ארה"ב תוקפת את המתקנים, ישראל מחסלת את הראשים

בזמן שמפקדי צבא מארה"ב ומישראל תכננו את המלחמה נגד איראן, גובשה בין הצדדים חלוקת תפקידים ברורה: ארה"ב לקחה על עצמה את היעדים הרחבים, ובהם אתרי גרעין, בסיסים צבאיים וסוללות טילים, בעוד ישראל הופקדה על המשימה הרגישה ביותר, חיסול הנהגת איראן. כך עולה מדיווח נרחב שפרסם "וושינגטון פוסט".

לפי הדיווח, כבר במכת הפתיחה ב 28 בפברואר חוסל המנהיג העליון עלי חמינאי, ולצדו שורה של בכירים נוספים. מאז, כך לפי נתונים שהוצגו בכתבה, חוסלו יותר מ 250 בכירים איראנים. בישראל מציגים את מבצע החיסולים כהצלחה מבצעית חריגה בהיקפה ובקצב שלה, שנשענה על שנים של הכנה, חדירה מודיעינית ומעקב רציף אחר הדרג העליון בטהרן.

בוושינגטון פוסט נטען כי מנגנון החיסולים הזה לא נבנה בן לילה. לפי גורמים ישראלים ששוחחו עם העיתון, ישראל תכננה במשך עשרות שנים את האפשרות לפגוע בליבת המשטר האיראני, ובשנים האחרונות שכללה את התוכנית לרמות חדשות של דיוק וקטלניות. לפי אותו דיווח, המאמץ כלל גם גיוס מקורות מתוך איראן, גם חדירות סייבר למערכות רבות, וגם שימוש במערך טכנולוגי נרחב שאסף מידע ממצלמות, פלטפורמות תשלום, מאגרי מידע ומערכות אבטחה.

הדיווח מוסיף כי אחד ההסברים המרכזיים לחלוקת העבודה היה פשוט מאוד: יכולת. בארה"ב, כך לפי המקורות, הבהירו כי ההסדר לא שיקף מגבלה משפטית אלא חלוקה שנגזרה מהיתרונות היחסיים של כל צד. כשנשאל גורם ישראלי מדוע דווקא ישראל קיבלה את משימת הפגיעה בצמרת, הוא השיב לעיתון: "היה צורך לפגוע בהם. ואנחנו יכולים לעשות את זה".

לפי הכתבה, המודיעין הישראלי היה מדויק עד כדי כך שלעתים טילים שינו מסלול במהלך הטיסה בהתאם לתנועת המטרה. אחת הדוגמאות שניתנו היא התקיפה שבה חוסל אמיר עלי חאג'יזאדה, מפקד כוח האוויר והחלל של משמרות המהפכה, לאחר שעבר ממשרד לדירה סמוכה. ברויטרס אכן דווח בימים האחרונים על שורת חיסולים בצמרת האיראנית, בהם גם מפקדים בכירים מאוד במשמרות המהפכה.

אלא שבצד ההתפעלות מההישג, הדיווח האמריקני מציג גם את הצד הבעייתי יותר של המהלך. בארה"ב ובמערב יש מי שסבורים שחלוקת העבודה הזו יוצרת רושם שלפיו וושינגטון הסתמכה על ישראל לבצע את "העבודה המלוכלכת" של חיסול ראשי המשטר, בזמן שהיא עצמה מתמקדת במטרות הצבאיות הרחבות יותר. בוושינגטון פוסט נכתב כי יש מומחים החוששים מהמחיר האסטרטגי ארוך הטווח של מדיניות התנקשות כה נרחבת, גם אם היא מספקת הישגים מיידיים.

ההקשר הרחב חשוב כאן במיוחד. בימים האחרונים ממשל טראמפ מנסה לקדם מסלול של שיחות עם טהרן, ובמקביל ממשיך לאיים על תשתיות האנרגיה והמים של איראן אם לא תושג עסקה. בתוך המציאות הזו, הדיווח על חלוקת העבודה עם ישראל מציג תמונה חדה יותר של המערכה: ארה"ב וישראל פעלו יחד, אך לא באותו אופן, וכל אחת מהן קיבלה על עצמה את הזירה שבה היא נחשבת חזקה יותר.

בשורה התחתונה, אם הדיווח של וושינגטון פוסט מדויק, הרי שמאחורי החיסולים הדרמטיים בטהרן לא עמד רק מודיעין טוב או מבצע נקודתי, אלא תפיסה סדורה של מלחמה משותפת: ארה"ב על התשתיות, ישראל על הראשים. וזו כבר לא רק טקטיקה, אלא שיטה.