האמת מאחורי מרוץ החימוש הגרעיני של איראן לאורך השנים

חלק ניכר מהמסגור התקשורתי המלווה כיום את המלחמה מול איראן, נשען על מיתוסים מופרכים באשר לאירועי העבר. הטענה המרכזית גורסת כי הנשיא ברק חוסיין אובמה הצליח לרסן את איראן, עד שדונלד טראמפ בא והחריב את ההישג כשפרש מן ההסכם, וכי רק לאחר מכן החל המשטר לשאוף באמת לנשק גרעיני.

אלא שמדבר בטענה שגויה ומטעה מיסודה – מנתח העיתון 'וול סטריט ג'ורנל' במאמר מערכת. המילה "נאיביות" אינה חריפה דיה כדי לתאר את השכתוב ההיסטורי והמגמתי הזה. ראוי לשוב ולבחון את העובדות כהווייתן, שכן הן מוכיחות מעל לכל ספק: המשטר האיראני לא חדל לרגע, במשך עשורים, ממאמציו להשיג פצצה. זוהי בדיוק העילה שבגינה הנשיא טראמפ פועל כעת להחלשתו באמצעים צבאיים – מסבירים עורכי המאמר.

תאריך מכונן למסע ההונאה הזה הוא שנת 2001, עת סייעה ישראל לחשוף את אתרי הגרעין החשאיים בנתנז ובאראק. במקומות אלו חתר המשטר להשגת נשק יום הדין באמצעות העשרת אורניום ופלוטוניום. באותה שנה ממש, איראן כבר בחנה תכנונים למתקן פיצוץ גרעיני, כל זאת תוך הפרה בוטה של התחייבויותיה הבינלאומיות במסגרת האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני.

איראן הוסיפה להכחיש בתוקף כל רצון בנשק כזה, ובשנת 2006 פרסמה קהיליית המודיעין האמריקאית הערכה, בדרגת ביטחון גבוהה, לפיה איראן חדלה ממאמציה המאורגנים לפיתוח נשק גרעיני כבר בשנת 2003 – מיד לאחר הפלישה האמריקאית לעיראק. החשש בטהרן באותם ימים היה כי הם הבאים בתור ברשימת היעדים של ארה"ב.

נשיא איראן דאז, מחמוד אחמדינג'אד, אף הגדיל לעשות וכינה את הדו"ח המקל שפורסם בארה"ב במילים: "מתנת שמים". גורמים אחרים ראו בכך פוליטיזציה של המודיעין שנועדה למנוע מהנשיא דאז ג'ורג' בוש להתעמת צבאית עם איראן. התוצאה הייתה אכן שיתוק אמריקאי, וזאת בשעה שאיראן סייעה לרצוח 600 חיילים אמריקאים וזעזעה את היציבות בעיראק.

רק בשלב מאוחר יותר התברר עד כמה הממצא המודיעיני ההוא היה רחוק מהמציאות. הראיות הניצחות ביותר נחשפו בשנת 2018, כאשר ישראל הצליחה לשים את ידה על ארכיון הגרעין הסודי של איראן בלב טהרן. התיעוד המפורט הוכיח כי המשטר מעולם לא זנח את שאיפותיו הצבאיות ולהיפך; במקום לחסל את התוכנית לאחר שנת 2002, איראן בחרה לבזר את פעילותה ולפזר אותה בין מוקדים שונים כדי להקשות על חשיפתה. פיתוח רכיבי הנשק הוסווה כעת תחת מחקרים אקדמיים באוניברסיטאות, כסות שהעניקה למשטרו של מחמוד אחמדינג'אד תירוץ אזרחי "תמים" להמשך המרוץ לפצצה.

בשנת 2008 נחשף כי איראן הקימה מתקן העשרה עמוק מתחת להר בסמוך לקום, שנועד לייצור אורניום ברמה צבאית. שוב טענה טהרן כי מדובר בצרכי שלום, אך התהייה המתבקשת ביותר הייתה: מדוע לקבור מתקן "שלום" עמוק באדמה ולהסתירו מהפקחים עד לרגע חשיפתו על ידי ארה"ב? זהו מתקן פורדו, אותו הפציצה ארה"ב בחודש סיון האחרון באמצעות פצצות חודרות בונקרים.

הנשיא אובמה, שהפך את הסכם הגרעין ליעד עליון, ניהל משא ומתן שנמשך שנים. בזמן זה איראן המשיכה בהעשרת אורניום, בדיכוי אכזרי של אזרחיה ובמימון טרור חובק עולם, בעוד אובמה נמנע מתגובה. האסטרטגיה של המשטר הייתה ברורה: השגת הקלה בסנקציות תוך שימור היכולות הגרעיניות.

