דובר צה"ל: כוחות חילוץ והצלה של פיקוד העורף, בסדיר ובמילואים, בדרכם לזירה בה התקבלו דיווחים על נפילה בדרום הארץ. יש להימנע מהתקהלויות באזור זה. פיקוד העורף קורא לציבור להמשיך ולהישמע להנחיות.
לא רק להיפטר מחמינאי, במוסד בחנו גם מי יירש אותו
לפי רונן ברגמן, מאיר דגן קידם כבר ב-2008 מהלך קיצוני נגד צמרת המשטר באיראן, אך בתוך המערכת הזהירו מהסתבכות היסטורית ובלמו אותו
האייתולה עלי חמינאי צילום: מתוך הטוויטר שלו
עוד לפני מלחמות הצללים, עוד לפני הוויכוחים הגלויים על תקיפה, ובשנים שבהן איראן נראתה לרבים כיעד רחוק אך מאיים, התבשלה לפי דיווח חדש במערכת הביטחון הישראלית מחשבה מרחיקת לכת במיוחד. לפי כתבתו של רונן ברגמן ב-ynet, ראש המוסד דאז מאיר דגן ז"ל הגה כבר ב-2008 תוכנית שלא הסתפקה בפגיעה ביכולות המשטר, אלא ביקשה לטלטל את ההנהגה האיראנית עצמה.
על פי הדיווח, דגן קידם תוכנית שכללה "הוצאה לפנסיה" של ההנהגה האיראנית הבכירה של אותה תקופה, כולל המנהיג העליון עלי חמינאי, ובמקביל גם מינוי של אדם שקשור לישראל במקומו. זהו אחד התיאורים החריגים ביותר שנכתבו בפומבי על חשיבה ישראלית ביחס לאיראן, משום שהוא נוגע לא רק לסיכול, חבלה או לחץ, אלא לרעיון של שינוי שלטוני יזום בלב הרפובליקה האסלאמית.
אלא שלפי ברגמן, דווקא בתוך המערכת עצמה קמו לתוכנית מתנגדים. אותם גורמים, כך תואר, חשבו שמדובר במהלך מסוכן מדי, כזה שעלול לסבך את ישראל לעולמים. לא מדובר רק בזהירות טקטית, אלא בחשש עמוק מפני חציית קו, ממבצע שעלול להצליח חלקית, להיחשף, או להצית תגובת שרשרת אזורית והיסטורית שאיש לא יוכל לשלוט בה.
הדיווח מוסיף כי הסקפטיות הזאת לא הייתה שולית. להפך, לפי הכתבה, רוב ראשי המוסד וקהילת המודיעין הטילו ספק באפשרות לערוך הפיכה באיראן. במילים אחרות, גם בתוך המערכת החשאית ביותר בישראל, המחשבה שאפשר לעצב מחדש את טהרן מבחוץ נתקלה בחומת חשדנות. לא רק בגלל השאלה אם זה מוסרי או חוקי, אלא בעיקר בגלל השאלה אם זה בכלל אפשרי.
לפרט הזה יש משמעות רחבה יותר. לאורך השנים נקשר שמו של דגן לקו התקפי, נועז ויצירתי במיוחד נגד תוכנית הגרעין האיראנית, אך במקביל הוא גם זוהה עם ההבנה שלא כל בעיה נפתרת בהכרח בתקיפה ישירה. בעבר דווח כי הוא דגל בהפעלת לחץ רב ממדי על המשטר האיראני, לרבות עידוד כוחות אופוזיציה ושחיקה מבפנים, ולא רק בפעולה צבאית רחבה. לכן, גם אם הפרטים הדרמטיים החדשים נשענים בשלב זה על כתבתו של ברגמן, הם משתלבים לפחות חלקית בדמותו האסטרטגית של דגן כפי שהצטיירה לאורך השנים.
ובכל זאת, צריך לומר בזהירות, הכתבה של ברגמן אינה חושפת בשלב זה את כל החוליות החסרות. לא פורסמו שמו של אותו אדם שלכאורה נועד להתמנות, לא פורט מי בדיוק בלם את המהלך, ולא הוצגו מסמכים, פרוטוקולים או ציטוטים ישירים מהדיונים עצמם. לכן, לעת עתה, מדובר בחשיפה עיתונאית דרמטית מאוד, אך כזו שעדיין נשענת על דיווח יחיד ולא על תיק תיעוד פומבי מלא.
אם אכן זה היה הדיון שנערך ב 2008, הוא מלמד עד כמה רחוק הגיעה החשיבה הישראלית מול איראן כבר לפני כמעט שני עשורים. לא רק איך לבלום, לא רק איך לשבש, אלא איך אולי לשנות את הראש עצמו של המשטר. בסופו של דבר, לפי ברגמן, המערכת עצמה עצרה את הרעיון הזה. אולי משום שהבינה שלא כל מה שניתן לדמיין בחדרי המודיעין ניתן גם לבצע, ובוודאי שלא בלי מחיר שעלול לרדוף מדינה שלמה שנים ארוכות.
