טראמפ: נכון לעכשיו אין אש. יש מצור. איראן לא עושה לנו בעיות.אין להם חיל ים, אוויר, מכ״ם או הנהגה
13 מיליארד דולר בחודש הפסדים של איראן מסגירת מצר הורמוז
סגירת שדות נפט גורמת לחדירת מים למאגרים, וכתוצאה מכך אובדן קבוע של חלק מהנפט שלא ניתן להפיק. עם ירידה טבעית בייצור של 5% עד 8% בשנה, הדבר עלול להוביל להרס קבוע של 300,000 עד 500,000 חביות ביום
מיכלית נפט: אילוסטרציה צילום: pixabay
סגר ימי אמריקאי על מיצרי הורמוז מעמיד את הכלכלה האיראנית בפני אחד הזעזועים הקשים ביותר בהיסטוריה המודרנית שלה, לא רק מבחינת עצירת היצוא, אלא גם מבחינת שיתוק היבוא, האצת קריסת המטבע ואובדן קבוע אפשרי של חלק מכושר ייצור הנפט שלה.
המצור יביא להפסדים ישירים המוערכים ב-435 מיליון דולר ליום, כתוצאה מאובדן של 276 מיליון דולר בייצוא ושיבוש של 159 מיליון דולר בייבוא, שהם שווי ערך לכ-13 מיליארד דולר לחודש, כך לפי הקרן להגנת הדמוקרטיות בוושינגטון.
הסכנה שבנתונים אלה טמונה בעובדה שיותר מ-90% מסחר החוץ השנתי של איראן, בשווי 109.7 מיליארד דולר, עובר דרך המפרץ הפרסי, בכלכלה הנשענת על נפט וגז כדי לספק 80% מהכנסות הממשלה מייצוא וכ-23.7% מהתמ"ג.
לפני המצור איראן ייצאה כ-1.5 מיליון חביות נפט ביום, והכניסה כמעט 139 מיליון דולר מדי יום סביב 87 דולר לחבית. יש לציין כי חלק משמעותי מהכנסות אלו לא מתקבל בפועל עקב מגבלות בנקאיות וסנקציות. עם זאת, מצור ימי יבטל באופן מיידי הכנסות אלו, שכן 92% מייצוא הנפט הגולמי עובר דרך האי חרג' במפרץ הפרסי, ללא נתיב חלופי בר-קיימא. משמעות הדבר היא אובדן הכנסות של 139 מיליון דולר ליום.
ההפסדים במגזר הפטרוכימי אינם פחות חמורים. איראן ייצאה מוצרים פטרוכימיים בשווי 19.7 מיליארד דולר בתשעה חודשים בלבד של 2024/2025, כ-54 מיליון דולר ליום, כמעט כולם נשלחו דרך הנמלים במפרץ הפרסי, שכולם נמצאים לחלוטין במסגרת האמברגו. עקב חוסר האפשרות להעביר כמויות אלה ביבשה, הכנסות אלו אובדות לחלוטין.
יצוא שאינו נפט הסתכם ב-51.7 מיליארד דולר בשנת 2025. מינרלים וסחורות שונות בשווי של כ-88 מיליון דולר עוברים דרך נמלי המפרץ מדי יום, ו-90% מהם צפויים להיפגע, מה שאומר אובדן סחורות נוספות בשווי של כ-79 מיליון דולר מדי יום.
אבל ההיבט המסוכן ביותר של התרחיש הוא מה שמכונה "שעון האחסון". לאיראן קיבולת אחסון יבשתית מוערכת של 50-55 מיליון חביות, מה שמותיר קיבולת פנויה של כ-20 מיליון חביות בלבד. עם עודף ייצור של 1.5 מיליון חביות ביום שלא ניתן לייצא, המיכלים יתמלאו תוך כ-13 ימים. לאחר מכן, איראן תיאלץ לסגור את הבארות.
סגירת שדות נפט גורמת לחדירת מים למאגרים, וכתוצאה מכך אובדן קבוע של חלק מהנפט שלא ניתן להפיק. עם ירידה טבעית בייצור של 5% עד 8% בשנה, הדבר עלול להוביל להרס קבוע של 300,000 עד 500,000 חביות ביום של כושר ייצור, וכתוצאה מכך אובדן שנתי מוערך של 9 מיליארד דולר עד 15 מיליארד דולר.
כל זה מגיע בתקופה שבה הריאל האיראני צנח מ-42,000 ריאל לדולר לכ-1.5 מיליון ריאל, כאשר מגבלות בנקאיות מגבילות את המשיכות היומיות ל-18 עד 30 דולר, והאינפלציה הכוללת עומדת על 47.5%. אם מקורות המט"ח ינותקו לחלוטין, הריאל בדרך להיפר-אינפלציה מסחררת, מה שמסביר את הנפקת השטר הגדול ביותר בהיסטוריה של המדינה, בשווי 10 מיליון ריאל, ששוויו לא עולה על 7 דולר.
כל סגר ימי על מצר הורמוז יטיל עלות כלכלית ישירה של כ-435 מיליון דולר ליום, ויכניס את הכלכלה האיראנית למרוץ נגד הזמן: מיכלי אחסון יתמלאו תוך 13 ימים, בארות נפט ייסגרו עם נזק בלתי הפיך, המטבע יצנח, וחלופות לוגיסטיות יכסו פחות מ-10% מנפח הסחר דרך המפרץ. האם הכלכלה האיראנית תוכל לעמוד בכל הלחץ הזה?.
