עמית סגל: שיגור נוסף למרכז
עיתונאי חרדי נעצר בכווית ונחשד כסוכן מוסד - התפילין עוררו חשד
יצחק הורוביץ ממגזין "בקהילה" נעצר בכווית בחשד לריגול. השוטר שאל: "האם אתה ישראלי? האם אתה שירתת בצבא הישראלי? יש-לך קשר לישראל?". הורוביץ ענה: "יש לי משפחה ומכרים בישראל. גם עובד עבור חברות ישראליות. שום דבר לא בטחוני". לאחר חקירה הוא שוחרר
יצחק הורוביץ בכווית צילום: יצחק הורוביץ עיתון בקהילה
העיתונאי החרדי יצחק הורוויץ ממגזין "בקהילה" נקלע בשל המלחמה ושיבוש הטיסות למדינת כווית העוינת את ישראל, תחילה הוא נחשד כאיראני אבל לאחר שאותרו אצלו תפילין הוא נעצר לחקירה ממושכת עד שהוא שוחרר עם אמירה אופטימית: "למדנו לקח מי האוייב האמיתי. אולי יום אחד נעשה שלום עם ישראל"
הורוביץ עוכב לאחר שנראה מצלם פעילות מול החוף של ספינות פטרול ציליקון אמריקניות אף שעשה זאת לצד אזרחים כוויתים. הורוביץ כתב במגזין כי "הן די רחוקות אבל גדולות ומהירות ההתקדמות שלהם מדהימות ויוצרות נחשול ורעש אדיר הנשמע עד החוף". הורביץ ציין כי גם אזרחים כוויתים צילמו את הספינות החוצות את המפרץ, אך מכיוון שהוא היה זר, הוא עוכב לבדיקה.
הורוביץ סיפר על רגע המעצר: "שוטר ביקש לדעת מי אני ומה אני מצלם ומדוע. "זה רק אמצעי זהירות", אמר השוטר באדיבות. "בגלל הרגישות אנו רוצים לוודא-שהכל בסדר". הוא בוחן את הדרכון שלי ומבקש גם לראות את תכולת התיק. מגיעים עוד-שוטרים. הוא מבקש לבחון את תוכן התיק. אני מושיט אותו, כולו נפרש. בקבוק מים. תמרים. ועוד תמרים. מטען ונרתיק קטיפה שנפתח ובתוכו התפילין. הוא מוציא את התפילין החוצה ואני שומע באחת איך הנשימה של כל הנוכחים נעתקת בתדהמה. לרגע הם לא מבינים מה הם רואים. זה נראה להם כמכשיר-קשר עם כל הרצועות. הם לא ראו חפץ כזה בחייהם".
"זה חפץ דת יהודי", הסביר להם, "תפילין ואני מתפלל עם זה כל בוקר". הקפטן מתעשת. הוא מזהה את האות שין. "זו אות עברית". הוא שואל. הורוביץ עונה לו "כן, זו האות שין מילה ראשונה של אחד משמות אללה. בפנים יש קטעים מהתורה היהודית".
השוטר שואל: "אז אתה יהודי? והוא מביט בי היטב. אני כפי הנראה היהודי הראשון שהוא-ראה בחייו. ממש יהודי. הוא נדהם ומבולבל. ובכן אם אני יהודי, מרגל איראני אני ודאי לא. מצד-שני אולי אני ישראלי. אז-אולי מרגל מוסד. מצד-שני מה יש למרגל מוסד לחפש בכווית".
השוטר שואל: "האם אתה ישראלי? האם אתה שירתת בצבא הישראלי? יש-לך קשר לישראל?".
הורוביץ ממשיך לתאר: "הוא מבולבל כך נראה. הוא שוב לוקח את הדרכון מחפש דף אחרי דף חותמת המרמזת על קשר עם ישראל. אין. אבל זה עדיין מוזר בעיניו. ולבסוף אומר לי. "טוב נצטרך לבדוק את העניין". הוא נלקח למעצר. אם כי יש לציין כי גם תחנות משטרה וחדרי המעצר הכוויתים הם חמש כוכבים. בחדר המעצר או סוג של חדר המתנה וסביב התחנה האבטחה כבדה אבל בפנים פאר והדר. חדר ההמתנה המעצר הזמני הוא עם כורסאות. ושולחנות ופינת תה ואפילו ערוץ תקשורת. אבל ליד הדלת יושבים שוטרים חמורי סבר. מאז-שנודע שאני יהודי האוירה עויינת מאוד אני חשוד כישראלי. כאשר על המרקע מופיע תמונות של הפצצה אחד השוטרים שמעיניו ניתזות ניצוצי שנאה אומר לי בערבית. "תראה מה הישראלים עושים בעזה". אני מזהה את המקום. מדובר-אכן בהפצצה ישראלית אך לא בעזה אלא בדאחיה הלבנונית. אני מתקן אותו והוא עונה: "הכל אותו דבר וכולכם אותו דבר".
