ביום האחרון ל'שבע ברכות' של בנו היחיד: הגאון רבי תומר איזק זצ"ל

ברוך דיין האמת: בבני ברק ליוו אתמול (שני) למנוחות את הרב הגאון רבי תומר איזק זצ"ל, מחשובי כולל ברסלב, אשר נודע ברבים כדולה ומשקה מתורת רבו הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל ומנחיל את תורתו לרבים. הגאון זצ"ל נסתלק לבית עולמו בדמי ימיו, לאחר סבל וייסורים קשים ומרים, והוא בשנת ה-51 לחייו.

הגאון רבי תומר איזק זצ"ל נולד באשקלון ב-א' באייר תש"ל לאביו ר' יצחק ז"ל ולאמו שתבלח"א. בשנות בחרותו זכתה אותו ההשגחה העליונה לבוא וללמוד בישיבת 'מעלות התורה', בצילו של רבו הגדול מרן ראש הישיבה הגר"ש אויערבאך זצ"ל, ה'דרכי שמואל', אשר קרבו וחיבבו מאוד. רבי תומר זצ"ל היה אף הוא תלמיד נאמן לרבו הגדול, והיה מתאמץ ללמוד מכל אות ותג מדרכיו ומהליכותיו. באותם ימים אף העלה על הכתב יומן מיוחד מלימודיו בישיבה הקדושה בצל רבו הגדול; לימים הסכים לפרסם בעילום שם קטעים מתוך יומנו בביטאון עולם התורה 'הפלס'.

עוד בטרם זכה לבוא ולהסתופף בהיכלי התורה בהם למד, הגיע לאוזניו שמעו של הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל, והיה מאזין בשקיקה לקלטות משיחותיו אשר השפיעו עליו רבות ועיצבו את אישיותו המיוחדת.

בהגיעו לפרקו נשא לאישה את רעייתו שתחי', בתו של יבלחט"א הרה"ג רבי אריה וקסלר מבני ברק. לאחר נישואיו עבר להתגורר בבני ברק, שם הקדיש את כל ימיו ולילותיו לעסק התורה בהתמדה עצומה. במשך למעלה משני עשורים קבע את מקום לימודיו בכולל ברסלב, כשהוא מתייחד כאחד מפארי בני החבורה ומצטיין בהתמדתו העצומה, ובהיותו שומע ומוסיף, בור סוד שאינו מאבד טיפה, וחוקק על לבו את מסכתות הש"ס זו אחר זו.

באופן מיוחד הצטיין בשמירת הסדרים והזמנים. מעולם לא איחר לסדר, גם בזמנים קשים ובעתות טרדה; לא ויתר מעולם על הסדרים הקבועים אשר נקבעו אצלו כבמסמרות של ברזל. לימים העיד על עצמו בפני בנו שמאז היותו בן עשרים ושלוש לא ידע שעמום מהו. היה מיוחד מאוד בשמיעה והקשבה: כשהיה מגיע לשיעור או לשיחה, היה יושב ומטה את אוזנו לכל הגה וחורט את הדברים על לבו. באופן קבוע היה יודע ויכול לחזור לאחר מכן על כל השיעור או השיחה בעל פה, מילה במילה.

במשך שנים ארוכות היה משומעי לקחו של הגה"צ רבי שלמה ברעוודה זצ"ל, ממנו ינק תורה, חוכמה ומוסר. היה משתתף קבוע בשיחותיו שנאמרו בבית המדרש 'שתילי זיתים', והיה יודע לחזור על הדברים בעל פה, וכך גם העלה אותם על הכתב כצורת אמירתם. מרבו זה ינק את תורתו וחוכמתו, והיה דבוק אליו בכל לבו ונפשו. לימים התבטא כי הרב ברעוודה זכה להיות זה שמנגיש את תורתו של הגר"א לדורות הבאים, וזכה רבי תומר עצמו להיות זה שמשקה לכלל ישראל את אותה התורה, תורת הגר"א, שינק מרבו הגדול.

לאחר פטירת רבו, שקד רבות על הוצאת דברי תורתו לאור עולם וזכה לערוך את הספר 'שיח שלמה - מועדים', הגדוש בשיחות עמוקות וחודרות המעוררות ומקרבות את לבם של ישראל לאביהם שבשמים. עוד במהלך עריכת השיחות לקראת הדפסתם, שלח אותם למערכת ביטאון עולם התורה 'הפלס' וזיכה בהם את הרבים שהיו קוראים אותם בשקיקה בגיליונות השבת והחג.

