מחלוקת בין פרקליט המדינה לפצ"ר - והנאשמים משלמים את המחיר

חיילים שלקחו חלק בפרשות ההברחות לעזה, מואשמים בעבירה שעונשה המרבי הוא עשר שנות מאסר בלבד. המחלוקת המשפטית בין פרקליט המדינה לפצ״ר מתגלה ומובילה לכך שנאשמים באותן פרשות ממש ניצבים בפני חשיפה עונשית שונה לחלוטין. ב״ישראל היום״ דווח שהשניים אף שוחחו בינהם בנושא, אך בכל זאת החליטו לפי שיקול דעתם להגיש כתבי אישום על סעיפי עבירה שונים.

אלינור שירקני קופמן, מסבירה ב"ישראל היום" כי מכתבי האישום שהוגשו בסוף השבוע האחרון עולה כי נאסר מוסטפא, תושב רהט, הבריח קרטוני סחורות לעזה. סא״ל ג׳, קצין קבע, סיפק לו מידע מבצעי מסווג מתוך הערכות מצב של אוגדת עזה כדי לתזמן את ההברחות לימים שבהם הסיכוי להיתפס נמוך, כגון ימי החלפת קו, מחק התכתבויות ועוד.

רס״ן ע׳, קצין מילואים, תיאם את הנהגים, קבע מועדי כניסה והנחה כיצד להעביר את הסחורה מבלי לעורר חשד. בשש הברחות שיטתיות חילקו ביניהם מוספא ורס״ן ע׳ כ 850 אלף שקל, כאשר סא״ל ג׳ קיבל על פי הנטען 132 אלף שקל שוחד.

כתב האישום נגד מוסטפא הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ויוחסה לו עבירת סיוע לאויב בשעת מלחמה לפי חוק העונשין. במקביל, בבית הדין הצבאי הוגשו כתבי אישום נגד שני הקצינים, אך להם יוחסה עבירה של עזרה לאויב לפי חוק השיפוט הצבאי שעונשה המרבי עשר שנות מאסר בלבד.

הפער משקף את המחלוקת: אייסמן כידוע קבע מדיניות שלפיה לכלל הנאשמים בפרשות הברחות הסחורות, עשרות, יש לייחס את העבירה החמורה ביותר של סיוע לאויב בשעת מלחמה. מנגד, הפרקליט הצבאי הראשי תא״ל איתי אופיר בחר לייחס לחיילים המעורבים ונאשמים בבית הדין הצבאי עבירה קלה יותר. לפצ״ר הייתה אפשרות לייחס את הסעיף החמור יותר אך הוא בחר שלא לעשות כן.

אייסמן עצמו ספג ביקורת על ייחוס הסעיף באופן תקדימי לפרשות מסוג זה. גם גורמים בתוך הפרקליטות סברו כי במקרי הברחות דומים הורשעו נאשמים בעבירות חמורות פחות, שכן מדובר בעבירה ששימשה עד כה למקרים מובהקים של חבירה לאויב ולא לפעולות שמונעות מבצע כסף. אלינור שירקני קופמן, מציינת כי גם בעליון הובעו הסתייגויות מהרחבת הסעיף. השופטת כנפי-שטייניץ ציינה באחת מפרשות ההברחות כי ניסיון לייחס עבירה זו להברחת סחורות צועד כברת דרך משמעותית מעבר לגבולותיה המוכרים של העבירה, וכי קיים מרחק ניכר בין הפסיקה שעליה נסמכת הפרקליטות לבין פרשות ההברחות.

אך מבלי להתייחס לביקורת עצמה בין אם מדיניות האכיפה של אייסמן מוצדקת ובין אם לאו, מדיניות שאינה שוויונית איננה מוצדקת. המחלוקת המקצועית בין פרקליט המדינה לפצ"ר יוצרת תוצאה אחת ברורה: אי שוויון בין נאשמים שלקחו חלק באותם מעשים בדיוק. גורלם נקבע לא לפי חומרת מעשיהם, אלא לפי הגוף שהעמידם לדין.

ב"ישראל היום" נחשף כי הפערים אינם רק בין אזרחים לחיילים, אלא גם בין החיילים לבין עצמם.

כך למשל הוחלט כי כתב האישום נגד בצלאל זיני, אחיו של ראש השב״כ, לצד הנאשם הנוסף אביאל בן דוד וחיילי מילואים נוספים, יוגש במערכת המשפט האזרחית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע - למרות שמדובר בחיילי מילואים ובאותה המידה ניתן היה לנהל את ההליכים בעניינם בבית הדין הצבאי. בהתאם למדיניותו של אייסמן, יוחסה להם העבירה החמורה של סיוע לאויב בשעת מלחמה.
מנגד, בכתב האישום שהוגש בסוף השבוע האחרון לבית הדין הצבאי נכלל גם רס״ן ע׳, המשרת אף הוא במילואים ולא בקבע. בעניינו הוחלט להעמידו לדין בבית הדין הצבאי ולא בבית משפט אזרחי, מבלי שניתן לכך עד כה הסבר ברור.

כך, חיילי מילואים המעורבים בפרשות דומות ובמסכת עובדתית דומה, מוצאים עצמם במסלולי העמדה לדין שונים. ההחלטה בדבר מקום השיפוט וזהות הגוף התובע כפי שנחשפה ב"ישראל היום" הופכת במצב כזה לבעלת משמעות מכרעת. בהתאם למדיניות הפצ״ר יוחסה לרס״ן ע׳ עבירה של עזרה לאויב בלבד, שעונשה המרבי עשר שנות מאסר. לעומת זאת, חיילי מילואים אחרים שהועמדו לדין בבית המשפט האזרחי הואשמו בעבירת סיוע לאויב בשעת מלחמה שנזכיר, המחוקק קבע לה עונש מקסימום של מאסר עולם או מיתה.

במצב כזה, ההכרעה אם חייל מילואים יועמד לדין בבית משפט אזרחי או בבית דין צבאי קובעת בפועל את החשיפה העונשית

תגובת דובר צה”ל: "בשישי, הוגשו לבית הדין הצבאי כתבי אישום חמורים נגד סגן אלוף בשירות קבע ורב סרן בשירות מילואים בגין שורת מעשים חמורים שביצעו השניים. בכתבי האישום שהוגשו נגד הקצינים יוחסו להם עבירות חמורות שונות, לרבות עבירות החלות על עובדי ציבור, וכן עבירה ביטחונית חמורה שעניינה ״עזרה לאויב״, לפי סעיף 44 לחוק השיפוט הצבאי המתאימה לנסיבות המעשים מושא כתב האישום. מערכת המשפט והאכיפה בצה"ל רואות בחומרה רבה את מעשי ההברחה לרצועת עזה שיש בהם כדי לעזור לחמאס לשוב ולהתעצם תוך פגיעה בביטחון המדינה ואזרחיה".

מפרקליטות המדינה לא נמסרה תגובה.