שני בני אדם נהרגו בתאונת דרכים בשדרות רחבעם זאבי בראשון לציון. בנוסף, גבר כבן 25 נפצע קשה ופונה לבית החולים שיבא תל השומר עם כוויות בגופו
סכנה גדולה: האזהרה ההיסטורית לכל מי שמנסה לסגור את ציון הרשב"י
המאבקים לקיום ההילולא במירון בכל הדורות | האזהרה המבהילה שקיבל הבית יוסף מהרשב"י בחלום הלילה והפסק שנקרע | מדוע סירבו גדולי מירון לשנות את סדרי האוהלים והשחיטה על ההר | וגם: עדותו הכאובה של רב המושב הגר"מ שטרן זצ"ל על סגירת הציון בימי הקורונה והמסר הנוקב לשלטונות
הגר"מ שטרן, הגר"מ ברגמן והגרא"ז מרגליות זצ"ל שנלחמו למען קיום ההילולא צילום: ארכיון
בימים אלו יצא לאור הספר "מאיר גליל העליון", תולדות חייו, משנתו ופועלו של הגאון הצדיק רבי מאיר שטרן זצ"ל, שכיהן כרב היישוב אתרא קדישא מירון במשך כשישים שנה. פרק נכבד בספר בעריכת הסופר הרב יוסף מאיר האס מוקדש לתיאור פעולותיו המופלאות של הגר"מ שטרן זצ"ל במהלך כל שנות רבנותו, למען קיומם והתנהלותם של ימי ההילולא בל"ג בעומר כסדרם ועל טהרת הקודש, כמו גם עמידתו האיתנה על קדושת המקום של אתרא קדישא מירון, לבל יבואו זרים לפרוץ בו פרצות כאוות נפשם.
פעולות אלו, שבאו מתוך חרדת קודש ושאיפה אמיתית לקיום ימי ההילולא כסדרם, השפיעו לשעה ולדורות על אתרא קדישא מירון, מהן תוצאות חיים מבורכים ושינויים מופלגים לנצח נצחים, לטובת העולים להסתופף בצילא דרשב"י זיע"א, הן בל"ג בעומר, הן בז' אדר והן בכל ימות השנה.
גם בימים אלו בהם ניצבת עובדת קיומה של ההילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זי"ע בשאלת קיום והיא מבוטלת לנוכח המלחמה, אנו מגלים בין דפי הספר שכבר היה לעולמים; סדרי העלייה לציון הרשב"י נתקלו באינספור קשיים ומהמורות במהלך השנים ולא אחת בשאלת קיום ממש. כשרק בשנים האחרונות ניטשו מאבקים עזים למען קיומה של ההילולא כסדרה, אם זה בתקופת הקורונה ואם בשנה לאחר אסון מירון, כשאנשי השררה ביטלו במחי יד את קיומה של ההילולא כסדרה.
דווקא בתקופה זו, הסיפורים על חרדתם של גדולי עולם, שהשתקפו מפיהם של "אנשי מירון", ה"ה המקובל הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל והגה"צ רבי משה ברגמן זצ"ל ראש ישיבת הרשב"י (כיום מתחם בני עקיבא), למען קיומה של ההילולא כסדרה, אקטואליים ומאלפים יותר מתמיד. בעובדות המופיעות בספר החדש ניכר החשש וחרדת האלוקים מפני פגיעה כלשהי בסדרי ההילולא, ובאפשרות שתימנע מיהודים לעלות ולהסתופף בצילא דרשב"י באתרא קדישא הר מרום הרים מירון.
סכנה גדולה - האזהרה של רשב"י למרן הבית יוסף
וכך מתארים עורכי הספר את ההתרחשויות בעת שהתעוררה שאלת הימצאותם של האוהלים והשחיטות בהילולא דרשב"י והתייעצויות שקיים הגר"מ שטרן עם אנשי מירון, ה"ה המקובל הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל והגה"צ רבי משה ברגמן זצ"ל ראש ישיבת הרשב"י (כיום מתחם בני עקיבא).
אחת הפרצות החמורות שהפריעו מאז ומתמיד לכל העולים להר מרום הרים, אתרא קדישא מירון, ביומא דהילולא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר, הייתה סוגיית השחיטות הפרטיות שהתקיימו באוהלים הרבים שנפרשו ברחבי ההר, ללא שום פיקוח ובלי שום גורם מוסמך שיכשיר את הבשר לאכילה מהודרת.
זמן קצר לאחר שהתמנה הגר"מ שטרן זצ"ל לרבו של מושב מירון והתפרסם שבמירון מכהן רב חסידי, פנו אליו כמה יהודים חשובים ממירון ומחוצה לה, וביקשו בכל לשון של בקשה שיפעל לביטול האוהלים השונים המוקמים במירון בהילולא דרשב"י בל"ג בעומר, אוהלים בהם התנהלו שחיטות ללא פיקוח ומתוך הפקרות.
