ספיר ליפקין: גורם מדיני בכיר בלבנון אמר לעיתון נידאא אל-וטן הלבנוני לקראת המו"מ שיחל היום כי מדובר ב"רגע מכריע". הוא ציין את הפער בגישות בין שני הצדדים והוסיף כי לבנון דורשת הפסקת אש לפני כל פגישה ישירה בין המשלחות. לטענתו, "ישראל דוחפת להגביל את המו"מ לסוגיית פירוק חיזבאללה מנשקו, תוך שמירה על לחץ צבאי. זה משקף קונפליקט עמוק לגבי האופי של השלב הבא"
בין הפסקת אש להסלמה: המערכה עברה לשלב המסוכן הבא
השיחות באיסלמבאד הסתיימו בלי הסכם, אבל גם בלי ניתוק. ארה"ב מנסה להמיר את ההפוגה ללחץ מדיני וכלכלי נוסף, איראן מבקשת לתרגם את עצם העמידה במערכה להישגים, ובתווך נותרת הפסקה שברירית, לא פתרון
טייסי חיל האוויר במבצע "שאגת הארי" צילום: דובר צה"ל
השקט של הימים האחרונים יוצר מראית עין של רגיעה, אבל זו כנראה רק מראית עין. השיחות באיסלמבאד הסתיימו בלי הסכם, אך גם בלי טריקת דלת מוחלטת. בתווך נוצר מצב ביניים מסוכן: לא שלום, לא הכרעה, אלא הפוגה מתוחה שכל צד מנסה לנצל כדי להגיע חזק יותר לשלב הבא. המגעים בפקיסטן נמשכו כ-21 שעות, קרסו על פערים מהותיים, אך המתווכים עדיין מנסים להחיות ערוץ כלשהו לפני ה-22 באפריל, מועד פקיעת הפסקת האש.
מבחינת ארה"ב, ההפוגה איננה יעד אלא הזדמנות ללחוץ עוד. אחרי כישלון השיחות עבר הממשל האמריקני לשפה חריפה יותר, והודיע על מהלך ימי שנועד לחסום תנועה אל הנמלים האיראניים וממנה, ולהבהיר שהמחיר על אי-הסכמה רק יעלה. ההיגיון פשוט: מה שלא הושג בחדר, אולי יושג תחת לחץ כלכלי, ימי וצבאי כבד יותר.
היעד האמריקני רחב בהרבה מהפסקת אש נקודתית. ארה"ב רוצה לסיים את הסבב הזה עם הישג ברור: בלימה ממשית של המסלול הגרעיני האיראני, עצירת תוכנית הטילים הבליסטיים המאיימת על ישראל ועל בעלות הברית באזור, פירוק מעשי של מנגנוני ההעברה שדרכם טהראן מממנת ומחמשת את חיזבאללה ורשת הפרוקסי שלה, וחופש שיט מחודש שישלול מטהראן את היכולת להפוך את הורמוז למנוף לחץ. הסכם שלא נוגע בכל אלה הוא הסכם שמאבד את רוב משמעותו, ובוושינגטון יודעים את זה היטב.
איראן, מנגד, מנסה לנצל את אותה השהיה כדי להוכיח את ההפך. מבחינתה, עצם זה שהמלחמה נעצרה בלי כניעה גלויה הוא בסיס לתביעת הישגים. לכן טהראן מדברת על פיצוי לנזקי המלחמה, שחרור נכסים מוקפאים, ערבויות להפסקת תקיפות ושימור מנופי השפעה בהורמוז. היא לא מנסה רק לשרוד את הלחץ אלא לעצב תוצאה שתיראה כהישרדות מכובדת, לא השפלה.
כאן בדיוק נמצא מוקד המתח. שני הצדדים אינם מתווכחים רק על סעיפים אלא על פירוש המערכה כולה. וושינגטון רוצה להציג את השלב הנוכחי כלחץ שמקרב את איראן לוויתור. טהראן רוצה להציגו כהוכחה שאפילו תחת אש לא נכפה עליה דבר. זו הסיבה שאותו כישלון מדיני מיוצג בשתי הבירות בנרטיבים שונים לחלוטין.
וזה בדיוק מה שהופך את ההפוגה לשברירית כל כך. הזירה המרכזית כרגע היא הים, וכשמאבק עובר לנתיבי הספנות והאנרגיה, די בתקרית אחת ואפילו בספינה מעוכבת בודדת כדי להעביר את המערכת כולה בחזרה ממיקוח להסלמה. המערכה לא הסתיימה. היא פשוט מצאה לעצמה כלים אחרים.