בתקופה בה החלו תמורות שונות לחול ורוחות זרות החלו לחדור אל תוך היהדות הנאמנה, דבק בכל עוז ברבו ה'דרכי שמואל' זצ"ל ובדרכו. במשך שנים רבות קבע את מקום תפילתו בבית המדרש 'אלפי מנשה' של ציבור בני התורה בבני ברק, והיה מדמויות ההוד של המקום.

לפני כשנתיים התגלה כי המחלה הקשה מקננת רח"ל בראשו. מאז התגלה שיעור קומה נוסף בגדולתו ובגבורת נפשו. כשהבין שייתכן שלא יקום מחולי זה, החליט לנצל את שארית ימיו בכתיבת והדפסת עוד ועוד שיחות מרבו, ואכן בתקופה קשה זו זכה להוציא לאור את הספר 'שיח שלמה' על חומש בראשית. לאחר מכן החל לערוך כרך נוסף על חומש דברים, אך למרבה האסון נטרפה השעה ולא עלה בידו להוציאו לאור עולם.

הגאון רבי דוד סופר, רב בית המדרש 'אלפי מנשה', סיפר בהספדו כי שאל אותו בתקופת מחלתו האם ללמוד עוד דברים או להמשיך לעבוד על הספרים, כיוון שהרגיש שקצו קרב. בתקופת מחלתו סבל ייסורים קשים ומרים, אך למרות זאת לא ויתר על שום פרט, והמשיך בעסק התורה והתפילה במסירות נפש ממש. גם כשטענו בפניו שבמצבו הוא פטור מלהתפלל במניין, לא הסכים והמשיך להגיע לתפילות תוך שהוא מתייסר בייסורים נוראים.

בתקופה שעוד יכול היה, המשיך ללמוד עם החברותא בטלפון. באחד הימים הביע את כאבו ואמר שהייסורים שלו הם בכך שאינו יכול "לצעוק" על החברותא כמו בכולל. למרות מחלתו הקשה, תמיד הייתה צהלתו על פניו. הוא מסר את נפשו על המצוות והקפיד על נטילת ידיים למרות שכבר היה משותק בידו האחת והדבר היה קשה לו מאוד. כשניגש אליו אחד מבני משפחתו לשוחח עמו על מצבו, הפסיק אותו ואמר לו: "אין לי זמן, אני צריך עוד ללמוד".

גם בתקופה האחרונה ממש לחייו דאג כל הזמן לקיום המצוות. תקופה ארוכה היה מוטרד מאוד וקיווה שיצליח לשמוע 'זכור' בבית הכנסת. גם לקריאת המגילה דאג באופן מיוחד שיקראו בפניו את המגילה ושישמע כל מילה. בשבועות האחרונים הידרדר מצבו מאוד. לפני כשבוע השיא את בנו; מחמת מחלתו לא יכול היה אפילו להשתתף בחתונה, ורק בשבת האופרוף עוד ערכו שמחה בביתו כשהוא זוכה לשמוח עם בנו לקראת יום כלולותיו.

המודעות על שמחת בנו בפתח בית המשפחה בב | באדיבות המצלם

אתמול בשעות הבוקר השיב את נשמתו הטהורה והמזוככת לבוראו, ביום האחרון משבעת ימי המשתה של בנו. הידיעה הקשה על פטירתו ללא עת הכתה בהלם את כל יודעיו ומכריו ואת בני קהילת 'אלפי מנשה' בפרט. האסון הנורא שאירע בערב חג הפסח הביא להשבתת ההכנות לחג ולהתכנסות לאבל ובכי על תלמיד חכם שאבד.

הותיר אחריו את אמו שתחי', את רעייתו שתחי' אשר עמדה לימינו במסירות עצומה ובפרט בעת מחלתו הקשה, בנו היחיד החתן הרב ישראל מאיר מתלמידי ישיבת 'כנסת יצחק' בחדרה, בנותיו וחתניו הרה"ג: רבי נח ציטרנבוים, רבי ראובן רבינוביץ ורבי גבריאל פריזל, שתי בנות נוספות שלא זכה להוביל לחופה ונכדים, המבכים מרה את פטירתו בדמי ימיו ובשיא פריחתו.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.