מוטי קסטל: אגב, לאלו שחגגו אתמול על דברי הרמטכ"ל, הנה תמלול מדויק ממה שהתרחש בקבינט: רה"מ נתניהו: "הרמטכ"ל, משפט סיום בבקשה". הרמטכ"ל: "אני אומר משפט אחרון שלי: בלי שלושת החוקים האלה, חוק הגיוס, 36 חודשים וחוק המילואים, צה"ל יקרוס, צה"ל לא יהיה כשיר לביצוע משימותיו השוטפות, הבט"ש ובוודאי לא במצבים של מלחמה. אני נותן פה הערת אזהרה והתרעה על סד"כ המילואים שלנו. מוטיבציה אדירה, הם לא יחזיקו מעמד, הם פשוט לא יחזיקו מעמד. חייבים לטפל בדבר הזה ואני אומר יפה שעה אחת קודם". רה"מ נתניהו: "תודה". איך נאמר בעדינות? לפי הדברים האלו הרמטכ"ל תומך בחוק שאתם מתנגדים לו...
האי שיכול להצית את המפרץ, והמלכודת שמחכה לאמריקאים
בוושינגטון בוחנים מהלך דרמטי לכיבוש ח'ארג, עורק הנפט המרכזי של איראן, אך ככל שמעמיקים בפרטים, כך מתברר שמדובר לא רק במנוף לחץ, אלא גם במתכון להסלמה, לשחיקה ולמלכודת צבאית מסוכנת
מסוק אמריקאי נוחת על נושאת המטוסים אברהם לינקולן צילום: צי ארצות הברית (U.S. Navy)
השם ח’ארג נשמע אולי טכני, כמעט גיאוגרפי, אבל בימים הללו הוא הפך לאחת המילים הנפיצות ביותר בחדרי הדיונים בוושינגטון. האי הקטן יחסית, המרוחק כ-24 ק"מ בלבד מחופי איראן, מטפל בכ-90 אחוז מיצוא הנפט הגולמי של טהרן. לכן, עצם האפשרות שנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שוקל מהלך קרקעי או מצור שימקד את הלחץ דווקא שם, הופכת את ח’ארג ללבו של תרחיש דרמטי במיוחד. לפי הדיווחים והניתוחים שפורסמו בארצות הברית, בפנטגון נבחנות אפשרויות פעולה סביב האי, מתוך תקווה לפגוע במוקד ההכנסה הקריטי של המשטר, ואולי גם לאלץ את איראן לפתוח מחדש את מצר הורמוז.
אלא שככל שמתקרבים לתרחיש הזה, כך מתחדדת גם האזהרה. לא מעט מומחים סבורים שכיבוש ח'ארג עלול להיראות כמו מהלך עוצמתי, אך בפועל להפוך למלכודת. בניתוחים שפורסמו בארצות הברית נטען כי השתלטות על האי עלולה דווקא להרחיב ולהאריך את המלחמה, יותר משהיא תספק ניצחון מכריע. גם מפקד סנטקום לשעבר ג'וזף ווטל הטיל ספק אם החזקת האי בכלל תעניק יתרון טקטי משמעותי.
הדרמה הגדולה נעוצה בפער שבין הכיבוש לבין ההחזקה. לפי ההערכות, ארצות הברית אולי תוכל לתפוס את ח'ארג במהירות יחסית, אפילו בכוח שאינו עצום, אך מהרגע שכוחות אמריקאיים יעמדו על הקרקע, הם יהפכו למטרה בולטת ונוחה. האי נמצא עמוק בזירה עוינת, והכוחות שישהו עליו יהיו תלויים באספקה, בהגנה רציפה ובמעטפת אווירית וימית צפופה. זה בדיוק השלב שבו מבצע שנראה נקודתי עלול להפוך להתשה יקרה ומסוכנת.
וכאן נכנסים האיומים עצמם. לפי הדיווחים, הכוחות האמריקאיים עלולים להיחשף לטילים, לכלי טיס בלתי מאוישים קטנים וקטלניים, ולמוקשים ימיים שאיראן יכולה לפרוס כדי לסבך את התנועה הימית כולה. האיום, לפי אותם ניתוחים, לא נגמר בדרך אל האי, אלא רק מתחיל עליו, משום שטהרן עדיין מחזיקה ביכולת מסוימת להוציא לפועל מתקפות גם אחרי הפגיעות שספגה.
מזכיר ההגנה האמריקאי לשעבר ג'יימס מאטיס חידד השבוע את עומק הבעיה. בכנס אנרגיה גדול שנערך ביוסטון הוא אמר שארצות הברית נמצאת ב"מצב קשה", והסביר שהגנה על השיט באזור תחייב פריסה על פני מרחב עצום, יותר מפי שניים מאורך קו החוף של טקסס. לדבריו, איראן יכולה לשגר טילים ממשגרים ניידים שמופיעים ונעלמים במהירות, ולכן מי שמדמיין משימת אבטחה פשוטה במפרץ מתעלם מהמציאות. מאטיס הזהיר שגם אם ארצות הברית מסוגלת לקחת את ח'ארג, היא תידרש לנוכחות ארוכת טווח, וגם אז לא בטוח שתשנה הרבה מול משטר שמוכן לספוג כאב כבד כדי לשרוד.
אבל הסיפור אינו רק צבאי. הוא גם כלכלי, עולמי, ובעיקר הרבה פחות חד משמעי מכפי שנדמה. במכון המחקר CSIS העריכו כי פגיעה בח'ארג או חסימתו עלולות לשבש עד 1.6 מיליון חביות נפט ביום, כולן מיועדות לסין. אלא שמאחר שנפט הוא סחורה עולמית, הפגיעה לא תישאר סגורה בתוך איראן. להפך, אובדן חביות איראניות עלול להעלות את מחיר הנפט בעולם ולחייב את סין לחפש אספקה חלופית במחיר גבוה יותר. כלומר, המכה לטהרן עלולה להפוך באותה נשימה גם למכה לשווקים הבינלאומיים.
וגם כאן, אין הבטחה להכרעה. לפי דיווחים שפורסמו בימים האחרונים, התנועה במצר הורמוז צנחה ב-90 אחוז מאז פרוץ המלחמה, ובכל זאת איראן הצליחה לשמר את הטענת הנפט בח'ארג בהיקף של כ-1.6 מיליון חביות במרץ, כמעט ללא שינוי מהותי, בעיקר עבור בתי זיקוק פרטיים בסין. המשמעות ברורה. איראן כבר הוכיחה שגם בתוך כאוס ימי חריף, היא יודעת לשמר לעצמה נתיבי נשימה.
לכן, השאלה האמיתית איננה רק אם אפשר לכבוש את ח'ארג, אלא אם שווה לכבוש אותו. על הנייר, מדובר בלחיצה על העורק הכלכלי הרגיש ביותר של איראן. במציאות, זה עלול להוליד מבצע שמתחיל כתמרון חד ונועז, ומסתיים במוצב אמריקאי פגיע בלב המפרץ, תחת איום מתמיד, עם לחץ פוליטי מבית, שחיקה במלאי החימוש, וסיכון להסלמה אזורית שלא תסתיים באי אחד. ח'ארג, במובן הזה, איננו רק יעד. הוא מבחן לשאלה אם וושינגטון מחפשת הכרעה, או מסתכנת בהסתבכות.
