המכסים והלחץ של ממשל טראמפ עובד, היצרניות עברו לעבוד מחוץ לסין. יבוא הסמארטפונים של ארה״ב מסין קרס מ־90% ל־25%. מספרים דומים נרשמו גם ביבוא מחשבים ביתיים. רוב המכשירים לא מהייצורים בסין.
המבצע הנועז להטבעת אוניית הצי המצרי - שהייתה שייכת להיטלר
בספטמבר 48' עגנה בנמל ביירות 'איגריס' - שבגלגולה הקודם שימשה גם את היטלר לנופש. החשש בארץ היה כי יחמשו אותה בתותחים לצורך הפיכתה מחדש לספינת מלחמה מצרית. במבצע משותף של חיל הים ויחידת המסתערבים של צה"ל, חיבלו בה, הוציאו אותה משימוש - הסירו איום נגד ישראל הצעירה. זה הסיפור הבלתי ייאמן מאחורי מבצע דויד
ה'איגריס' צילום: מוזיאון ההעפלה וחיל הים
הימים הם ימי המנדט הבריטי, ומפקד הפלמ"ח דאז, יגאל אלון, החליט על הקמת 'מחלקה ערבית' ושמה 'השחר', כדי לאסוף מודיעין מערבים המתגוררים בארץ ובמדינות השכנות.
אנשיה, ה'מסתערבים' של הפלמ"ח, השתלבו בקהילות הערביות בעיקר בארץ ישראל, אבל גם בבגדד ובדמשק, ועסקו בהברחת עולים יהודים בשלהי המנדט. על מנת לבנות לעצמם סיפורי כיסוי, נשלחו לוחמי 'השחר' להיטמע במקומות עבודה גדולים באותן מדינות.
במהלך מלחמת העצמאות התמזג הפלמ"ח לתוך צה"ל הצעיר, ואיתו מחלקת 'השחר', שקיבלה שם חדש - 'מודיעין 18'. חייליה נשלחו למשימות ריגול שונות בארץ ומחוצה לה, והקימו תאי סוכנים בביירות ובדמשק, שם ליקטו מודיעין וביצעו פעולות איסוף שונות. את הקשר הסדיר עם מפעיליהם בארץ קיימו בעזרת מכשיר אלחוט שנשלח אליהם, ובהמשך גם ציידו אותם בחומרי חבלה, כלי נשק וכסף בסירות.
במהלך ספטמבר 48', הגיע מידע מודיעיני למפקדי חיל הים הצעיר על עגינתה של 'איגריס' בנמל ביירות: ספינה ששימשה עד תחילת מלחמת העולם השנייה לצורכי הנופש של אדולף היטלר ובכירים נאצים נוספים. אז, היה שמה בכלל 'גריליה', ועליה תכנן הפיהרר לשוט בתמזה, בזמן שהוא יקבל את כתב הכניעה מבריטניה - תוכנית שכמובן, לא התממשה.
עם תחילת המלחמה, חומשה 'גריליה' בציוד צבאי ונשלחה לים הצפוני, שם עברה מספר גלגולים. עם תבוסת הנאצים ב-1945, נלקחה האונייה על ידי חיל הים הבריטי לאנגליה, ופורקה מנשקה. כשנתיים לאחר מכן, נמכרה לתעשיין לבנוני תמורת 375,000 פאונד.
"אך מי שעמד מאחורי הקנייה בפועל הוא לא אחר מפארוק הראשון, מלך מצרים. בצה"ל הצעיר היה חשש כי ה'איגריס' מיועדת להפוך לספינת מלחמה של הצי המצרי, ואת חימושה בתותחים היה נוח לבצע בביירות", מגלה לי ירון בכר, מומחה בהיסטוריית יחידת 'מודיעין 18'.
"בחיל הים שהתמודד באותם ימים בזירה הימית מול הצי המצרי, היה חשש כי ה'איגריס' מיועדת למעשה להפוך לספינת מלחמה, תחומש התותחים ותצטרף לצי המצרי", מפרט אל"ם (במיל') ד"ר א', מנהל מרכז הלמידה והמורשת של שייטת 13.
"נעשו מאמצים לאסוף עליה מודיעין עוד בטרם הגעתה", בכר מסביר, "תא המסתערבים בביירות העביר פיסות מידע, אותן הזרימו למחלקת המודיעין הצה"לית. הם צילמו למשל תמונות 'תמימות' לכאורה על רקע הספינה, כשבאחת מהן, הסתובבו בנמל כתיירים וציירו מפה שלמה ומפורטת, שמתחזה לציור אומנותי. הסוכנים כמובן גם דיברו עם מקורות מקומיים, הפיקו מידע ממסמכים וכו'".
