המשטרה פתחה בחקירת נסיבות תאונת דרכים קטלנית בכביש 57 מדרום לצפון סמוך למחלף ניצני עוז, שבה נהרג אדם
הגר"ש שפיגל בהלוויית בנו: "אחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים"
לאחר עשרה ימי חיפושים הובא למנוחות הבה"ח אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל תלמיד ישיבת תפרח שטבע בים. אביו, הגר"ש שפיגל, ספד בבכי מר והודה למתנדבים שחיפשו, לצד רבו הגר"א פילץ והמשגיח הגר"ב פינקל: "הקב"ה שבר את הארזים בצורה לא טבעית"
אלפים ליוו הערב את הבחור החשוב אברהם ישעיהו שפיגל ז"ל, תלמיד ישיבת תפרח בן 17, שנמצא אחרי עשרה ימים בחוף הים לאחר שטבע בערב שבת.
מסע הלוויה יצא, בדומה להלוויית האח יששכר דב ז"ל, מרחבת בית המשפחה ברחוב הרב כהנמן בשכונת רמת שלמה בירושלים, כשהמונים מתאספים למרות ההתרעה הקצרה והזמן המועט מאישור הזיהוי ועד לזמן הלוויה.
ראשון המספידים היה האב השכול, הגאון רבי שלמה שפיגל, ראש החבורה בבית ישראל, שהצדיק עליו את הדין ואמר: "ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. כתוב שהקב"ה שש ושמח בבוא אליו נפש נקי וצדיק, אבל מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה? איך אפשר לשמוח? אבל אצל הקב"ה יש גם שמחה, אבל מצד שני יש גם 'במסתרים תבכה נפשי', ואצל הקב"ה זה לא סתירה".
האבא האריך בכך שהוא היה נקי וצדיק ודקדק בהלכה; הוא החמיר על עצמו וישב ולמד. הוא לא הגיע בכלל לכרת, אמר אביו. "כולם אומרים לי שהוא קרבן ציבור, אני אומר שהוא פרה אדמה, הוא מטהר את כולם, הוא היה טוב לכולם".
"אנחנו לקינו בכפליים. אחד ועוד אחד זה הרבה יותר משניים. כשאדם שאוהב אותך נותן לך מכה זה כואב הרבה יותר. הקב"ה נתן לנו משפחה יפה, הכל הלך כמו דבש, על מי מנוחות; לקבל כזאת מכה ועוד בכפול - זה אוי לנו כי לקינו בכפליים, ושהקב"ה ייתן לנו 'נחמו נחמו עמי' בכפליים".
בהמשך ביקש האבא שיהא מליץ יושר עליו ועל האמא "שנוכל לגדל את המשפחה לתפארת ולהחזיק את הישיבה. תהיה מליץ יושר על כל המתנדבים היקרים שטרחו לחפש אותך, אנשים השקיעו מאמצים בשביל למצוא אותך".
לאחר מכן ספד רבו, הגאון רבי אביעזר פילץ, ראש ישיבת תפרח, שפתח את הספדו: "קול ה' בכוח, קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים. ארזים זה הבחורים יששכר דב ואברהם ישעיהו שהיו שתולים בבית ה', בחצרות אלוקינו יפריחו - הקב"ה שבר את הארזים בצורה לא טבעית".
"כל בני הישיבה מדוכדכים ורואים עליהם את האבלות. אברהם ישעיהו היה מיוחד בשמחת חיים - חיים של תורה, חיים של תפילה וחיים של אהבת חברים", ציין הגר"א פילץ. הגר"א פילץ הביא את הפסוק "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם" - הקב"ה נתן כאלו מכות עד דכא, הנפש בדיכאון היא מדוכדכת.
בסיום ביקש והזכיר את המצב הקשה של עולם התורה: "כולנו צריכים להתעורר על גזירת הגיוס. הדמעות שר' איסר זלמן ור' צבי פסח פראנק והרב מטשעבין שהלכו אז לראש השלטון לתת פטור לבני הישיבות והם הצליחו - כנראה שאנחנו צריכים עוד זכויות שזה ימשיך הלאה".
מיד לאחר מכן הספיד הגאון רבי ישראל גנס, שציין שלמד עם המנוח בחברותא עד יומו האחרון, וציין את היותו בן עלייה שאין כדוגמתו.
המשגיח הגאון הצדיק רבי בנימין פינקל הביא ממה שאנחנו בימים אלו מתאבלים על תלמידי רבי עקיבא שמתו לו 24 אלף תלמידים בתקופה הזו; לכאורה רבי עקיבא היה צריך להיות בייאוש, ומיד אחרי שמתו כולם הוא הלך ולימד עוד 5 תלמידים חדשים שמהם יש לנו את כל התורה שיש לנו. "אני אומר לך ר' שלמה, תמשיך בעבודת הקודש בישיבה למרות כל הקושי והצער".
כאן סיפר המשגיח על בחור שהיה באמצע פגישות שידוכים ואמר שהוא לא מוכן להתארס בימים אלו של האבלות על חברו יששכר דב ז"ל. הרבנית שפיגל שמעה מכך וקראה לו באמצע השבעה ואמרה לו: "כל הברכות יחולו על ראשך ואני רוצה שתתארס". תראו איך הם לוקחים את הצער שלהם ושמחים עם השני, וברוך ה' הוא התארס.
לאחר מכן סיים את מסכת ההספדים הגאון רבי יהושע מישקובסקי, ראש ישיבת 'אמרי משה' שם למד אבי בישיבה קטנה. הוא הביא את הפסוק בתהילים: "בים דרכך ושבילך במים רבים ועקבותיך לא נודעו". בשנה שעברה בזמן הזה שאלתי אותך: איפה אתה רוצה ללכת לישיבה גדולה? אמרת לי: אני רוצה ללכת לתפרח. שאלתי אותך למה, מה מיוחד בתפרח? ואתה אמרת לי: "הרוצה להחכים ידרים", אני רוצה מקום שמנותק מעולם הזה, אני רוצה להתעלות.
"הוא היה מרומם בבחינת ויגבה ליבו בדרכי ה', הוא לא היה עוד בחור, הוא היה מרומם מעל כולם, במושגים שלו בידיעות ובשאיפות", אמר הרב מישקובסקי.
לאחר קריעה נוספת על הקריעה הקודמת ואמירת הקדיש של האבא הגר"ש שפיגל שפרץ בבכי מר באמירת "יהא שלמא רבא", יצאה הלוויה לעבר הר המנוחות שם ייטמן בסמוך לאחיו.