לעומת זאת, פנה אל הגר"מ שטרן בימים ההם הגאון הצדיק רבי משה ברגמן זצ"ל ראש ישיבת רשב"י (במתחם בני עקיבא), שאמר לו: "הישמרו לכם! אל תגעו בהילולא של רשב"י! אל תתערבו בעניין הזה". מלכתחילה לא חשב רבנו (הגר"מ שטרן) לשים לב לדבריו, אולם בטרם התחיל לפעול בנושא האמור, החליט רבנו (הגר"מ שטרן) להתייעץ עם אחד מגדולי ה'יושבים' במירון, הגאון הצדיק המקובל רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל, שגם הוא היה מירושלים ואף היה מגדולי הקנאים לדבר ד' ונקיי הדעת של היישוב הישן.
"נכנסתי אל רבי אשר זעליג להתייעץ בדבר", סיפר רבנו (הגר"מ שטרן) על ההחלטה שהתקבלה אצלו, "והנה גם הוא יעץ לי באופן חד משמעי שלא אנסה לנגוע בביטול האוהלים של העולים להילולא דרשב"י, כי קבלה בידו שסכנה גדולה לעשות פעולה שיכולה לגרום ולהביא לידי כך שיהודים לא יבואו להשתטח על ציון הרשב"י".
בהערה מציינים עורכי הספר: יש לציין כי לאחרונה נמצא כתב יד קודש של הגה"ק החיד"א זי"ע, שמשם רואים שבעיה זו כבר התעוררה עוד בתקופת מרן ה'בית יוסף' בהיותו רב אב"ד צפת, ומספר הרב חיד"א כי בית הדין של הרב 'בית יוסף' ביקשו להוציא פסק לאסור את הסעודות האלה בהילולא, אלא שרשב"י התגלה בלילה להרב 'בית יוסף' והזהירו שאם יעשו כן תהיה ח"ו מגפה גדולה, והרב 'בית יוסף' הלך מיד בבוקר לבית הדין וקרע את הפסק.
אולם בקשר לשחיטות של בני עדות המזרח, יעץ לי לעשות סדר, שלא ישחטו בכל מקום בבחינת 'הכל שוחטין', אלא להקים בית שחיטה עם כמה שוחטים יראי שמים, שכולם יידעו שרק שם יש אפשרות לשחוט.
"עשיתי כדבריו ועמלתי להקים בית שחיטה מסודר, וכל השוחטים היו צריכים לקבל אישור ממני, אך לא הייתה זו עבודה קלה. הגיע אליי יהודי שכאשר ראיתי אותו הבנתי שאינו ראוי לשמש כשוחט מפני שהיה שתוי, והוא טען כי הוא שוחט ותיק... אמרתי לו: 'אדוני, כששותים אי אפשר לשחוט'..."
לא לקלקל את שמחת חגם של יושבי האוהלים
עורכי הספר מצטטים את סיפורו של הגר"מ שטרן אודות ההוכחה הניצחת אותה הציג בפניו המקובל הגה"צ רבי אשר זעליג מרגליות זצ"ל, לחשיבות שמירת סדרי העלייה לציון הק' אף בקרב "יושבי האוהלים" למיניהם:
למעשה הצדיק רבנו (הגר"מ שטרן) את טענותיו של הגרא"ז מרגליות זצ"ל שלא לקלקל את שמחת חגם של מקימי ופורשי האוהלים במירון בל"ג בעומר, כי אכן היו מהם רבים וטובים, יראים ושלמים.
רבנו (הגר"מ שטרן) סיפר שהגרא"ז מרגליות לקח אותו באחד הימים לסיור בין האוהלים כדי לראות באמת מה קורה שם, ובהיכנסם לאחד האוהלים מצאו את ראש המשפחה יושב לבוש עם ג'לביה ולומד זוהר הקדוש, וכולם אומרים יחד אתו בדחילו ורחימו. אמר לו הגרא"ז מרגליות באותה שעה: "הינך רואה! מכאן הם שואבים את כל היידישקייט שלהם לכל ימות השנה, הם אורחים של רבי שמעון בר יוחאי ואסור למנוע מהם לבוא לכאן".
בכל שנה, עת היה רואה רבנו (הגר"מ שטרן) את האוהלים שהחלו להיבנות סביב הר מירון מיד לאחר חג הפסח, היה אומר משמו של הגרא"ז מרגליות זצ"ל על הנוסח המובא ב'אדרא זוטא' שביום הסתלקות רשב"י: "שמעו קלא, עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון", ואמר שיש כאן שלוש דרגות אצל העולים למירון בל"ג בעומר: 'עולו' - אלו בני העלייה המגיעים בדביקות לרשב"י; 'אתו' - אלו עמך בית ישראל המגיעים לשמוח בשמחת הרשב"י ולבקש ישועות; 'ואתכנשו' - אלו המגיעים במרחק של שני ק"מ ואפילו לא נכנסים לציון הק', אלא נשארים ספונים באוהלים על גבי ההר; אבל כולם כאחד הצד השווה שבהם - ההתקשרות הפנימית והאמיתית לרשב"י.
