ניצן שפירא: הדיווחים באשקלון: בעירייה מעדכנים כי אין נפילות או אירועים חריגים בעיר. כוחות משטרה מבצעים סריקות במרחב לכיש לאיתור נפילות של חלקי יירוט או פריטי אמל"ח - ללא דיווח על נפגעים
טענות לחוסר תפקוד וסיוע: מחלוקת חריפה בין משמרות המהפכה לכוחות ביטחון הפנים באיראן
נתק עמוק ואובדן אמון בין כוחות ביטחון הפנים האיראניים למשמרות המהפכה מאיים על יציבות המשטר • בין שני הגופים ניטש עימות חריף, כאשר כל צד מאשים את משנהו בחוסר תפקוד מוחלט ובכישלון מבצעי • כוחות המשטרה מרגישים נחותים מבצעית ונהרגים יותר בשטח, בעוד שוטרי הבסיג' אינם נחלצים לעזרתם.
משמרות המהפכה של איראן צילום: Iran International
היחסים בין משמרות המהפכה לכוחות ביטחון הפנים של איראן הגיעו בימים האחרונים לשפל חסר תקדים, המאיים לערער את יציבות השלטון בטהרן, כך פורסם הערב בחדשות 14.
בין שני הגופים המרכזיים האמונים על שרידות המשטר ניטש עימות חריף, כאשר כל צד מאשים את משנהו בחוסר תפקוד מוחלט ובכישלון מבצעי. בעוד שוטרי משמרות המהפכה (הבסיג') נתפסים כזרוע המועדפת והיוקרתית, כוחות המשטרה מרגישים שהם הופקרו בשטח ומשמשים כ"בשר תותחים" אל מול האיומים הגוברים.
שורש המחלוקת נעוץ בתחושת הנחיתות המבצעית של השוטרים, שטוענים כי הם נושאים בנטל המרכזי של האבדות בנפש. על פי הדיווחים, שיעור ההרוגים בקרב כוחות ביטחון הפנים גבוה עשרות מונים מזה של משמרות המהפכה, פער שנוצר לטענת המשטרה בשל סירובם של המשמרות לשלוח כוחות גיבור וסיוע למוקדי החיכוך.
השוטרים בשטח חשים כי הם נלחמים בקרב אבוד, ללא ציוד מתאים וללא הגיבוי הלוגיסטי והצבאי המובטח להם מהדרגים הגבוהים ביותר.
נקודת השבר התרחשה ביום שלישי שעבר, במהלך אירועי "חג האור" האיראני. בעוד המונים יצאו לרחובות, השוטרים מצאו את עצמם חסרי אונים אל מול מה שתואר כנוכחות אווירית עוינת.
על פי דיווחים שונים, ישראל הצליחה להעניק הגנה למפגינים באמצעות כטב"מים שחגו בשמיים ופגעו באופן מדויק וקטלני בכוחות המשטרה בלבד. היעדר התגובה של מערכות ההגנה האווירית של משמרות המהפכה נתפס בקרב המשטרה כהפקרה מכוונת, שהובילה לפגיעה קשה במורל וביכולת המבצעית.
כתוצאה מהפגיעות המדויקות, נוצר גל של סירובי פקודה בקרב כוחות ביטחון הפנים. שוטרים רבים פשוט אינם מתייצבים לעבודה, מתוך הבנה שהם הפכו למטרות ניידות ברחובות. האסטרטגיה של "ציד" הכוחות במרחב הציבורי התבררה כאפקטיבית בהרבה מתקיפת מבנים מבוצרים; השוטרים הבינו כי המדים שהם לובשים אינם מעניקים להם הגנה, אלא מסמנים אותם כמטרה, וכי אין להם מקום מסתור בטוח מפני הטכנולוגיה המתקדמת שפועלת נגדם.
הנתק הזה בין הזרועות הביטחוניות מייצר ואקום מסוכן עבור המשטר. ככל שהמשטרה נחלשת ונסוגה מהרחובות בשל הפחד והזעם על משמרות המהפכה, השליטה הממשלתית במרחב הציבורי מתרופפת.
המצב הנוכחי מעיד על שבר פנימי עמוק, שבו האמון בין הדרגים הלוחמים נסדק באופן שעלול להוביל לקריסה של מערך האכיפה כולו מול לחץ חיצוני ופנימי מתגבר.
