הלכתית כיוון שהם אינם ראויים לאכילה ומותר להנות מהם. וכן הדין לגבי אודם, למרות שהאודם נבלע לעיתים בזמן האכילה, הוא נחשב כדבר שאינו ראוי לאכילה ולכן מותר לשימוש ללא צורך בכשרות מיוחדת לפסח. וגם כאן לא שייך אחשביה.

קרם ידיים

יש הטוענים לאסור להשתמש בקרם ידיים שאין בו הכשר לפסח משום דין סיכה כשתיה וההבנה שאדם שסך את גופו נחשב לשותה ממש. והו''ל כאוכל ושותה את הקרם ואם יש בו חשש חמץ עלינו לאסור אותו. אולם אף שישנם ראשונים שאסרו לסוך חלב ושאר איסורים מדין סיכה כשתיה ומהם האו''ח ועוד. מכל מקום דעת הרשב''א ורוב האחרונים אינה כן. אלא רק דבר שאסור בהנאה אסור גם לסוך אותו מדין הנאה. אבל מה שמותר בהנאה ואסור באכילה מותר גם לסוך אותו.

הנאת הסיכה כהנאת השתיה

ובשו''ת וללוי אמר ח''ב (סימן נה) הארכנו לבאר דלכו''ע אין הכוונה שסיכה נחשבת לשתיה ממש, דא''כ איך התירו לבעל חטטין לסוך ראשו ביוה''כ, והרי באכילה ושתיה התירו רק למי שמוגדר לחולה שיש בו סכנה. אלא ודאי לכו''ע סיכה כשתיה הכוונה הנאת הסיכה שווה להנאת שתיה אבל ברור שאין הכונה שזה נחשב ששתה ממש. ובנד''ד בפסח אף שחמץ אסור בהנאה, מכל מקום כיון שיה פגום קודם הפסח מותר להנות ממנו בפסח ולכן מותר למרוח את הקרם ידים ללא כל חשש.     

תרופות למבוגרים

הכלל בתרופות הוא פשוט, כל תרופה המגיעה בקפסולה היא בעלת טעם מר מאוד. כיוון שהיא אינה ראויה לאכילה, אין צורך בכשרות מיוחדת לפסח. כך הדין גם לגבי אקמול ותרופות אנטיביוטיות, שבפנים הן מרות מאוד והמעטפת נועדה רק כדי לאפשר את הבליעה שלהן.

תרופות לילדים

בנוגע לתרופות לילדים, כגון סירופ או אקמולי בטעמים, המצב שונה. תרופות אלו מיוצרות בטעם טוב כדי שהילדים ירצו לקחת אותן, ולכן הן נחשבות כראויות לאכילה. במקרה זה יש להקפיד על כשרות לפסח. בשוק קיימים מספר מותגים כשרים לפסח וחשוב לוודא זאת.

לסיכום

לסיכום, אדם שזקוק לתרופות לצורך בריאותי רשאי ליטול אותן. בתרופות מרות או בקפסולות אין חשש, ובתרופות בטעמים יש לוודא כשרות. בכל מקרה, אדם שאינו חולה ורוצה ליטול ויטמינים וכדומה שאינם הכרחיים, עדיף שיימנע מכך במהלך ימי החג אם אין להם כשרות.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co