נתניהו בוחן בימים אלה מספר מועמדים לתפקיד ראש הסגל, והחלטה צפויה להתקבל בימים הקרובים. בין השמות שעלו: נבו כץ, יועצו של רה"מ, ועדו נורדן, משפטן וכלכלן ויו"ר פורום הבכירים (שירית אביטן)
תושבת קרית שמונה: "חיים תחת אש בצפון - העיר תתרוקן מתושביה"
חפציבה בוחבוט-ספירט תושבת קריית שמונה מתארת מציאות של אזעקות בלתי פוסקות, חוסר מיגון ותשישות גוברת – וקוראת למדינה לספק פתרונות מיידיים לפני שהעיר תתרוקן מתושביה
כחמישה שבועות לתוך הלחימה, תושבי הצפון ממשיכים להתמודד עם מציאות קשה ובלתי נסבלת. תושבת קריית שמונה מספרת על שגרת חיים שנעלמה לחלוטין: אזעקות תכופות, רעשי פיצוצים בלתי פוסקים וזמן תגובה של שניות בודדות בלבד.
“ביממה האחרונה ספרתי בערך עשר אזעקות”, היא מתארת בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת. “זה נחשב יום רגוע יחסית. אבל בערב ובלילה – זה מתגבר שוב”. לדבריה, לא מדובר רק באזעקות ונפילות, אלא בתחושת מלחמה מתמשכת: “אנחנו שומעים פיצוצים בלי הפסקה. זה שוחק, זה מעייף, ובשלב הזה – אנחנו פשוט מותשים”.
אחת הבעיות המרכזיות היא היעדר מיגון: כ-40% מהבתים בעיר אינם כוללים ממ״ד. המשמעות היא שתושבים רבים נאלצים להסתמך על חדרי מדרגות כמקום מחסה. “זו מציאות בלתי אפשרית”, היא אומרת. “אין באמת דרך לחיות ככה”.
הקושי אינו רק פיזי אלא גם נפשי. תושבים רבים נמנעים מלצאת מהבית לחלוטין, גם לא לצרכים בסיסיים. “יש אנשים שלא יצאו כבר יותר מארבעה שבועות”, היא מספרת. “אפילו ללכת למכולת מרגיש כמו הימור על החיים”.
ברקע, גוברת הקריאה להתערבות המדינה. לדבריה של בוחבוט-ספירט, יש צורך דחוף בפינוי אוכלוסיות בסיכון, כמו קשישים ואנשים ללא מיגון, או לכל הפחות בסבסוד חופשות קצרות שיאפשרו לתושבים להתאוורר. “גם כמה ימים של הפוגה יכולים להציל אנשים מקריסה נפשית”, היא מדגישה.
לצד זאת, עולות יוזמות אזרחיות להקמת מאגרי אירוח פרטיים – תושבים שמוכנים לארח משפחות מהצפון לזמן קצר. אך לטענתה, האחריות המרכזית עדיין מוטלת על המדינה.
המצב משפיע גם על המרקם החברתי והעתיד של העיר. “אנחנו חוששים שאנשים פשוט לא יחזרו”, היא אומרת. “כבר ראינו את זה בעבר – מי שעוזב, מגלה חיים אחרים, ולא תמיד חוזר. אם זה יקרה בהיקף רחב – העיר תקרוס”.
גם חג פסח הקרב אינו מצליח להביא עמו תחושת חג. “אין אווירה, אין הכנות. קשה לחשוב על חג כשחיים בפחד מתמשך”, היא משתפת.
למרות הכול, היא מדגישה כי רבים מהתושבים רוצים להישאר. “אנחנו כאן מתוך אידיאולוגיה. אנחנו רוצים ליישב את הגליל ולהמשיך לחיות כאן. אבל בשביל זה – אנחנו צריכים שהמדינה תהיה איתנו”.
