סנקציות חדשות נגד מתנחלים ונגד ההתנחלויות צפויות לעבור באיחוד האירופי בתקופה הקרובה, כך אומר היום ל-N12 גורם אירופי בכיר שבקיא בפרטים, וכך עולה גם משורה של הצהרות פומביות של בכירים באיחוד. הצעדים מגיעים לאחר שניסיון לבטל את הסכם האסוציאציה בין ישראל לאיחוד האירופי נבלם בשבוע שעבר
איראן מציבה קווים אדומים לסיום המלחמה. משבר האנרגיה יכניע את טראמפ?
ארצות הברית והמשטר האיראני מנהלים כעת מלחמת התשה כלכלית ותודעתית, במטרה להכריח את הצד האחר לקבל את דרישות המינימום במשא ומתן דיפלומטי שיוביל לסיום המלחמה | באיראן מתעקשים על סיום הלחימה בכלל הגזרות באזור
משלחות איראן ופקיסטן בשיחות באסלאמאבד צילום: צילום מסך
נראה כי ארצות הברית והמשטר האיראני מנהלים כעת מלחמת התשה כלכלית ותודעתית, במטרה להכריח את הצד האחר לקבל את דרישות המינימום במשא ומתן דיפלומטי שיוביל לסיום המלחמה. ב-Ynet דווח כי זה משחק על זמן שגם האיראנים וגם האמריקנים מתכוונים לנהל אותו בשבוע-שבועיים הקרובים.
האיראנים מקווים שהפגיעה בכלכלה העולמית, ובעיקר משבר מחירי האנרגיה שהם יצרו, ילחצו על טראמפ להפסיק את הלחימה. גם המפרציות הערביות שמפיקות נפט לוחצות בכיוון הזה, והאיראנים מהמרים שבסופו של דבר הנשיא האמריקני, שגם מחיר הבנזין בארצו עלה, ייאלץ להיכנע.
שגריר איראן בקהיר, מוג׳תבא פירדאווסי פור, מנה את הקווים האדומים של איראן במו"מ עם ארצות הברית:
1 -איננו מסכימים להפסקת אש עם הרעיון של לא מלחמה ולא שלום, אנחנו מעוניינים בסיום המלחמה בכל האזור ולא סיום המלחמה עם איראן.
2 -הסרת המצור הימי של ארצות הברית.
3 -לא נקיים מו"מ תחת איום.
4 -הסרת כל הסנקציות שמוטלות על איראן.
5 - לשחרר את הנכסים האיראנים בארצות הברית.
6 -שמירה על כל זכויותיה הגרעיניים של איראן.
7 -לכבד את כך שאיראן תנהל את מצר הורמוז כי לאיראן יש למעלה מ-1000 קילומטרים של גבול עם המפרץ הפרסי.
שגריר איראן בקהיר, מוג׳תבא פירדאווסי פור, אומר, כי לאחר ששר החוץ האיראני, עבאס עראקצ'י מסר למתווכת הפקיסטנית את המסמכים החדשים, אנחנו ממתינים לתשובתה של ארצות הברית.
בריאיון לערוץ אלג'זירה, הדגיש פירדאווסי פור, כי הכדור נמצא כעת במגרש של ארצות הברית ואם האמריקנים יהיו מוכנים לקבל את התנאים של איראן אנחנו נהיה רציניים בסוגייה הזאת.
דר' רז צימט חוקר ביטחון לאומי, מומחה לאיראן וליחסיה עם ישראל מסביר: אף אחד משני הצדדים אינו מוכן לוותר על קלף המיקוח המרכזי שלו (מצור ימי וסגירת הורמוז); כל אחד מהצדדים סבור (לא בהכרח בצדק) שיכולת הסבל שלו עולה על זו של הצד השני; ושני הצדדים מעריכים כי עדיין עומדות לרשותם מדרגות הסלמה אפקטיביות נוספות (תקיפות אמריקאיות על תשתיות ותחנות כוח; סגירת מצרי באב אל-מנדב ותקיפות איראניות על תשתיות אנרגיה במפרץ).
גם אם תימצא נוסחה לחזרה לשולחן המו״מ, יש להניח שסוגיית הגרעין אינה פתירה בשלב זה לנוכח הפערים בין עמדות הצדדים. זהו הרקע להצעה האיראנית להסכים על סיום הלחימה ולדחות את סוגיית הגרעין להמשך. ואולם, ברור לכולם כי מה שלא ייפתר עד לסיום המלחמה, ספק רב אם ייפתר לאחר מכן.
עוד ברור שאיראן אינה מפגינה כל נכונות להגמיש את עמדותיה גם לאחר 40 ימי לחימה ונזק כלכלי מצטבר משמעותי מאז הטלת המצור הימי. האם אנו מתקרבים לרגע ההכרעה, שבו ההנהגה האיראנית תעמוד בפני הברירה אם "לשתות את כוס התרעלה" בשל חוסר היכולת להמשיך ולשלם את המחיר הכלכלי? ייתכן, אך בהקשר זה יש לזכור שני הבדלים מרכזיים בין המצב כיום לבין זה של 1988 (החלטת ח׳ומייני להסכים להפסקת אש עם עיראק).
בשנת 1988 ניצבו מצד אחד צמרת משמרות המהפכה, שהתנגדה להפסקת האש גם במחיר כלכלי כבד, ומהצד האחר הצמרת המדינית שהבינה כי איראן אינה מסוגלת לשאת בעלות זו ושכנעה את ח׳ומייני להסכים לפשרה. כיום, צמרת משמרות המהפכה דומיננטית בהרבה, ואין דמות מקבילה לח׳ומייני שיכולה להכריע באופן דומה.
באשר לחילוקי הדעות בצמרת: ניתן להניח שהם אכן קיימים, אך המסרים שמבטא בימים האחרונים שר החוץ עראקצ׳י במסעו המדיני באזור מעידים כי לפחות בשלב זה קיים קונצנזוס (בין אם בהסכמה ובין אם בכפייה מצד החוגים הרדיקליים יותר, הן בצמרת הצבאית והן במדינית) שלא להפגין נכונות לפשרות. ספק רב אם נראה סדקים משמעותיים בלכידות הפנימית (לפחות כלפי חוץ) כל עוד המלחמה נמשכת.