הורוביץ ממשיך לתאר: "הזמן עובר בינתיים הטלפון נלקח ממני ואחד הקצינים יושב עימי ועובר הודעה הודעה. כולן הודעות תמימות שום דבר המרמז על ריגול. הוא רושם אותן אחד אחד. לאחר שעה ארוכה מגיע קולונל. מדיו מפוארים עוד יותר, שפמו גדול עוד יותר והאנגלית שלו כבר לא רעה. הוא שואל שוב או שאלות ובוחן את המצלמה, את התפילין ואת ההודעות מהטלפון. "תראה", אני מתאונן באוזניו, אני הייתי במדינות המפרץ האחרות. בכולן מתייחסים ליהודים בכבוד. בבחריין יש-אפילו בית כנסת בגלל שאני יהודי היחס אלי עויין. זה לא מתאים למדינה מערבית מתקדמת כמו כווית". הוא מקשיב בעניין הלילה גם יורד ומתקרבת שעת שבירת צום הרמאדן. "שמע הוא אומר לי", זה צריך לעבור לגנרל להחליט. אולי ירצה לבוא לדבר איתך. אז עליך להמתין". האם אוכל להתקשר לפחות לבני משפחה לספר איפה אני שלא יודאגו? זה הגנרל יחליט. הוא אומר ונעלם".
הורוביץ סיפר כי הוא מועבר לחדר אחר פחות מזמין. "המבטים עויינים והלחשושים סביבי גוברים אבל הן אדיבים. מגישים לי תה ומים ותמרים ככל שארצה רק השעות נוקפות. עם בוקר הגנרל איננו עדיין אבל הודעה התקבלה ממנו. "אתה נשאר", אומר לי אחד השוטרים. אתה צריך לעבור למעצר להרבה זמן". במוחי חולפות תסריטי אימה. לאור הודעת השוטר אני מבקש מהשוטר להודיע לגנרל שאני מבקש לדבר עם השגריר שלי. הוא יוצא החוצה ושב עם תשובה. "הגנרל אומר שתוכל להתקשר לשגריר רק אחרי שייבחנו לעומק את המקרה שלך". תשובה מדאיגה. ובכן אני נלקח מהמבנה אל אגף אחר מרוחק. בקומפלקס-הגדול והמפואר. אני מושב בחדר ריק. וממתין. ולאחר שעה ארוכה מופיעים שניים. הם לבושים אזרחי. ברור מי הם. המוחבארת".
הורוביץ מוסיף לתאר: "אחד מהם דובר אנגלית בריטית טובה מציג עצמו כגורג'. השני מתישב ליד המכתבה מוציא בלוק נייר ומתחיל לכתוב. מעבר לזה הוא רק מביט בי בשתיקה חמורה. הוא הבכיר בשניים. הראשון נועד לוודא את הזהות שלי. ובכן גורג' בוחן שוב את הדרכון, את התפילין את המצלמה ומתחיל בשורת השאלות עליה כבר עניתי בסבלנות רבה מספר פעמים. מאין באתי, לאן אני הולך, מדוע הצילומים והאם אני מרגל ישראלי. אחרי שיחה ארוכה אני אומר לו: "הבה נדבר אמת. אדוני. חשדתם בי שאני מרגל איראני. ובכן אני יהודי ולא מסתיר-זאת כך שהחשד הזה ירד. ועכשיו אתם חושדים בי שאני מרגל מוסד. האם לדעתך המוסד-הישראלי כה לא מקצועי שישלח סוכן עם תפילין למשימה?".
הורוביץ אמר גם לחוקרים: "בעיניים שלי בכלל אתם וישראל במלחמה הזו באותו צד. האם אני לא צודק?". השניים נעלמים לשעה ארוכה. ובכן אותו שוטר רע לב רק רצה להבהיל אותי. למעשה מה שהגנרל רצה זו בחינה של המקרה על ידי אנשי המודיעין הכוויתי לאפשר להם להחליט. לא מעצר ממושך. עוברת שעה והג'ורג' חוזר. "הגנרל אמר לי להגיד לך שאם אתה רוצה להתקשר לשגריר שלך אתה רשאי. אבל אולי תעדיף לנסוע הביתה. כי אתה משוחרר". אני קופץ משמחה מעניק לו חיבוק. השוטרים מכינים את התיק-שלי מוודאים שהכל שם. ואני יוצא מהתחנה".
הורוביץ מספר כי הטלפון הראשון היה לאיסמעיל, איש משרד הכלכלה הכוויתי איתו התיידד בכווית שהמתין לו מודאג. "הוא מגיע לאסוף אותי אני מגיע לביתו המפואר והמוקף עצים. ואנו יושבים על תה וקערת תמרים ושקדים, ופה ושם מעט פמפומי נרגילה. ואנו משוחחים על המקרה. כבר אין טעם להסתיר את זהותי היהודית ואני מספר לו מה אמרתי בחקירה. "דע לך", הוא אומר לי, "הרושם-שלי הוא שהמלחמה הזו שינתה את הגישה של הרבה כוויתים וגם של אנשים בממשלה כלפי ישראל. ישראל אינה האוייב אלא להיפך היחידה שהיה לה אומץ לעצור את האוייב האיראני. היא היחידה שיש-לה טכנולוגיה שיכולה לעצור את הטילים עלינו. אולי אחרי המלחמה סעודיה תנרמל את היחסים ישראל. ולא אתפלא אם גם אנחנו".
