איומים בחוץ, מגעים בפנים: הדרמה בין טהרן לוושינגטון מחריפה

ככל שהמלחמה נכנסת לשבוע החמישי, הקרב בין טהרן לוושינגטון מתנהל כעת בשתי זירות במקביל, הזירה הצבאית והזירה המדינית. אלא שבשתיהן שולט אותו דפוס, מסרים סותרים, איומים פומביים, ומגעים עקיפים שממשיכים להתקיים גם כשהרטוריקה נעשית חריפה יותר.

במישור הדיפלומטי, ההערכה היא שהמגעים העקיפים בין הצדדים לא נפסקו. מאחורי הקלעים נמשכים ערוצים דרך מתווכים, אך בפומבי נשמעים בעיקר אזהרות, קווים אדומים והכחשות. הפער הזה, בין מה שנאמר בפומבי לבין מה שנבדק בחדרים סגורים, נראה כעת רחב מאי פעם.

בטהרן בולט במיוחד מוחמד באקר קאליבאף, שהפך בשבועות האחרונים לאחד הקולות המרכזיים של המשטר. לפי הדיווחים, הוא גם משחק תפקיד מרכזי בניהול המגעים העקיפים עם וושינגטון, אך עושה זאת בלי לרכך את הקו. להפך, הוא מקפיד לדבר בשפה תקיפה, לוחמנית ולעיתים מתריסה.

בהודעה בת ארבעה עמודים שפרסם ב 29 במרץ, לציון היום ה 30 למלחמה, דחה קאליבאף את המסרים הדיפלומטיים שהגיעו מכיוון ארה"ב, כולל הדיווחים על מסגרת אמריקנית בת 15 סעיפים. לדבריו, וושינגטון מנסה "להשיג בשיחות את מה שלא הצליחה להשיג בשדה הקרב".

זו לא היתה רק שלילת ההצעה, אלא ניסיון לעצב נרטיב. קאליבאף ביקש להציג את ארה"ב כמי שמדברת על דיפלומטיה מתוך חולשה, לא מתוך עוצמה. הוא האשים את וושינגטון בכפל פנים, וטען כי בזמן שהיא מדברת בפומבי על משא ומתן, היא ממשיכה להיערך להסלמה.

באותה הודעה הוא גם איים באופן מפורש, ואמר כי הכוחות האיראניים מוכנים להסב אבדות כבדות לכל כוח אמריקני שינסה מהלך קרקעי, וכן לבעלות בריתה האזוריות של ארה"ב. במקביל, הוא טען כי יעדיהן של ארה"ב וישראל כבר הצטמצמו. לדבריו, מה שהחל כניסיון להפיל את המשטר, הצטמק לשאיפה "לאבטח את מצרי הורמוז בלבד", לאחר שהשיבושים בנתיבי השיט אילצו את יריבותיה של איראן "להתחנן" לשיחות.

הקו הזה לא נשאר רק אצל קאליבאף. גם בכירים צבאיים ופוליטיים באיראן שידרו באותם ימים מסר דומה. דובר צבאי אמר כי הכוחות האיראניים ממתינים כבר זמן רב לאפשרות של מבצע קרקעי אמריקני, והזהיר את הנשיא דונלד טראמפ שלא "יגרור את חייליו אל מלתעות השבי והמוות". סגן הנשיא הראשון מוחמד רזא עארף הוסיף כי כל שיח על סוגיות מפתח, ובהן מצרי הורמוז, יתאפשר רק אם יריבותיה של איראן יתחייבו שלא לפלוש ויכירו בזכויותיה הבינלאומיות.

גם ברשתות החברתיות באיראן נשמע אותו קו. חשבונות המזוהים עם המחנה הפרו ממשלתי דחו בימים האחרונים את עצם רעיון הפשרה, וחזרו על המסר שלפיו אין מו"מ אמיתי עם ארה"ב, אלא החלטה להמשיך במלחמה עד להשגת היעדים.

בוושינגטון, לעומת זאת, נשמע שילוב אחר, אופטימיות זהירה כלפי חוץ, לצד איומים כבדים יותר ויותר.

מזכיר המדינה מרקו רוביו אמר ביום שני כי המגעים העקיפים עם דמויות איראניות נמשכים דרך מתווכים. לדבריו, יש גורמים בהנהגה האיראנית שאומרים "בפרטי" את הדברים הנכונים, אך עדיין לא ברור אם יש להם בכלל סמכות לקבל החלטות.

