ניצן שפירא: הדיווחים באשקלון: בעירייה מעדכנים כי אין נפילות או אירועים חריגים בעיר. כוחות משטרה מבצעים סריקות במרחב לכיש לאיתור נפילות של חלקי יירוט או פריטי אמל"ח - ללא דיווח על נפגעים
“לא מנצחים אותנו ב־300 קילו”: קולות מההריסות בדימונה וערד
תושבי דימונה וערד משחזרים את רגעי האימה, ההרס והטראומה, לצד נחישות להמשיך ולהיבנות מחדש למרות הפגיעה הקשה
זירת הנפילה בדימונה צילום: חיים גולדברג, פלאש 90
תושבי הדרום מתחילים לעכל את עוצמת הפגיעה מהמתקפה האיראנית, ומספרים על רגעים של פחד, אובדן וגם עמידה נחושה.
דודו עזרן, תושב דימונה שביתו נהרס לחלוטין, סיפר כי דווקא לא הופתע מהפגיעה: “היה מפתיע אותי אם זה לא היה מגיע לדימונה”. למרות ההרס, הוא מצא בין השרידים את טבעת הנישואין של אשתו, והדגיש: “לא מנצחים אותנו ב־300 קילו חומר נפץ. נבנה מחדש”.
לצד זאת, היו גם תושבים שהופתעו, והאמינו כי הקרבה לקריה מגנה על העיר. התחושה הזו התנפצה ברגע אחד עם הפגיעה הישירה.
אבי ורחל לבן מערד, שבנם ניצל מהטבח בנובה, תיארו כיצד האירועים החזירו אותו לטראומה: “הוא בפוסט טראומה ובטיפולים. עכשיו הוא שוב נלחץ מאוד”. האב שחזר את אותו יום: “לא ידעתי שהוא בנובה. הוא התקשר לאשתי ואז נותקה השיחה. בהמשך התברר שרץ עד מושב פטיש אחרי שהותקף”.
רחל הוסיפה: “הייתי איתו בווידאו. הוא אמר ‘אמא יש פה חיילים’, אמרתי לו ‘זה לא שלנו, תתחבאו’. ראיתי הכול. הם הסתובבו וירו. זה היה יום שחור”. האב סיכם בכאב: “טראומה זו טראומה, ועכשיו עוד יותר”.
גם עמנואל בנימין, שביתו בדימונה נהרס, הביע עמדה מורכבת: “טוב שהתחלנו את המלחמה הזו, למרות הנזק. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אם איראן הייתה תוקפת קודם”. לדבריו, “צריך להמשיך עד הסוף ולגמור את הסיפור אחת ולתמיד”.
בנימין, שמתגורר בעיר כבר 33 שנים, מתקשה לעזוב: “בניתי את הבית בעשר אצבעות. זה חלק ממני”. הוא ציין כי חייו ניצלו בזכות הממ״ד: “נכנסנו, ואחרי חצי דקה היה הפיצוץ”. לצד זאת קרא לאחדות: “צריך להפסיק עם הפילוג”.
