שירית אביטן כהן (ישראל היום): "למה לגדי איזנקוט מקום שני באיחוד מפלגות "ביחד", כשהוא יכול לעמוד בראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש אחרי הבחירות? (איזנקוט-15, במקרה של פיצול מתוך 24 מנדטים 14- בנט, 10- לפיד)."
עצרת הספד במודיעין עילית לזכרו של הגבאי המיתולוגי שהקים עולה של תורה
קהל רב, רבנים ואישי ציבור התכנסו בבית הכנסת "נועם ה'" בשכונת גרין פארק לחלוק כבוד אחרון לדמותו של הגבאי המסור ואיש "מכון ירושלים", שהשיב נשמתו בבוקר בדיקת חמץ • הספדים נרגשים וקווים לדמותו של מי שחי "תמידין כסדרן"
עצרת על הרב יצחק דונט זצ"ל צילום: באדיבות המצלם
אבל כבד ירד על תושבי מודיעין עילית והסביבה עם היוודע דבר פטירתו של הרה"ח ר' יצחק דונט ז"ל, אשר השיב נשמתו לבוראו ביום י"ג בניסן תשפ"ד, והוא בן ע"ד שנים.
בבית הכנסת "נועם ה'" בשכונת גרין פארק במודיעין עילית - שם שימש מיום הקמתו ועד יומו האחרון כגבאי מסור, בעל קורא מומחה ושליח ציבור מופלא - התקיימה עצרת הספד בהשתתפות בני משפחה, רבנים ותושבי העיר.
המנוח ז"ל היה מהדמויות המרכזיות בבית הכנסת; שייף עייל ושייף נפיק, משכים ומעריב תמידין כסדרן, איש אמת, מאיר פנים לכל אדם ואהוב על כל מכריו.
רב בית הכנסת, הגאון רבי ישראל גרטנר, עמד בדבריו על דמותו המיוחדת והזכיר את דברי חז"ל: "הקובע מקום לתפילתו - אלוקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים עליו: הי עניו הי חסיד". לדבריו, ר' יצחק ז"ל גילם הנהגה זו בפועל, בקביעות מופלאה לתפילה במשך עשרות שנים, מתוך ענווה ושמחת הלב.
מרא דאתרא גרין פארק, הגאון רבי ליפא ליוש הדגיש את מידותיו הנעלות ואת התרחקותו מכל שמץ של מחלוקת, וסיפר כי דרכו הייתה לומר תמיד: "הכול בסדר גמור ואין לי טענות", גם במצבים מורכבים.
גיסו, מגיד המישרים הרב יחזקאל יונגרייס, ציין כי אילו היה המנוח נשאל, היה מבקש שלא ירבו לדבר בשבחו, אך בוודאי היה מסכים לעורר את הציבור להתחזק בכוונה בתפילה ובבין אדם לחברו - תחומים שבהם הצטיין במיוחד.
הרב דוד מצגר, מרבני מכון ירושלים, הרחיב על מסירותו רבת השנים למלאכת הקודש של עריכת והעמדת ספרים תורניים. במשך כ-30 שנה עסק בהקלדת כתבי יד תורניים, פענוחם ועימודם, בעבודתו במכון ירושלים (לשעבר "האנציקלופדיה התלמודית" - מכון "יד הרב הרצוג"). בדבריו הדגיש כי כל מלאכה שהגיעה לידיו נעשתה בדייקנות מופלאה, ביראת שמים ובתחושת שליחות עמוקה, ללא כל תלונה, גם כאשר הייתה מורכבת וקשה במיוחד.
בנו, הרב שמעון דונט, דיבר בשם המשפחה וציין כי חייו של אביו היו מלאים בעשייה שקטה אך עמוקה למען בית הכנסת והציבור. הוא הזכיר את דברי הגמרא "יתנו עידיהם ויצדקו", ואמר כי המקום עצמו - ארון הקודש, הבימה ושולחנות בית הכנסת - מעידים על מסירותו הרבה. עוד הדגיש כי אביו חי כל ימיו מתוך שאיפה אחת: "היטב בעיני ה'", תוך הסתכלות בעין טובה על כל אדם, בכל זמן ובכל דבר. המחשבה על הזולת, מידות הענווה והרוגע היו חלק בלתי נפרד ממנו, עד שהיו ששאלו אם אבא פעם בחייו כעס.
המנוח ז"ל היה עובד ה' בצניעות ובפשטות, שקד על התורה, הרבה בתפילה ובאמירת תהילים, ושימש במשך עשרות שנים כבעל קורא ושליח ציבור בקביעות ובהקפדה יתירה.
לפני כשנתיים וחצי חלה בלוקמיה, ולאחר טיפולים ממושכים החלים ושב לאיתנו, כשהוא ממשיך בעבודת ה' ובשגרת חייו עד יומו האחרון. ביום י"ג בניסן, בבוקר בדיקת חמץ, התמוטט בביתו מדום לב והשיב את נשמתו ליוצרה.
המנוח הותיר אחריו דור ישרים מבורך: רעיה תחי', בנים ובנות וצאצאים ההולכים בדרכו של תורה, יראת שמים ומידות טובות.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
