"הם הרסו הכל, אי אפשר לחיות כאן": העקורים הלבנונים שבים להריסות

רבים מהעקורים הלבנונים ששבו היום, שישי, לבתיהם בעקבות הפסקת האש, לא באמת מתכוונים להישאר בהם לאורך זמן. הפסקת האש הוגדרה לעשרה ימים בלבד, וגם כעת היא נתפסת בלבנון כשברירית ובלתי יציבה. בשטח, רבים מהשבים גילו מציאות קשה של הרס נרחב, רחובות חרבים ובניינים שהפכו לעיי חורבות.

בדאחייה, המעוז המרכזי של חיזבאללה בפרבריה הדרומיים של ביירות, גבעות של הריסות סימנו את המקום שבו עמדו פעם בנייני מגורים. בדרום לבנון, באזור אל קאסמיה, תועדו מכוניות חוצות מעבר מאולתר מעל נהר הליטאני, שהוקם בחיפזון לאחר שהפסקת האש נכנסה לתוקף בחצות. הגשר שנפגע רק אתמול בתקיפה ישראלית תוקן במהירות, וכלי רכב עמוסים במזרנים, מזוודות וחפצים אישיים התקדמו עליו באיטיות בדרכם דרומה לעבר אזור צור.

למרות ההצהרות הישראליות שלפיהן הגשרים מעל הליטאני יושמדו, במציאות נפתח במקום נתיב מעבר מחודש, ותחת פיקוח של הרשויות הלבנוניות נמשך זרם השבים. אלא שגם מי שחוזרים, עושים זאת ברוב המקרים כדי לבדוק את הנזק, לא כדי לפתוח מחדש שגרת חיים.

בכפר ג'בשית חזרו תושבים לבנייני מגורים מרוסקים ולרחובות זרועים בנתחי בטון, תריסי אלומיניום מעוקמים וכבלי חשמל משתלשלים. "אני מרגישה חופשייה לחזור", אמרה זיינב פאחס, בת 23, "אבל תראה, הם הרסו הכול, את הכיכר, הבתים, החנויות, הכול".

מעוז חיזבאללה בדרום לבנון | יצחק הורוביץ עיתון בקהילה

בדאחייה תיארו השבים מציאות דומה. "בדקתי את הבית שלי ותודה לאל הבניין עדיין עומד", אמר עלי חמזה. "אבל אנשים מפחדים לבוא ולגור כאן. זה בלתי אפשרי לחיות בנסיבות הללו ועם הריחות הללו. חזרה מלאה היא קשה כעת, למרות הקושי שבלחיות כעקורים".

גם בעיר נבטיה, שספגה הרס נרחב, היו מי שהבהירו כי אין להם לאן לחזור באמת. פאדל בדר א דין, שהגיע עם רעייתו ובנו, תיאר מציאות שאינה מאפשרת שיבה אמיתית. "יש הרס וזה לא ראוי למגורים. בלתי אפשרי לחיות כאן. אנחנו לוקחים את החפצים שלנו ועוזבים שוב", אמר. "מי ייתן ואלוהים יעניק לנו הקלה ויסיים את כל העניין הזה לצמיתות, לא באופן זמני, כדי שנוכל לחזור לבתינו ולאדמותינו".

המחיר ששילמה לבנון במלחמה כבד מאוד. יותר מ-2,100 לבנונים נהרגו, וכ-1.2 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם. עיקר הפגיעה הייתה באוכלוסייה השיעית, שעליה כפה חיזבאללה את ההצטרפות למלחמה כחלק מניסיונו לסייע לאיראן. גם כעת, אחרי ההרס העצום, ישראל ממשיכה להחזיק בשטחים שכבשה בדרום לבנון כ"רצועת ביטחון", ובמקביל מתנהל משא ומתן בין ירושלים לביירות על הסכם קבע.

אלא שגם כעת קשה לזהות בלבנון יכולת ממשית לפרק את חיזבאללה מנשקו. ממשלת לבנון הוכיחה עד כה כי הבטחותיה בעניין אינן מגובות בכוח ביצועי של ממש. במהלך המלחמה התברר שוב כי המדינה הלבנונית אינה מסוגלת למנוע מארגון הטרור לשגר רקטות, ואפילו לא להציב גבולות ברורים לנוכחות ולהשפעה האיראנית בשטחה.

חיזבאללה עצמו מיהר להבהיר כי מבחינתו הפסקת אש אינה יכולה להעניק לישראל חופש פעולה בתוך לבנון. בהודעתו מסר הארגון כי עצם נוכחותם של כוחות ישראליים על אדמת לבנון מעניקה ללבנון ולאנשיה את "הזכות להתנגד".

במקביל, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע כי יזמין את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת נשיא לבנון ג'וזף עאון לבית הלבן ל"שיחות משמעותיות". אלא שבפועל, המצב הפנימי בלבנון נותר מורכב הרבה יותר. חיזבאללה עדיין נהנה מבסיס תמיכה משמעותי בקרב חלקים נרחבים באוכלוסייה, וקשה לראות כיצד הממשלה הלבנונית תוכל להתעמת עמו באמת, בלי להיגרר לעימות פנימי רחב.

בשטח, גם התמונות מהחזרה לדאחייה מלמדות עד כמה מעט השתנה. בשכונת חארת חריכ, בניינים שלמים הפכו לעיי חורבות אחרי שבועות של תקיפות. אחמד לאחם, בן 48, עמד על ערמת הריסות שהייתה פעם ביתו, הניף את דגל חיזבאללה והצהיר על נאמנותו לארגון. לדבריו, "אנחנו עומדים לשירות הלוחמים". הוא שיבח את איראן, טען כי הלחץ שלה בשיחות עם ארה"ב הוא שהוביל להפוגה, ותקף את השיחות הישירות של לבנון עם ישראל.

גם ברמה המוניציפלית מודים בלבנון שהשיקום רחוק מאוד. סאדק סלים, סגן ראש עיריית חארת חריכ, אמר כי השכונה הותקפה עשרות פעמים בששת השבועות האחרונים, והבהיר כי פינוי ההריסות של מבנים שנהרסו כליל ידרוש ציוד מיוחד וזמן רב.

בסופו של יום, התמונה שנחשפה היום בלבנון הייתה ברורה מאוד. אלפים חזרו, אבל רבים מהם חזרו רק כדי לראות מה נותר, לא כדי להתחיל מחדש. בין הריסות הבתים, ריח ההרס ודגלי חיזבאללה שמתנופפים שוב מעל החורבות, קשה לדבר על חזרה אמיתית לשגרה. לעת עתה, רבים מהעקורים מבינים שהם אולי חזרו ללבנון, אבל עדיין לא באמת חזרו הביתה.