קורבן התקיפה בפוסט מטלטל: "צפיתי בהלם, כעס ושברון לב"

גבר חרדי שעובד כפקח בניה הותקף לפני כשבוע בזמן עבודתו על ידי מוסלמי אנטישמי במילים קשות שכלל אלימות פיזית. הגבר שלא הזדהה בשמו כתב פוסט מטלטל בעיתון ה"דיילי מייל" מהגדולים בבריטניה, והסביר את הקושי של הקהילה החרדית להתמודד עם ההתקפות נגדם.

הוא התייחס לאירוע הדקירה בלונדון שבוע שעבר, אז נדקרו שני חרדים באירוע טרור זוועתי. "ישבתי במכוניתי, צפיתי בהלם, כעס ושברון לב. אשתי התקשרה, מבועתת לאחר ששמעה את החדשות. רק בלילה שלפני כן, בזמן שחזרה הביתה לגולדרס גרין אחרי שהיתה עם חברותיה, נהג המונית אמר לשלושת הנשים היהודיות שהוא שואף להרוג יהודים. זה כמובן רדף אותה. היא הייתה מבועתת מכך שהנהג ידע עכשיו את כתובתנו".

הוא סיפר על הרגע שהוא בעצמו הותקף: "אני מודע לזוועה הגוברת של האנטישמיות בבריטניה. לפני קצת יותר משבוע הותקפתי פיזית בזמן שניסיתי לעשות את עבודתי. אני עובד כמפקח בנייה, ובזמן שצילמתי את החלק החיצוני של בית גבר התחיל לצרוח שאני 'יהודי מלוכלך', 'רוצח תינוקות' ושהוא רוצה לשבור לי את הלסת". הוא הותקף על ידי שפיק רחמן, בן 48, שהודה בתקיפה גזענית.

עוד סיפר: "התחלתי לצלם אותו, עד שהוא הפיל לי את הטלפון מהידיים. הרגשתי כאילו הוא רוצה לפגוע בי. הוא השאיר אותי לבד רק כששכנה התערבה, והזהירה אותה שתתקשר למשטרה. לא רציתי לפרסם את התקיפה - אני עדיין משתמש רק בשמי הפרטי כי אני לא רוצה להפוך למטרה - אבל כשהוא לא נעצר אחרי ארבעה ימים, פרסמתי את הסרטון ברשתות החברתיות".

"הצילומים הפכו ויראליים ובתוך שעות ספורות נעצר האיש – שגיליתי ששמו שאפיק רחמן. יום לאחר מכן הוא הודה בתקיפה גזענית בנסיבות מחמירות ושוחרר בערבות עד לגזר הדין. בין אם הוא יגיע לכלא ובין אם לאו, אני לא מרגיש בטוח יותר. איך אני יכול, כשהוא אדם אחד מתוך אלפים שחולקים שנאה נתעבת כלפי אנשים כמוני?".

הוא התייחס בפוסט לחזותו החרדית: "אני חרדי, או אולטרה-אורתודוקסי, מה שאומר שאני יהודי גלוי. וזה אומר שחוויתי אנטישמיות כל חיי. אני עדיין זוכר, בגיל שבע, איך הלכתי הביתה עם אבא שלי בשבת, ומישהו זרק עלינו ביצים. הם צעקו עלינו 'יהודים מלוכלכים' ממכוניות. מאז ה-7 באוקטובר זה השתנה ל'רוצחי תינוקות'. אבל גולדרס גרין תמיד היה מקום שבו הרגשתי בטוח. החודשים האחרונים שינו את זה".

הוא התייחס לשריפת ארבעה אמבולנסים בגולדרס גרין לפני מספר שבועות: "שבועות ספורים לפני אירוע הדקירה המפחיד, שמעתי קולות פיצוץ באמצע הלילה. כשפתחתי את החלון כדי לראות מה קורה, ראיתי ענני עשן. עד מהרה גיליתי שאמבולנסים השייכים להצלה, הוצתו, ארבעה גברים הואשמו בהצתתם. עוד יום בחיי הקהילה שלנו. הוריו של אבי נמלטו מגרמניה הנאצית בעוד הוריו של אמי הגיעו דור קודם לכן ממזרח אירופה. בריטניה קלטה אותנו, ולמרות שתמיד התמודדנו עם אנטישמיות כקהילה, בסך הכל חיינו חיים מאושרים ובטוחים גם כיהודים גלויים".

הוא הסביר על המורכבות: "בעוד שלקהילה החרדית יש מערכת יחסים מורכבת לעיתים עם ישראל – מדינה חילונית על אדמת קודש – היא גם הבית היהודי. אל תטעו, השירים שלהם עסקו במותם של יהודים. מהר מאוד, השנאה הזו הגיעה לגולדרס גרין. תוך ימים ספורים מה-7 באוקטובר, חנות הושחתה וגרפיטי "שחררו את פלסטין" נמרח על הקירות. פוסטרים של חטופים נקרעו. לא מספיק כדי להגיע לכותרות, אבל מספיק כדי להלחיץ ​​את כולנו".

הוא סיפר כי בבית הספר של הבנות שלו יש כבר זמן רב שערים חסומים בחזית, וגם אבטחה פרטית. "אני לא רוצה לראות שוטרים עומדים בשורה ברחוב הראשי, אני לא רוצה שבתי הספר ובתי הכנסת שלנו יהפכו למבצרים חמושים. אני רוצה שהאיום יוסר: הצעדות, השנאה המקוונת, ההטפות במסגדים, האנטישמיות המרירה שנלמדת בבתי ספר ובאוניברסיטאות. כל עוד נסבול ונקבל את הדברים האלה, פשוט נרדוף אחרי ההתקפה הבאה. ואז זו שאחריה".

לגבי העתיד כתב: "חלק מהחברים כבר מתכננים לעזוב. אחרים, כמוני, טוענים שאנחנו צריכים להישאר. אני שואל את עצמי כל הזמן אם אני נאיבי: אחרי הכל, אני יודע שהמשפחות שלנו כאן רק כי הן ידעו מתי לברוח מסכנה.

"אחרי פיגוע הדקירה, אספתי את בנותיי מבית הספר. שוטרים היו בכל מקום והבנות רצו לדעת מה קרה. אמרתי להן שאדם רע פגע בשני אנשים, איך אפשר להסביר לילדה בת חמש ושבע שיש אנשים שמאמינים שאנחנו לא צריכות להתקיים?".

לסיום כתב: "לקחתי שיעורים להגנה עצמית כדי שאוכל להגן על עצמי ועל משפחתי אם מישהו ינסה לפגוע בנו. ואני חושב על מעבר למקום בטוח יותר כל יום. אלא אם כן משהו ישתנה - באופן דרמטי, אני לא חושב שליהודים יש עתיד בבריטניה".