המעגל החשאי סביב מוג'תבא ח'אמנאי נחשף

מאחורי ההצהרות הפומביות, האיומים והמסרים הדיפלומטיים, באיראן פועל כיום מעגל כוח מצומצם, שמרכז בידיו את קבלת ההחלטות בשעת המבחן. לפי המיפוי שהציגו ד"ר רז צימט ודני סיטרינוביץ מן-INSS בראיון לחדשות 12, מוקדי הכוח אינם מפוזרים בין מוסדות המדינה באופן שוויוני, אלא נשענים על שילוב בין המנהיג העליון מוג'תבא ח'אמנאי, משמרות המהפכה, והדרג המדיני שמתרגם החוצה את קו המשטר. גם בדיווחים בינלאומיים מן השבועות האחרונים עולה תמונה דומה, שלפיה מרכז הכובד בטהרן נמצא כיום בידי קומץ דמויות בעלות נגישות ישירה למוקדי הכוח האמיתיים.

בראש המערכת עומד מוג'תבא ח'אמנאי, שנבחר בחודש מרץ ליורשו של אביו, עלי ח'אמנאי, לאחר חיסולו במלחמה. רויטרס דיווחה כי בחירתו בידי מועצת המומחים סימנה המשכיות של הקו הנוקשה, וכי הוא נחשב שנים ארוכות למועמד המוביל לרשת את אביו, בין היתר בזכות קשריו ההדוקים עם משמרות המהפכה. במקביל, בשבועות האחרונים גברו הדיווחים על כך שאינו מופיע בפומבי, מה שרק חיזק את התחושה כי סביבו פועל מנגנון מצומצם שמקבל בפועל חלק מן ההחלטות הרגישות.

אחת הדמויות הבולטות ביותר במעגל הזה היא יו"ר הפרלמנט, מוחמד באקר קאליבאף. קאליבאף מכהן כיו"ר המג'לס מאז 2020, ובחודשים האחרונים, ובמיוחד במהלך המלחמה, בלט כאחד הקולות התקיפים והמרכזיים בצמרת האיראנית. רויטרס תיארה אותו כדמות שהפכה "יותר ויותר מרכזית" בטהרן, וכמי שצפוי להיות שחקן מפתח בכל מו"מ שיבוא לאחר הפסקת האש. ד"ר צימט תיאר אותו כגורם מפתח בצמרת, עד כדי "מספר 2 במערכת", הגדרה שמשתלבת היטב עם המעמד שהוא מקבל כיום גם בדיווחים הבינלאומיים.

לצדו ניצב אחמד וחידי, מפקד משמרות המהפכה. וחידי מונה לתפקיד לאחר גל החיסולים שפגע בצמרת הביטחונית של איראן, ורויטרס תיארה אותו כאדם שנוכח בכל ישיבה רמת דרג וכמי שמשקף את ההתחזקות של משמרות המהפכה במנגנון קבלת ההחלטות בזמן מלחמה. מדובר בדמות ותיקה מאוד במערכת, שכיהנה בעבר כשר הגנה, שר פנים, וגם בתפקידי פיקוד בכירים לאורך השנים. שמו של וחידי מופיע גם ברשימות האינטרפול סביב חקירת הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בבואנוס איירס ב-1994, שבו נרצחו 85 בני אדם.

מול הציר הביטחוני הזה ניצב נשיא איראן, מסעוד פזשכיאן, המזוהה יותר עם המחנה הפרגמטי יחסית. פזשכיאן, רופא בהכשרתו ולשעבר שר הבריאות, משמש כיום בעיקר כפנים הממלכתיות של המערכת, אך סמכויותיו בתחום הביטחוני והאסטרטגי מוגבלות. רויטרס הזכירה בחודשים האחרונים כי הוא מעורב במסרים כלפי חוץ ובתמיכה בתהליך המו"מ, אך לא כמי שמחזיק בידיו את מוקדי ההכרעה העליונים. דווקא הפער הזה, בין המעמד הרשמי של הנשיא לבין הכוח הממשי של משמרות המהפכה והמעגל הקרוב למנהיג, מסביר היטב את גבולות ההשפעה שלו.

בזירה המדינית בולט שר החוץ, עבאס עראקצ'י, שנחשב כיום לאחד האנשים החזקים ביותר במערך החוץ של איראן. רויטרס תיארה אותו השבוע כ"שר החוץ החזק ביותר" של איראן זה שנים, והדגישה את מעמדו המרכזי בשיחות מול המערב, את חלקו בהסכם הגרעין מ-2015, ואת העובדה שהוא ממשיך לשמש הערוץ המרכזי להעברת מסרים כלפי חוץ. עם זאת, גם במקרה שלו, העוצמה נובעת פחות מעצמאות פוליטית ויותר מן האמון שהוא נהנה ממנו מצד ההנהגה הבכירה. הוא פועל בחזית, אך הקווים האדומים וההכרעות המהותיות נקבעים מעליו.

התמונה העולה מן המיפוי הזה ברורה למדי. איראן של 2026 אינה מנוהלת בידי מוסד אחד, אלא בידי ציר מצומצם, אידיאולוגי וביטחוני ברובו, שסביבו נבנים גם המהלכים המדיניים. מוג'תבא ח'אמנאי מספק את הסמכות העליונה, קאליבאף משמש צומת פוליטי מרכזי, וחידי מייצג את הכוח הצבאי שהתחזק עוד יותר תחת אש. פזשכיאן ועראקצ'י חשובים מאוד כלפי חוץ, אבל אינם הלב הקשה של קבלת ההחלטות. זהו, במילים אחרות, המעגל המצומצם שמחזיק כיום את איראן מבפנים.