באיראן קיוו להכניס מיליארדים מהורמוז, וקיבלו כאוס ניהולי וכלכלה קורסת

המשטר האיראני ניסה להפוך את מצר הורמוז למקור הכנסה מהיר, אולי אפילו לגלגל הצלה כלכלי, אבל לפי שעה קיבל בעיקר בלגן, זעם פנימי וכישלון מביך. לפי דיווח של "איראן אינטרנשיונל", לאחר ההחלטה לסגור את המצר למעבר בינלאומי חופשי ולדרוש כשני מיליון דולר מכל מיכלית נפט שתקבל אישור מעבר, הוקמה ועדה מיוחדת בראשות מוחמד באקר זולקדר. על הנייר זה נשמע כמו מהלך שיכול להזרים לקופת המשטר מיליארדים. בפועל, כך לפי הדיווח, הונפקו רק 60 אישורי מעבר, רק לשמונה נשלחו דרישות תשלום, ועד כה לא נגבה תשלום כלל.

הפער בין התכנון לבין התוצאה מעורר כעס גובר בצמרת בטהרן. לפי הדיווח, במוקדי הכוח של המשטר ובלשכת המנהיג העליון כבר נשמעות דרישות להוציא את הסמכות מידי המועצה העליונה לביטחון לאומי ולהעביר אותה לנשיא מסעוד פזשכיאן. במקום מנגנון חירום שאמור היה להכניס כסף במהירות, נחשפת שוב אחת מנקודות התורפה המוכרות של המשטר, הרבה כוח, הרבה איומים, והרבה פחות יכולת ביצוע.

הכישלון הזה לא מגיע בחלל ריק. הכלכלה האיראנית גם כך נמצאת תחת לחץ אדיר. לפי "וול סטריט ג'ורנל", הנזק הרשמי באיראן מהמלחמה כבר נאמד בכ-270 מיליארד דולר, בעוד הערכות פנימיות גבוהות יותר מדברות על סכומים עצומים עוד יותר. במקביל, התקיפות על מתקני הפטרוכימיה פגעו קשות באחד ממנועי היצוא המרכזיים של המשטר. לפי "איראן אינטרנשיונל", הפגיעה שיתקה כ-85 אחוז מקיבולת היצוא בתחום, עם הפסדים מוערכים של כ-30 עד 50 מיליארד דולר.

וזה עוד לפני החשכה הדיגיטלית. אחרי 48 ימים של ניתוק אינטרנט, מהארוכים שתועדו אי פעם ברמה הלאומית, התמונה שמצטיירת היא של משטר שניסה לחנוק מחאה ולשלוט במידע, ובדרך חנק גם את שארית הפעילות הכלכלית. לפי הדיווחים, הנזק המצטבר של הניתוק נאמד בכ-1.8 מיליארד דולר. עסקים מקוונים איבדו לקוחות, פרילנסרים נותקו מהכנסה, סטודנטים נתקעו בלי גישה ללימודים ולעבודה, ומערכות תשלום וכלים חיוניים פשוט חדלו לתפקד.

וכשכל זה קורה במקביל לאינפלציה גבוהה, לשחיקה במטבע המקומי ולפגיעה קשה בכוח הקנייה, יותר ויותר אזרחים מוצאים את עצמם על הקצה. העדויות שפורסמו משם מציירות מציאות של חנויות סגורות, עבודות שנעלמו, חובות שתופחים ואנשים שמוכרים חפצים כדי לשרוד. זה כבר לא רק משבר של נתונים, אלא משבר יומיומי של פרנסה, תפקוד וחיים בסיסיים.

בסופו של דבר, זה הסיפור כולו. איראן רצתה להראות לעולם שהיא שולטת בהורמוז ויודעת להפוך את השליטה הזו לכסף. במקום זאת, לפי הדיווחים, היא חשפה עוד שכבה של כשל ניהולי, דווקא ברגע שבו היא זקוקה לכל דולר. כשהפטרוכימיה נפגעת, האינטרנט קורס, היצוא נחנק והכסף מהורמוז לא באמת מגיע, גם הסיסמאות הגדולות של המשטר מתחילות להישמע הרבה פחות משכנעות.