כל הממצאים הצביעו על כך שנדרשת פעולת תחבולה במבצע כדי לסכל את האיום. בחיל הים ובמודיעין 18 הוחלט שנכון יהיה להכשיר מסתערב ביכולות צלילה וחבלה ימית. אחד ממסתערבי 'מודיעין 18' נבחר למשימה בהובלת זרוע הים - אליהו ריקה שמו. הלוחם אותר למשימה לא בכדי: הוא היה מיועד להיות חלק מהתא בביירות, ולכן הכיר את האוכלוסייה המקומית היטב, כך שאם המבצע ישתבש, יוכל ריקה להיטמע במקום די בטבעיות.
יוסל'ה דרור, מי שהקים בהמשך יחד עם יוחאי בן נון את יחידת העילית של חיל הים, שייטת 13, נבחר להיות האחראי על האימון וההכנות של אליהו לפעולה, שקיבלה את השם 'מבצע דוד'.
"יוסל'ה צבר את ניסיונו במבצעי חבלה ימיים נגד הצי הבריטי במסגרת המאבק להעפלה. באותה העת הוא היה מפקד יחידת צוללי החבלה הימית, והכין את אליהו לפעולה הנועזת: שדרשה ממנו הרבה חדות, ויכולות שחייה מרשימות. הצוות לימד אותו לשחות, לצלול, לסחוב מטען חבלה - ואיך אוטמים אותו למים כמו שצריך כדי שלא יירטב", מתאר א'.
שעת הש' נקבעה לסוף נובמבר, והמים בנמל היו קפואים. לאורך שבועות ארוכים, התאמנו בדיוק לצלילה לילית, עם משא כבד ועסקו בחבלה ימית - בתנאי קור קשים.
ואכן, ב-29 בנובמבר 1948, יצאה אח"י פלמ"ח מנמל חיפה צפונה, לעבר חופי ביירות. בערב, ירדו מהספינה המסתערבים לסירות עץ קטנות, ובחסות החשיכה התפרסו על החוף. שם, סידר אליהו את האמל"ח על גבו, וידא שהכול כשורה - ויצא לדרך.
"השחייה במפרץ הזה היא די מסובכת", מסביר ירון בכר, "יש שם סירות דיג ופרוז'קטורים שמאירים את המים, וגם שומרים שמפטרלים ומאבטחים את הספינות העוגנות. אליהו שחה במים הקרים במשך כמעט שעתיים, עם 4 מוקשים על גופו. בשלב מסוים, הוא הגיע אל ה'איגריס', הצמיד אותם על השלדית , והסתובב בחזרה לחוף".
שם, קלטה אותו החוליה הישראלית ונתנה לו לשתות רום, במחשבה שזה יעזור לו להתחמם במהירות: "הוא היה כחול כולו מהשחייה הארוכה, אבל החלק שלו במשימה הושלם שם. המוקשים היו אמורים להתפוצץ מספר שעות לאחר מכן, ואליהו ריקה הושב במהירות לארץ, כלא היה".
כמעט שלושה שבועות עוברים, והספינה לא התפוצצה - מה שהדאיג את מתכנני המבצע בארץ. " שהם השתמשו במוקש עם מנגנון השהייה שהורכב מגלולות מלח, ובנוסף מנגנון 'אי-הורדה' שמפעיל את המטען ברגע שמישהו מנסה להוציא אותו", מסביר אל"ם (במיל') ד"ר א'.
ואז, יום אחד, היה 'בום' קטן. "זה לא היה דרמטי כמו בסרט נטפליקס, או פטרייה של פצצת אטום", מרגיע בכר, "אבל זה עשה חור קטן, שהספיק כדי שהמים יחדרו לבטן היאכטה, וזו תיטה על צידה - ותצא מכלל שימוש".
המלך פארוק, שייעד אותה להפוך לספינת מלחמה בצבאו, איבד בה עניין כי כל ניסיון תיקון נכשל. "הוא השאיר את התעשיין הלבנוני המסכן עם ספינה מחוררת וחובות עד מעל הראש. זה, משיט אותה לארצות הברית כדי לנסות למכור אותה שם בתור ספינת קזינו, אבל גם ניסיון זה לא הולך - וגורטים אותה שם לחלקים", מתאר בכר את השתלשלות המקרים.
ואחרי הכול, בתור שיתוף הפעולה הלא חד פעמי בין זרוע הים לאמ"ן, הפגיעה ב'איגריס' היוותה סיכול של איום פוטנציאלי על מדינתנו שזה עתה נולדה, והוצאתה מכלל שימוש הייתה הישג לצבא המתהווה: השלמת משימה חשאית בעומק לבנון שנשאה גם משמעות סמלית.