נעילת הציון בתקופת הקורונה - דבר חמור ומסוכן מאוד
בפרק מיוחד מגוללים עורכי הספר את חרדתו והסתייגותו של הגר"מ שטרן נוכח סגירת הציון הק' בתקופת הקורונה:
כידוע וכזכור, בתקופת הקורונה החליטו הרשויות להטיל סגר מוחלט על מתחם ציון הרשב"י לקראת ז' אדר תשפ"א, שחל באותה שנה ביום שישי, ערב שבת זכור. עשרות שוטרים ורכבי משטרה חסמו את כל תחומי ודרכי הגישה להר מירון כבר יומיים לפני ז' אדר, וכך היו דרכי מירון אבלות בלי באי מועד.
היה זה רבנו (הגר"מ שטרן) שראה לנכון לצאת במכתב מחאה חריף במיוחד נגד ההחלטה המקוממת של הממשלה, בו הוא כתב בין היתר כי "ברצונו למחות מחאה נמרצת על ביזוי וחילול הקודש באופן הבזוי ביותר, על ידי החלטה אומללה לסגור את כל מתחם ציון קודש הקודשים של אדוננו התנא הקדוש רבי שמעון בר יוחאי במירון, ללא כל דיון עם אנשי המקום ואפשרות של התחשבות לקיום אף באופן מינימלי של תפילות ולימוד מיום רביעי ו' אדר כולל שבת זכור".
רבנו (הגר"מ שטרן) מתייחס בדברי מחאתו גם לעובדה כי ההחלטה לסגור את ציון הרשב"י ביום הילולת משה רבנו רעיא מהימנא גורמת לכך שגם בשבת שלאחר מכן, פרשת תרומה, שבת זכור תשפ"א, לא יוכלו לבוא למירון: "אין לתאר למי שלא היה כאן את האופן של ביזוי וחילול הקודש שהיה כאן. זאת למרות שכל אחד יודע שמתחם קבר הרשב"י הוא מתחם גדול ויש הרבה מאוד אפשרויות לחלק את המקום לקבוצות קטנות ללא שום סיכון, ולמרות הידוע לכל כי מקום הקודש הוא גם בית כנסת קבוע לאנשי המקום, סגרו הכל ללא שום הבחנה, ולמרות שמדובר גם בשבת 'זכור'".
"אין ספק שבכלל זה הוא גם כל שהיה בידו למחות ולא עשה כל שבידו למנוע דבר חמור כזה. והרי גם מפורסם בישראל מהרבה דורות ומצדיקים גודל הזכות והעניין להיות על ציון הרשב"י ביומא דהילולא דרעיא מהימנא משה רבנו ע"ה, ובוודאי בזכותם נזכה לבטל הגזרות רעות ולגאולה שלמה במהרה בימינו אמן. והשי"ת יברך את עמו בשלום. החותם בצער, הרב מאיר שטרן מירון".
כזכור לכולם, הן בשנת תש"פ (בעיצומה של תקופת הקורונה) והן בשנת תשפ"ב (לאחר אסון מירון), היו הגבלות קשות מאוד על העולים מירונה, ולמרבה הכאב היה הציון הק' עומד שומם מבואו ועד צאתו של ל"ג בעומר.
רבנו (הגר"מ שטרן) ראה בכך עוולה גדולה שנעשתה הן לתנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי והן לציבור הקדוש שמקושר לרשב"י בלב ונפש, ולכן לא רצה לשתף פעולה עם ההגבלות האלו שנעשו שלא לפי רוח חכמים. גם כשאמרו לו מטעם השלטונות שהוא - כרב המושב - יוכל להיכנס אל הציון הק' מתי שירצה, לא הסכים להשתמש באישור המיוחד הזה והעדיף להישאר ספון בביתו בלי לעלות לציון הק' ביום ל"ג בעומר, זאת למרות שהוא מתגורר כידוע 50 מטר מהציון הק', באמרו שוב ושוב: "אני נכנס לרשב"י רק עם כלל ישראל! אם אי אפשר להכניס את כולם, אז גם אני לא נכנס!".
כך ישב רבנו (הגר"מ שטרן) בביתו במרפסת ואמר פרקי תהילים בבכיות ובצער גדול על הנעשה בציון הק', וגם כשניסו לשכנע אותו שיצא מביתו ויעלה להתפלל בציון הק' ביומא דהילולא קדישא, לא הסכים בשום אופן לכך, כי אמר שבכך זה יכול להתפרש שהוא נותן הסכמה להגבלות שנעשו ולנעילת מערת הרשב"י על ידי השלטונות.
רבנו (הגר"מ שטרן) אף התבטא ואמר אז מה שקיבל ושמע מהזקנים החסידים שהגיעו למירון בכל שנה ושנה בל"ג בעומר במסירות נפש, שכל מי שמונע מיהודים לבוא אל הרשב"י צריך לדעת שהוא מתעסק בדבר חמור ומסוכן מאוד, ולא רצה לשתף פעולה בכך משום כיוון.
עורכי הספר מציינים: כידוע שאירע פעם אחת שרבני צפת ביקשו לעשות תקנה ולהגביל את העלייה לציון המיוחס של רשב"י במירון בל"ג בעומר, ונענשו על זה רח"ל, ואין לנו עסק בנסתרות ובחשבונות שמים.
