חדירת הטילים האיראניים: לוחות זמנים של "שברירי שניות" ליירוט

האמון במערכות ההגנה האוויריות המתקדמות של ישראל התערער בעקבות אירועים שהתרחשו בהפרש של כשלוש שעות זה מזה במוצאי שבת לפני יותר משבוע. טילים איראניים פגעו ישירות בשתי שכונות אזרחיות בערד ובדימונה, והחריבו מאות דירות ובתים. לפי דיווחי הרשויות, למעלה מ-115 בני אדם נפצעו בתקיפות, בהם 11 באורח קשה. 

בצבא נמנעו מלספק הסבר מפורט לנסיבות שגרמו לתקלה המבצעית, אולם האירועים החיו מחדש את החששות כי מלאי טילי היירוט של ישראל הולך ומתכלה והעלו את החשש כי הצבא עשוי להזדקק לשמור מיירטים יקרים כדי להגן על מטרות חיוניות לאורך זמן, מסביר ה'וושינגטון פוסט', ומציין כי  דימונה, שבה נמצא מתקן גרעיני רגיש, אמורה להימנות בין מטרות חיוניות אלה.

יו"ר הפרלמנט האיראני אמר, כי כישלונה של ישראל ליירט טילים בדימונה המוגנת היטב, מייצג נקודת מפנה. "שמי ישראל חסרי הגנה", הצהיר יו"ר הפרלמנט, מוחמד באגר ג'ליבאף, כשדבריו אלו מצפים מחדש את החשש שלדברי גורמים ביטחוניים בכירים היה גורם מרכזי בדחיפה לצאת למלחמה, והוא, שאיראן צוברת מלאי טילים המסוגל להכריע את ההגנה הישראלית.

גורמים רשמיים אמרו כי מלאי הטילים של איראן התרוקן משמעותית במהלך 12 הימים של המלחמה ביוני 2025, מכ-3,000 יחידות לפחות מ-1,500, הודות לשימוש שעשתה בהם איראן כלפי ישראל ולתקיפות חיל האוויר בהן התמקד בטילים ומשגריהם. אולם איראן שיקמה במהירות את קווי ייצור הטילים שלה, כך ציינו גורמים ישראלים, והיו לה עד 2,500 טילים מוכנים שוב ערב המלחמה.

הקצב הדאיג את גורמי הביטחון הישראליים. "ההגנה הישראלית לא יכולה לספוג 3,000 עד 5,000 טילים", אמר בכיר לשעבר במערכת הביטחון הישראלית שדיבר בעילום שם, תוך שהוא מתאר חששות שאיראן עלולה לחרוג ממספרים כאלה בשנה. גורמים ישראלים מתעקשים כי מערכת ההגנה האווירית פועלת כמצופה, אך גורמים צבאיים הודו כי אין מערכת יעילה ב-100 אחוזים.

דובר צה"ל לתקשורת הזרה, סגן אלוף נדב שושני, אמר לכתבים כי ב-23 הימים הראשונים של המלחמה, לישראל שיעור יירוט מוצלח של כ-92 אחוזים. שושני הבהיר שלא יפרט מה גרם לכישלון היירוט, אך ציין כי התקיפות על דימונה וערד בוצעו באמצעות טילים בליסטיים קונבנציונליים – "מהסוגים שהכרנו, ראינו, יירטנו".

מערכת ההגנה האווירית הרב-שכבתית של ישראל נחשבת לאחת הטובות בעולם, נועדה להתמודד מול התקפות מחזיתות מרובות. כל שכבה מיועדת לסוג ספציפי של יירוט: כיפת ברזל עבור רקטות קצרות טווח ופגזי ארטילריה; מערכת שרביט קלע דוד עבור טילים בליסטיים, טילי שיוט ורקטות לטווח בינוני-ארוך; וחץ 2 וחץ 3 עבור טילים בליסטיים ארוכי טווח. מערכת ההגנה 'טאד' היקרה עבור טילים בגובה רב, ואשר פותחה על ידי צבא ארה"ב, משמשת כגיבוי.

רן כוכב, מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר, אמר לכתב ה'וושינגטון פוסט' כי מספר סיבות עשויות להסביר את החמצת היירוט. הגורם הראשון קשור למדיניות המחייבת מפקדים ישראלים להחליט בזמן אמת איזה יירוט מתאים לאיום ספציפי. זה כרוך בבחירה אסטרטגית בין מערכות כמו החץ, המערכת האמריקאית וכיפת ברזל, כולל המטרה "להימנע מהתנגשות יתר של רקטה פשוטה עם טיל יקר או בזבוז יירוט יקר על איום שאחר יכול להתמודד איתו". הוא הוסיף והדגיש: "אנחנו צריכים לחשב את מלאי היירוט שלנו, ולהחליט בזמן אמת".