ההסכם נחתם לבסוף בסוף שנת 2015, לאחר שורת ויתורים מפליגים מצד ארה"ב. צוות אובמה התיר לאיראן להמשיך בהעשרה ולשמור על התשתית שתאפשר לה לפרוץ לנשק ברגע שתחפוץ. אובמה נסוג מעמדותיו ואפשר לאיראן להמשיך לפעול בפורדו ובאראק, להחזיק ב-5,000 צנטריפוגות בנתנז, ואף ויתר על הדרישה לפיקוח "בכל זמן ובכל מקום".

מגבלות העסקה, שנקבעו לפרקי זמן קצובים של 5, 8, 9 או 15 שנים, בהתאם לסעיפי ההסכם השונים, העניקו למעשה לגיטימציה בינלאומית להסרת הפיקוח העתידי מעל תכנית הגרעין. במקביל, הן החלישו משמעותית את המגבלות שהוטלו על תכנית הטילים של איראן.

כבר בשבוע הראשון ליישום ההסכם, זכה המשטר בטהרן להזרמת חמצן כלכלית בדמות הקלות בסנקציות בשווי של 30 מיליארד דולר. כספים אלו לא הופנו לרווחת האזרחים; קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס, מיהר לנצל את המשאבים החדשים וטס למוסקבה כדי להבטיח את מעורבותה הצבאית של רוסיה במלחמת האזרחים בסוריה.

התקווה המערבית כי העסקה תמתן את המשטר התבדתה במהירות. זמן קצר לאחר החתימה, עצר משמרות המהפכה ארבעה אזרחים אמריקאים והחזיק בהם כקלפי מיקוח פוליטיים. במקום להפוך לשותפה אחראית בקהילייה הבינלאומית בחסות ההסכם, איראן הוסיפה לבנות ולהרחיב את רשת ארגוני הטרור השלוחים שלה, ברחבי המזרח התיכון.

הנשיא טראמפ זיהה את הכשלים המבניים הללו ובשנת 2018 החליט לפרוש מההסכם ולהחריף את הסנקציות הכלכליות. לו נשאר ההסכם על כנו, איראן ושלוחיה היו מהווים כיום איום קיומי ומסוכן בהרבה; המשטר היה זוכה לקדם את שאיפותיו הגרעיניות בחסות החוק הבינלאומי ותוך ניצול עמדת כוח כלכלית וצבאית חסרת תקדים.

הנשיא ביידן ניסה להחיות את מורשת אובמה וחדל מאכיפת סנקציות הנפט. איראן ניצלה זאת כדי להאיץ את העשרת האורניום עד לסף פצצה, תוך שהיא משקרת לפקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, כפי שזו אישרה סופית בשנת 2024.

ב-07/10/23, שליחיה של איראן הציתו מלחמה אזורית בטבח נפשע שביצע חמאס בישראלים בשמחת תורה. כאשר איראן תקפה את ישראל ישירות בטילים, ארה"ב תחת טראמפ בחרה לעבור מהגנה להתקפה, והכתה במתקני הגרעין ביוני 2025. מאז אותה תקיפה, ולראשונה מזה שני עשורים, איראן כבר לא מעשירה אורניום.

טראמפ העניק לאיראן כל הזדמנות לפרק את תוכניתה בדרכי שלום, אולם מנהיג העל, עלי חמינאי, העדיף לדבוק בחזון הפצצה מעל לכל אינטרס אחר. הייתה זו טעות גורלית עבורו ואולי אף עבור המשטר כולו. המבקרים הטוענים כי ההפצצות רק ידרבנו את איראן להשיג נשק, מתעלמים מכך שזהו בעצם בדיוק מה שהיא עושה מזה שנים. העובדה היא שמאז יוני האחרון, תוכניות הגרעין נסוגו שנים אחורה, כפי שמציין המאמר: "מרוץ לפצצה יהיה כעת קשה יותר, כאשר ישראל וארה"ב מוכנות להתערב".

ההיסטוריה מלמדת כי ויתורים לדיקטטורים מובילים לאסון. ביל קלינטון בחר בשנות ה-90 להאמין להבטחותיה של צפון קוריאה, וזו הונתה את העולם ובנתה פצצה המאיימת כעת על ארה"ב. הנשיא טראמפ סירב לחזור על טעויות קודמיו ובחר לפעול בנחישות – צעד המהווה שירות היסטורי לביטחון העולם כולו.