טראמפ עצמו נשמע אחרת לגמרי. אף שהוא ממשיך לטעון שהמגעים מתקדמים "מצוין", הוא מצמיד לכך שורת איומים חריפים. בפוסט שפרסם ביום שני ב Truth Social, איים כי אם לא יושג הסכם בקרוב, ארה"ב עלולה "לפוצץ ולהשמיד לחלוטין" את תחנות הכוח, בארות הנפט ואי ח'ארג. הוא אף רמז כי וושינגטון עשויה לשמר נוכחות בתוך איראן, ניסוח שמגביר עוד יותר את הלחץ הפסיכולוגי שמלווה את המסרים שלו.

טראמפ הוסיף גם טענה חריגה אחרת, שלפיה איראן אפשרה לאחרונה ל 20 מכליות נפט לעבור במצרי הורמוז "כמחווה" לארה"ב. לדבריו, הדבר נעשה בסמכותו של קאליבאף, שאותו הוא מציג כדמות שהשפעתה בתוך מבנה הכוח האיראני הולכת וגוברת. בטהרן לא אישרו את הטענה הזו בפומבי.

בראיון לפייננשל טיימס המשיך טראמפ באותו קו כפול. מצד אחד תיאר את הקבוצה החדשה שאיתה הוא מדבר באיראן כ"סבירה מאוד", ואף רמז שהסכם עשוי להיות קרוב. מצד שני, המשיך לדבר בשפת לחץ ואיום. מבחינתו, נראה שהמקל והגזר אינם שתי אופציות נפרדות, אלא אותה אסטרטגיה בדיוק.

מן הצד האיראני, הדיווחים על הצעת שלום אמריקנית נדחו. אליאס חזרתי, ראש מועצת ההסברה של ממשלת איראן, כינה אותם "ספקולציות תקשורתיות" ו"רשימת משאלות". גם כאן, לא מדובר רק בהכחשה, אלא בניסיון לקעקע מראש כל רושם של ויתור או גמישות איראנית.

מעבר למאבק הצבאי ולשיח המדיני, מתנהל כאן גם קרב שלישי, קרב על התודעה. שני הצדדים מנסים לא רק להשפיע זה על זה, אלא גם לעצב את האופן שבו השווקים, דעת הקהל והקהילה הבינלאומית תופסים את המצב.

בפוסט באנגלית שזכה לתפוצה רחבה במיוחד, האשים קאליבאף את טראמפ בניסיון להניע את השווקים באמצעות מסרים מחושבים. הוא המליץ לקוראיו לראות באמירות האמריקניות אותות הפוכים, וכתב: "עשו את ההפך. אם הם מנפחים, תעשו שורט. אם הם מפילים, תעברו ללונג". לפי הדיווח, הפוסט הזה צבר כ 10 מיליון צפיות בתוך זמן קצר.

המסר האיראני כאן ברור, וושינגטון אינה רק מפעילה כוח צבאי ודיפלומטי, אלא גם מנהלת לוחמת מידע, שמטרתה להשפיע על התנודתיות בשווקים ועל מצב הרוח הציבורי. גם התגובות ברשתות באיראן חיזקו את התפיסה הזאת. אחד המשתמשים כתב כי האמריקנים "משחקים משחקי תודעה עם הציבור כדי להפיל את השוק", והוסיף שהם עושים זאת "טוב מאוד".

התמונה שמצטיירת בשלב הזה היא של עימות שבו אין כמעט חפיפה בין השפה הפומבית לבין ההתנהלות בפועל. טהרן ממשיכה לדבר בקול קשוח, להציג את עצמה כמי שאינה נכנעת, ולהתנות כל התקדמות בוויתורים אמריקניים ברורים. וושינגטון, מצדה, ממשיכה לשדר כי ערוצי הקשר פתוחים, אך במקביל מגבירה את האיום ומנסה לייצר תחושת דחיפות.

כלומר, ככל שהמלחמה מתארכת, לא נעלמת האפשרות להסדר, אבל היא הולכת ונעטפת ביותר רעש, יותר הפחדה, ויותר מאבק על הנרטיב. זו כבר לא רק שאלה של טילים, מצרים או תיווך. זו גם שאלה מי ישכנע ראשון שהוא אינו זה שזקוק לעסקה.