שנית, תקלות טכניות או הנדסיות יכולות להתרחש במערכות של מכ"ם ויירוט, או בקישוריות בין המערכות. שלישית, מדובר בעניין של סטטיסטיקה, כפי שאמר כוכב: "זוהי מערכת מתוחכמת מאוד, אבל זו לא מערכת הרמטית". דלדול נשק יכול גם הוא להיות גורם משפיע. טיל חץ בודד נאמד בכ-3 מיליון דולר. יירוטי קלע דוד עולים כ-700 אלף דולר כל אחד, ויירוטי כיפת ברזל עולים בין 50 אלף ל-70 אלף דולר. יירוט של מערכת ההגנה האמריקאית לגובה רב עולה כ-15 מיליון דולר.

על פי שלושה גורמים אמריקאים, משרד ההגנה בוושינגטון כילה תחמושת בשווי 5.6 מיליארד דולר ביומיים הראשונים של המתקפה על איראן. גורם צבאי ישראלי אמר כי בעת תכנון המלחמה, צה"ל וידא שיש לו "מספיק יירוט" כדי לשרוד מלחמה שידע שתיקח זמן. עם זאת, כוכב אמר כי העלות הכספית של יירוט "אינה גורם" כאשר מזוהה איום הפועל לעבר "אזור מאוכלס או אתר אסטרטגי". הוא ציין כי "המשאב היחיד שמנוהל הוא זמינות המיירטים" כדי להבטיח שהמדינה תוכל לקיים את הגנתה לאורך תקופה ארוכה.

יהושע קליסקי, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, הסביר כי טילים מכוונים על פני שכבות שונות של המרחב. הרמה העליונה של רשת ההגנה, חץ 3, נועדה ליירט טילים מחוץ לאטמוספירה. במידה שהוא מחטיא, חץ 2 נכנס לפעולה. "המערכות מגבות אחת את השנייה כדי להבטיח לנו הגנה מקסימלית", אמר קליסקי. ובכל זאת, "אין דבר כזה הגנה הרמטית של 100 אחוז".

שחר שוחט, מפקד לשעבר של מערך ההגנה האווירית של צה"ל, אמר כי שיעור ההצלחה של מאמצי ההגנה, העומד על למעלה מ-90 אחוזים, נחשב לגבוה מאוד, הרבה מעבר למה שהוערך או צפוי. לדבריו, מערכות שמשיגות 60 עד 70 אחוזים נחשבות למצוינות.

ברגע שהצבא מזהה שיגור עוין, מערכות המחשוב והאלגוריתמים נדרשים לפעול בלוחות זמנים של "שברירי שניות". הצורך במהירות תגובה פנומנלית זו נובע ממסלולו הייחודי של הטיל הבליסטי: בשלב הנסיקה, הטיל משוגר בעוצמה אדירה אל מחוץ לאטמוספירה של כדור הארץ, שם הוא שוהה בחלל הקרוב. לאחר מכן, הוא מבצע מעין 'פניית פרסה' וצולל חזרה לעבר המטרה. בשלב הכניסה המחודשת לאטמוספירה, הטיל מאיץ ומגיע למהירות הגבוהה פי כמה ממהירות הקול, מה שמותיר למערכות היירוט חלון זמן מצומצם ביותר לחישוב נקודת המפגש המדויקת ולהשמדת האיום בעודו באוויר.

"בשבריר שנייה, המערכת חייבת לתקן את נתיב הטיסה שלה", אמר קליסקי, "זוהי מערכת גאונית". הוא הוסיף והסביר: "זה כמו שמישהו יורה עליך כדור, ואתה צריך להשתמש באקדח כדי להשמיד את הקליע". לפי קליסקי החטאות מתרחשות, וייתכן, שהפגיעות בערד ובדימונה נפלו בתוך "מרווח הטעות הסטטיסטי" הזה.

דובר צה"ל, סגן אלוף נדב שושני, אמר כי לפחות 70 אחוזים ממשגרי הטילים ומלאי הטילים של איראן הושמדו מאז תחילת התקיפות המשולבות ב-28 בפברואר. הוא ציין בנוסף כי קצב האש של איראן ירד ב-90 אחוזים. לדבריו, ביוני 2025 ראתה ישראל 300 טילים ביום ששוגרו לעברה, בעוד כיום מדובר בכ-30 שיגורים בממוצע.